"את נראית זוועה", לחשה גב' לוי לכלתה לעתיד
כך הלך ונרקם לו הפרוייקט הגדול ביותר שידעו משפחת לוי ומשפחת כהן מימיהן. מידי פעם ניסה אחד מבני הזוג הצעיר להשמיע את קולו, אך ההורים האוהבים פסלו על הסף כל יוזמה שבאה מכיוונם. "גם ככה אנחנו נקרעים בשביל כל שקל שהחתונה הזאת עולה... אתם רק תשבו ותשתקו!" סיפור
בבית משפחת לוי שמחה גדולה. הבן הבכור איציק עומד להינשא לבחירת לבו מלי כהן, חיילת דקה וכנועה. איציק ומלי עמדו לפני הטקס החשוב ביותר בחייהם, אבל ככל שקרב מועד החתונה הפכו הם עצמם ליותר ויותר שוליים בכל הקשור לאירוע.
מדובר בסיפור בדוי. כל דמיון בינו לבין המציאות מקרי בהחלט.הורי החתן, ויקטור וביאטריס, והורי הכלה, מוריס וציונה, הבהירו לזוג הצעיר בצורה חד משמעית שאל לו להתערב או אפילו להביע דעה בכל הקשור לחתונה. איציק ומלי לא אהבו את הרעיון, אבל שתקו מפאת הכבוד הרב שדרשו הוריהם.
ויקטור החליט שהחתונה תיערך באולמי "פאר" ברמלה ושמספר המוזמנים לא יירד מ-600 איש. מוריס הסכים, אך היתנה זאת בכך שהוא עצמו יבחר את הרב. ויקטור הסכים, בתנאי שהוא עצמו יזמין את ראש עיריית רמלה. מוריס הסכים, בתנאי שהוא עצמו יהיה אחראי על המוזיקה.
כך הלך ונרקם לו הפרוייקט הגדול ביותר שידעו שתי המשפחות מימיהן. פרוייקט שבמהלכו ניסתה כל אחת מהמשפחות להראות את מידת הכבוד שדרשה לעצמה. מידי פעם ניסה אחד מבני הזוג הצעיר להשמיע את קולו, אך ההורים האוהבים רמסו כל יוזמה שבאה מכיוונם.
"אתם אין לכם מה להתערב!" היו ההורים אומרים, "גם ככה אנחנו נקרעים בשביל כל שקל שהחתונה הזאת עולה... אתם רק תשבו ותשתקו!"
איציק היה נושך שפתיו בזעם עצור ומלי היתה משפילה את עיניה היפות ושותקת.
שני האבות בחרו לאיציק חליפה, לא לפני שהתווכחו מה יותר אופנתי, חליפה ורודה עם חולצה צהובה, או ההיפך. שתי האמהות קנו למלי שמלת כלה, אך כשהראו לה אותה עשתה מלי טעות והביעה את דעתה. "אני לא כל כך אוהבת את הדוגמה הזאת..." מלמלה.
"את תסתמי את הפה!", צרחה עליה אמה, "אנחנו מתרוצצות כל היום בחום וקורעות את עצמנו, ואת עוד מעיזה להתלונן שאת לא אוהבת את הדוגמה שבחרנו? איזו מין התנהגות זאת?"
"אפילו לתורכיה לא נוכל לנסוע השנה בגללכם"
אמו של איציק הביטה בכלתה לעתיד במבט חמור והוסיפה: "אני לא מבינה אותך !יש לך משפחה שכל כך משתדלת בשבילך... את הדם אנחנו מוציאות בשבילך... כל הכסף שלנו הולך על החתונה הזאת... אפילו לתורכיה לא נוכל לנסוע השנה בגללכם, אז לפחות קצת תעריכי אותנו ותתני לנו לארגן את מה שצריך!"
לאחר הנאום הארוך של גברת לוי לא נותר למלי אלא לחנוק את דמעותיה ולשתוק.
שלושה ימים לפני החתונה החלו טונים צורמים להשמע בחדרי חדרים. "אני לא מוכנה", אמרה ציונה כהן לבעלה, "שאנחנו נשלם יותר מהם! למה מה קרה? משפחת לוי יכולה לקנות סלון עור חדש ובשביל החתונה נגמר להם פתאום הכסף?"
"טינופות..." סינן בעלה, "אני מקווה, בעזרת השם, שאת כל הכסף שהם מנסים להתקמצן עלינו הם יוציאו על תרופות".
"מהפה שלך לאלוהים!" הסכימה אשתו.
בבית משפחת לוי היתה התמונה דומה. "מה פתאום כל האחים של ויקטור עולים לברך בחופה? יש לו 14 אחים!" שאגה גברת לוי על בעלה, "הסכמנו שרק ארבעה מכל צד עולים!"
