שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    חבר לעת זיקנה
    המתנדבים בארגון אשל-ג'וינט בירושלים מסייעים לקשישים שמגדלים כלב או חתול בביתם, מטיילים עימו ולוקחים אותו לווטרינר. אחרים מביאים את כלביהם הידידותיים למפגש קבוע עם דיירי בית אבות. "יש גברת במוסד שכל היום תקועה מול מסך הטלוויזיה ופתאום, כשהכלבה שולה מגיעה, היא הופכת לבן אדם אחר לגמרי, פעלתנית ומאושרת", מספר המתנדב אייל בן-צבי. "לכלב לא איכפת מהמגבלות, כל עוד יש מי שיעניק לו אהבה"

    "לפני שבע שנים אשתי נפטרה ובמשך שישה חודשים, הבדידות בבית היתה גדולה והשקט מסביב רק הגביר את הגעגוע שלי אליה. שישה חודשים אחרי לכתה, החלטתי לנסות ולגדל כלב בפעם הראשונה בחיי", מספר יוסף, תושב ירושלים, בן 83, שמגדל בביתו בשש וחצי השנים האחרונות את ג'ימי, כלב מעורב וגדול.

     

    "מאז שהוא נכנס לחיים שלי, הכל השתנה לטובה. יש בשביל מי לקום בבוקר, לטייל, לטפל. אני הולך איתו לבית כנסת והוא מחכה לי עד שאני מסיים להתפלל. הוא המלך בבית שלי ומקבל הרבה אהבה וליטופים".

     

    אך למרות אהבתו הגדולה לג'ימי, יוסף מודה שהגיל עושה את שלו. "לפעמים קשה לי לטייל עם כלב גדול שמושך אותי בחוזקה. רק לפני שבוע וחצי נפלתי בזמן הטיול ופתחתי את הראש", הוא מספר.

     

    אל הפרוייקט "חבר לעת זיקנה" מטעם אשל- ג'וינט, שנועד לחזק את הקשר בין קשישים, חיות מחמד והקהילה בעיר, התוודע יוסף בשנה האחרונה. "המתנדבים מגיעים אלי הביתה ועוזרים לי לטפל בג'ימי. עכשיו אני מתאושש מהפציעה והם מטיילים איתו. זו עזרה גדולה בשבילי".

     


    (צילומים: אשל / ג'וינט / נטלי ארפי)

     

    "הכלב הופך את הקשיש לנגיש לחברה"

    "חיות המחמד מעניקות תרומה פיזית וחברתית אדירה לאדם הקשיש. הוא מרגיש שיש לו סיבה לצאת החוצה, להיות פעיל, ושיש לו מישהו לטפל בו, במיוחד אם בן או בת הזוג הלכו לעולמם והוא נותר בודד במערכה", אומרת ליזה אמויאל, רכזת תוכניות חיות המחמד ב"חברים בעת זקנה" באשל-ג'וינט. בשנתיים האחרונות היא מפעילה מגוון תוכניות למען הקשיש, הודות לשיתוף פעולה בין עיריית ירושלים ואגודת צער בעלי חיים המקומית, ובעיקר בזכות גרעין מתנדבים נאמן ואיכפתי.

     

    "יש קשישים שיצרו קשר עמוק ואוהב עם חיית המחמד שלהם, אך לעיתים, עם הידרדרות הבריאות הפיזית ומחסור באמצעים כלליים, הם מתקשים לטייל עם הכלב או לקחת אותו לוטרינר לטיפול רפואי, והדבר עלול לגרום להם לדיכאון. הדבר בולט במיוחד בקרב קשישים שמסרבים להתאשפז בבתי חולים או לעבור לבתי אבות, אם אין מישהו שיטפל להם בחיית המחמד". 

     

    צילום: ורה עציון / אשל / ג'וינט

     

     

    באגודה הבחינו במצוקה הגוברת ומקיימים בשנתיים האחרונות תוכניות כדי לענות על הצורך של הקשישים לדאוג לחיות המחמד בבתים פרטיים, בתי אבות ובמרכזי יום. "ברגע שלקשיש יש חבר על ארבע שהוא צריך לטפל בו, הדבר גם מגדיל את הסיכוי שלו לפגוש אנשים חדשים, בטיול עם הכלב בחוץ למשל. הכלב הופך את הקשיש לנגיש יותר לחברה, מאשר אם היה יושב בגפו על ספסל בפארק. ילדים ואנשים ניגשים אליו ומשוחחים איתו, מלטפים את החיה... זה עולם ומלואו שנפתח עבור הקשיש המגדל חיית מחמד", מסבירה ליזה.  

