שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "לא" לקמפיין הטרפות
    "אני מבינה את החבר'ה הדתיים בתקשורת שיוצאים נגד התוכניות הלא כשרות - זה קל. זה שחור-לבן. זה ברור. לעומת זאת, לדבר על שמירת השפה, על צניעות, על כבוד לזולת, על אלימות בתוכניות לילדים, על טלנובלות מזעזעות בשעות צפיית השיא - זה כבר יותר מסובך". יעל משאלי לא מבינה מה רוצים מתוכניות הבישול
    אני שומעת וקוראת את הטרנד הסלב-דתי החדש, היוצא (בינתיים שמעתי אותם בגלי צה"ל, בערוץ 2, וכאן) נגד תוכניות הבישול הלא כשרות ואני מוצאת את עצמי מוטרדת מאוד. זה מה שמטריד אתכם בטלוויזיה היום? הכי מטריד? עכשיו אתם באים?

     

    אין ספק כי הסרטנים והחזירים בטלוויזיה הם גועל נפש איך שלא מסתכלים על זה, במיוחד אם מסתכלים על זה כמוני ובכלל לא מסתכלים על זה. לא בגלל החזיר ההלכתי בחלב אמו, אלא בגלל ההתרחקות והכחשת התרבות היהודית המסורתית-חילונית והצורך לעשות דווקא. ועוד יותר מזה, בגלל שאני לא מוכנה שבבית שלי, כשאני מדליקה טלוויזיה, מישהו יגיד לי בסאב טקסט שלו שהוא משתין עלי ועל הערכים שלי בקשת. או ברשת.

     

    ובכל זאת, תוכניות הבישול האלה, הן בתחתית שרשרת המזון של מה שמפריע לי בטלוויזיה של היום, ולכן אני משתמשת לרוב בזכותי הדמוקרטית ולוחצת על הכפתור הזה שמכבה את הטלוויזיה ומודיעה ברחבי הבית, ככה שכוווו-לם ישמעו "בבית שלנו לא רואים תכניות שמשפילות שמנים" או כאלה שרוצים להיות כוכב נולד, או ילדים, או עניים, או נשים, או ערבים, או חיות. בקיצור, בבית שלנו כמעט לא רואים טלוויזיה חוץ מתכניות של פטפטנים בלתי מזיקים. ואם רואים, מאד משתדלים שזה לא יגיע לאוזניי.

     

    כי בבית שלנו אסור להשפיל, אסור להעליב, אסור לצפצף על אף אחד אחר, אסור לזלזל בערכים של אנשים אחרים והכי אסור זה לחשוב שיש משהו משעשע, חינני ומעניין בהשפלות האלה.

     

    אבל אני מבינה את החבר'ה הדתיים מהתקשורת. לדבר על תוכניות לא כשרות, זה מאד קל. זה שחור-לבן. זה ברור. לעומת זאת, לדבר על שמירת השפה, על צניעות, על כבוד לזולת, על אלימות בתכניות לילדים, על טלנובלות ישראליות מזעזעות בשעות צפיית השיא של ילדים - זה כבר יותר מסובך. שלא לדבר על זה שזה לא עניינם של הדוסים דווקא ולמה לקלקל את הרפיוטיישן הסובלני שיצא להם.

     

    כבר שנים מדירים בכל ערוצי הטלוויזיה, גם באלה שממש מיועדים לילדים, את כל בעלי הערכים, המצפון והתרבות הבסיסית שבין אדם לחברו, מצפייה בעיקר התכניות המשודרות. ואני לא מדברת על סדרות מחו"ל, אלא על הפקות ישראליות לגמרי, לא על סרטים וסדרות, אלא על תכניות הריאליטי המזעזעות ועל שידורי אולפן. באופן אמיתי אי אפשר היום לצפות בטלוויזיה בתחושה שהיא משקפת את השקפת העולם שלי, את התרבות שלי, את הערכים החשובים לי. ההיפך הגמור מזה.

     

    אני מתארת לעצמי שהקמפיין הסלב-דתי הזה יצליח לפחות במידה מסויימת ונראה יותר שמנת צמחית על המסך, אבל זה באמת מה שהכי מפריע בטלוויזיה? רק מפני שזה (שוב) עניין דתי-הלכתי לגמרי? לא הגיע הזמן לפתוח את העיניים ולכבות את המסך כשזה פוגע גם באחרים? אני בטוחה שאם המבוגרים של היום יכבו את הטלוויזיה על הדברים האלה, הילדים של היום – המבוגרים של הדור הבא לא יעלו על דעתם שפעם היו פה תוכניות בישול לא כשרות. בטלוויזיה כמו בטלוויזיה, רק הרייטינג קובע.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים