החלטתי שאני מוותר על הפחד מפני דחייה
בזמן האחרון, אחרי הרבה חפירות בתוך הראש שלי, החלטתי לעשות צעד. לשכוח מהצד הפולני שלי ולהתחיל לחיות. על הזין שלי הכל, אני אתחיל עם כל בחורה שנראית לטעמי, ולפחות אנסה להכיר אותה לפני שאחליט אם יכול להתפתח קשר או לא
אתם מאמינים שאם תרצו משהו מאוד אז בסוף תשיגו אותו?
בזמן האחרון אני מאמין. אינני יודע להסביר למה ואיך, אבל פתאום הצלחתי להגיע למצב שבו המודעות שלי לסביבה קצת נעלמת.
אין אחד מאיתנו שלא אכפת לו מהסביבה שלו, יהיו אלה שיגידו שלא אכפת להם מה חושבים עליהם, אבל בעצם נראה שכן אכפת להם, אחרת הם לא היו אומרים לנו את זה.
תמיד היה לי מאוד קשה להתחיל עם בנות, אבל איכשהו הצלחתי תמיד לשכנע את עצמי שזה סתם פחד שיש לכולם, שאני יכול להתגבר עליו. לפעמים הייתי נדחה מסיבות שכמובן לא קשורות אלי - היה להן חבר, או שזה לא היה הזמן המתאים. אתם יודעים איך זה. ולפעמים זה כן היה מצליח לי והיו מתפתחים לי קשרים יפים, שגם הם נגמרו אחרי כמה זמן, מסיבות כאלה ואחרות.
אני לא איש של סטוצים כל כך. ברור שהיו לי פה ושם כמה סטוצים, בעיקר בלילות שמהם לא הייתי זוכר הרבה ממילא. אבל האמת המרה היא שאני אף פעם לא מכוון את הקשר לכיוון של סטוץ.
למה האמת המרה? תשאלו. מפני שאדם כמוני, שמעדיף קשר רציני, נוטה לחשוב הרבה מחשבות שאולי עדיין לא צריך לחשוב, וכתוצאה מכך אני מפסיד הרבה קשרים שאולי יכולים היו להתפתח ליותר מסטוץ, אבל לא נתתי להם הרבה סיכויים. למשל, בעבודה או בכל מיני מסגרות שהייתי בהן וידעתי שאצטרך לראות את הבחורה לעוד הרבה זמן, אז רציתי להימנע ממצב לא נעים.
אבל בזמן האחרון, אחרי הרבה חפירות בתוך הראש שלי, החלטתי לעשות צעד. לשכוח מהצד הפולני שלי ולהתחיל לחיות. על הזין שלי הכל, אני אתחיל עם כל בחורה שנראית לטעמי, ולפחות אנסה להכיר אותה, לפני שאחליט אם יכול להתפתח מכאן קשר או לא, זה לא שאני עומד לחפש לי עכשיו סקס כל לילה עם מישהי אחרת, אלא פשוט לא לוותר ולא לפחד מהדחיה.
מי שיש לו ביטחון מרוויח, ומהיום יש לי ביטחון!
זווית נשית:
היי, בנים, תלמדו לקרוא סימנים
הדס פרידמן
אנחנו לא עשויות מקשה אחת. יש לנו מאפיינים דומים, לכולנו יש ציצים. אבל לעזאזל, אפילו הציץ השמאלי שלנו לא זהה במאת האחוזים לציץ הימני. אנחנו לא חושבות בדיוק אותו הדבר, לא מתנהגות בדיוק אותו הדבר, לא לכולנו טעם זהה בגברים. אז תפסיקו להתבייש, למעננו ולמען הדורות הבאים
אני אולי לא נראה הכי טוב בעולם, אבל אני לא מכוער. והאמת שגיליתי שזה בכלל לא משנה כיצד אתה נראה, אלא מה אתה משדר. מי שיש לו ביטחון מרוויח, ומהיום יש לי ביטחון!