     

    "המטרה שלנו היא לאפשר לזקנים ליהנות מחיית המחמד, לספק להם תמיכה באימוץ, בטיפול היומי עם הכלב, החתול או התוכי, וגם עזרה כלכלית במידת הצורך". אמויאל מציינת כי היא מעודדת קשישים רבים לאמץ חתול או זוג תוכים, מאחר שאינם מצריכים טיול יומי והקשיש יכול לטפל בהם בקלות בביתו. בכוונתה להרחיב את תוכנית הסיוע לזקן בקהילה עם חיות מחמד או לזקנים המעוניינים באימוץ חיית מחמד גם למקומות אחרים בארץ.

     

    "יש מישהו ששומר עליך בלילה" 

    אסתר (השם האמיתי שמור במערכת), בת 65 המתגוררת בשכונת נחלאות בירושלים, גידלה במשך 12 שנה את כלבתה האהובה, פומה - אמסטפית גדולה ושובבה. "עד לפני מספר חודשים היינו מטיילות ביחד ברחבי העיר, משחקות בגינה והיא נתנה לי הרבה ביטחון, במיוחד כשאני מסתובבת לבד ברחובות", מספרת אסתר. "כשאני בבית, היא נובחת על כל מי שבא וזה נותן שקט לישון בלילה, שיש מישהו ששומר עליך ואתה הכי חשוב לו בעולם".

     

    לאחרונה החמיר מצבה הבריאותי של אסתר, והיא מרותקת למיטתה. בנוסף לכך, כשהבחינה כי גם בריאותה של פומה, הידרדר, היא החליטה ליצור עם קשר עם האגודה.

     

    "פומה חלתה בסרטן בכבד, אבל לא היה לי איך לקחת אותה לטיפולים או להוציא אותה לטיולים. המתנדבים של האגודה השקיעו מאמצים כספיים גדולים כדי לנסות ולהציל לי אותה.

     

    "הם לקחו אותה לטיפול אצל וטרינר ברמת השרון, הוציאו אותה לטיול, עד שלא היתה ברירה ונאלצנו להרדים אותה הרדמת חסד", היא אומרת בעצב. "נפרדתי ממנה בכאב לב, אבל בזכותה היה לי אושר גדול בחיים".

     

    בישראל, להבדיל ממדינות רבות בעולם, אחזקת חיית מחמד בבית אבות עדיין אינה מפותחת דיה. "בבתי אבות רבים מתגוררים זקנים שלעולם לא ליטפו כלב או חתול. במסגרת תוכנית 'כלבי ליטוף', שקיימת כבר מספר שנים ברחבי הארץ, מאפשרת לקשישים מפגשים חוויתיים עם בעלי חיים", אומרת אמויאל.

     

    "מתנדב שיש לו כלב ידידותי למעשה חולק את האהבה שלו עם הזקן, מאפשר לו ללטף את החיה ולהצטרף אליו לטיול במידת האפשר. אני מזמינה גורמים וסמכויות רלוונטית בערים, ליצור עמנו קשר במידה ויש להם רצון להצטרף לאחת התוכניות שלנו".

     


     

    "הכלב מכניס שמחה לחיים"

    אייל בן-צבי, מאלף כלבים (32), מגיע בשנתיים האחרונות לבית האבות "קריית-חיים" בירושלים, ומפעיל מועדון לחובבי כלבים במוסד כשלצידו כלבתו שולה, גולדן ריטריוור בת שלוש . "פעם בשבוע אנחנו מגיעים כדי להעניק חוויה מיוחדת לדיירים. חלקם גידלו כלב או חתול ומאז המעבר, היו צריכים להיפרד ממנו, אחרים מעולם לא גידלו חיית מחמד ויש כאלה שבכלל נרתעים מכלבים", מספר בן-צבי. "המפגש עם הכלב מאפשר להם לחזור להיות ילדים, להשתעשע, לצחוק וגם אם הם לא דוברי השפה העברית, המפגש עם שולה חוצה את המחסום של המילים. הליטופים והאהבה לכלב לא צריכים תרגום".

     

    בן-צבי מציין כי ההתנדבות במקום מכניסה סיפוק רב לחייו. "כשאתה רואה את הקשישים שחיים שם ולעיתים, לא זוכים לביקורים רבים מהמשפחות, פתאום הכלב מכניס להם שמחה לחיים, עוזר להם מבחינת קואורדינציה. יש גברת במוסד שכל היום תקועה מול מסך הטלוויזיה ופתאום, כששולה מגיעה, היא הופכת לבן אדם אחר לגמרי, פעלתנית ומאושרת. היא ממש מחכה לנו כל שבוע שנגיע אליה. להבדיל מבני אדם, הכלבים מקבלים אותנו כמו שאנחנו. גם אם יש לך ריר בפה ואתה מרותק לכסא גלגלים, לכלב לא איכפת מהמגבלות, כל עוד יש מי שייתן לו אהבה".

     

    • להתנדבות למען קשישים - צרו קשר עם ליזה אמויאל - "חברים בעת זקנה" - 02-5667134

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אשל / ג'וינט
    צילום: אשל / ג'וינט
    צילום: אשל / ג'וינט
    צילום: אשל / ג'וינט
    מומלצים