אז עם כל הביטחון שלי, יצאתי אתמול לפאב עם חברים. בהתחלה לא ראיתי אף אחת שהיתה לטעמי. אבל בזמן שישבנו על הבר ראיתי קבוצה של ארבע בנות שנכנסה לפאב, ואחת מהן היתה מדהימה. חלק מחבריי לא הסכימו איתי, אבל כמו שכבר ציינתי קודם לכן – לא אכפת לי מה הם חושבים, אז גייסתי את כל כוחותיי ונכנסתי למצב המודעות החדש שלי, בלי פחד.
אחרי שבדקתי את הסיכוי על ידי מבטים מזדמנים לכיוונה, כדי לראות אם גם היא מסתכלת לכיווני, החלטתי לקום ולאט לאט להתקרב, כדי לא להלחיץ אותה ולגרום לה לנפנף אותי בלי שבכלל תזכה לשמוע ולהכיר אותי (תופעה שמאפיינת בנות שמתחילים איתן הרבה בפאבים, ובאגרסיביות).
"רקדתי" קצת לידה, או יותר נכון, זזתי קצת מצד לצד, כי זה לא היה ממש מקום של ריקודים, ולאחר כמה חיוכים שזרקתי לעברה התחלנו לדבר בצורה די ספונטנית.
אני משתדל לא להתחיל עם איזשהו משפט, כי זה אף פעם לא נשמע טוב. אין דבר כזה, לדעתי, "משפטי התחלה". הם נדושים, והרבה פעמים נאמרים בלי שום קשר לסיטואציה עצמה.
בכל אופן, אחרי שדיברנו כמה דקות חזרתי לחברים שלי. כולם שאלו אותי מה היה, אמרתי להם שבינתים כלום, הזמנתי עוד בירה, והפעם החלטתי לצאת איתה החוצה ולעשן סיגריה. הבחורה ראתה אותי יוצא ובאה אחריי לעשן.
דיברנו כמה דקות בחוץ, אחר כך לקחתי ממנה את הטלפון וקבענו שנדבר במשך השבוע ונצא. החיים חזרו למסלולם, ומכיוון שכבר היה לי טלפון ממישהי שנראתה לי חמודה מאוד - שכחתי קצת ממצב המודעות בלי-הפחד החדש שלי, כי עד עכשיו הוא תפס על להתחיל עם הבחורה, לא על השלב הבא, של דייט אמיתי, רק שנינו.
כשנפגשנו, באותו פאב בו נפגשנו בפעם הראשונה, ישבנו, דיברנו קצת, צחקנו קצת, אבל חוסר הביטחון שחשבתי שאני משדר גרם לי קצת לפחד. אחר כשעתיים יצאנו מהפאב. לא ניסיתי להציע לה לבוא אלי, או שאבוא אליה, כי אני לא מאמין בסקס בפגישה הראשונה, וממילא לא היה לי מספיק ביטחון.
לאחר כמה ימים התקשרתי אליה, והיא אמרה לי שהיא לא חושבת שזה יילך, כי אנחנו "לא באותו ראש".
איך היא כבר יכולה לדעת שאנחנו לא באותו ראש?
אמרתי תודה ולהתראות והתחלתי לחשוב כרגיל מה קרה, איך היא כבר יכולה לדעת שאנחנו לא באותו ראש? זה היה חוסר הביטחון שלי? היא לא היתה טובה לי בכל מקרה? אני מכוער? אני פחדן? מה קורה פה???
אכפת לי קצת מה חושבים עלי. לא עד כדי כך שאשנה חצי מההתנהגות שלי, אבל אכפת לי. אני רוצה להתחבב על בנות שנראות לי טוב, ואני בעיקר מקנא באנשים שמצליחים להשיג כמעט את כל הדברים שהם רוצים.
מצב המודעות שלי ללא פחד ירד אחרי הפגישה הזאת, ואני שוב מרגיש קצת חסר אונים. אבל זה יעבור, את זה אני יודע. האם עד אז אכיר מישהי שאוכל לאהוב?
אולי כן, אולי לא, אבל אני מקווה מאוד שיהיה לי אומץ להמשיך לנסות.
- רוצים לקרוא טיפים לביטחון עצמי? הקליקו כאן
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