יום לפני הטקס נפגשו שתי המשפחות בביתה של משפחת לוי להרמת כוסית. אורחים רבים הגיעו מקרב שתי המשפחות, וביניהם בלטו סבתה של מלי, עליזה, וסבו של איציק, יעקב. עליזה היתה ישישה חירשת וסנילית כבת 80, שנהגה להתהלך בבית עד שהיתה נתקעת בקיר, ואז צריך היה לסובב אותה, כמו מכונית צעצוע, על מנת שתמשיך לקרטע בכיוון חדש. יעקב היה בן גילה בערך ומרותק לכסא גלגלים, דבר שלא מנע ממנו להתגלגל בין מכרים וזרים ולדחוף את ידיו, כאילו במקרה, אל בין רגליהם של נשים וגברים כאחד.
לכל אחת מהמשפחות חשוב היה להראות את מידת הכבוד שהיא רוחשת כלפי הקשישים, ולכן, לאחר שתי דקות, ננעלו השניים כלאחר כבוד בחדר הכביסה, לא לפני שסבא יעקב הוזהר כי עליו להתנהג יפה במחיצת סבתא עליזה.
גברת לוי הגישה לאורחים כיבוד, ושתי המשפחות התיישבו על ספת העור הלבנה והחדשה. "הסלון שלכם מקסים!" החמיאה מרת כהן לבעלת הבית.
"תודה", הצטנעה האחרונה, "אל תשאלי כמה הוא עלה לנו..."
לאחר מספר דקות של חיוכים מעושים החל להצטבר המתח באוויר. "אני חושב", אמר מר לוי, "שהכל כבר מסודר, חוץ מעניין החופה... צריך לדאוג שהיא לא תארך יותר מדי זמן..."
"אם אתה מתכוון לברכות", אמר מר כהן, "אז אני נתתי מילה לכל האחים שלי שהם יעלו לברך בחופה, אין מה לעשות..."
גברת לוי העיפה בבעלה מבט חד, תקעה מרפק אל בין צלעותיו, וכל זאת כדי לגרום לו להגיב לקריאת התיגר שנשלחה לעברו, אך מאום לא קרה. שני הגברים נאלמו דום, למרות ההכנות לקרב שערכו קודם לכן ולמרות העידוד הסמוי של הנשים המשחרות לטרף.
סבא יעקב וסבתא עליזה שוחררו מכלאם
האווירה היתה כבדה, וחוץ ממבטי הנשים החדים כסכינים ומאצבעות הגברים הבוחשות בצלחת הפיצוחים, לא קרה שם שום דבר בעל משמעות. משפחת כהן פנתה ללכת, סבא יעקב וסבתא עליזה שוחררו מכלאם, וגברת לוי החלה לפנות את הצלחות למטבח. אפילו החיוכים המאולצים שהופיעו על פני כולם בתחילת הערב נעלמו.
שתי המשפחות נפרדו בפנים חתומות, חוץ מסבא יעקב, שחייך חיוך ממזרי בלי שיניים לעבר סבתא עליזה.
* * *
היום הגדול הגיע, וכבר בשבע בערב החלו אורחים רבים למלא את האולם. את פניהם קיבלו הורי החתן, הורי הכלה ועוד שורה של כ-80 בני משפחה, שעמדו בשורה ארוכה, מסודרים על פי סולם הכבוד המשפחתי.
אם החתן לבשה שמלה אדומה שמטבעות זהב מפלסטיק אמיתי היו שזורים בה, ואם הכלה התהדרה בחצאית מיני בצבע פלטינה וז'קט משי ירוק שצווארונו וקצות שרווליו היו עשויים משרידיו של סנאי אמיתי, כולל שרידי האגוזים שאכל ביומו האחרון.
בשמונה וחצי בדיוק הכריז התקליטן על בואו של הזוג הצעיר, ולאחר מחיאות הכפיים הסוערות הסתדרו המשפחות במבנה מסובך, שכמוהו ניתן לראות רק במפגנים של חיל האוויר. שני האבות נעמדו משני צדדיו של איציק ואחזו בזרועותיו בלפיתת צבת, ואילו שתי האמהות התמקמו ליד מלי וחייכו חיוכי כריש לכל עבר. מאחור השתרכה שאר הפמליה, ולפני כולם עמד הצלם, שנתן את האות לתחילת תנועה.
מהרמקולים הגדולים החלו בוקעים צליליו של השיר הרומנטי "אם תעזבי אותי אני אתאבד", והתהלוכה התקדמה לעבר החופה.
"את נראית זוועה..." לחשה גברת לוי לכלתה העתידית וחייכה לעבר המצלמות, "מה קרה? אכלת משהו לא טוב?"
מלי בלעה את העלבון והרכינה את ראשה. "תרימי את הראש!" צווח עליה הצלם, ומלי עשתה כדבריו.
הכל היה מושלם.
הרב הראשי של מכבי רמלה האריך בדבריו למעלה משעה
טקס החופה היה ארוך ומתיש. 14 גברים ממשפחת כהן נשאו את ברכותיהם, וכנגדם העמידה משפחת לוי ארבעה מזקני המשפחה, שאליהם צורפו רב העיר צפת, רבה של אשקלון, הרב של "אגד" וכמובן הרב הראשי של מכבי רמלה, שהאריך בדבריו למעלה משעה.
הטבעת נענדה, הכוס נופצה, והאורחים הסתערו על ערימות של פחזניות ממולאות כבד ועל נסיכות נילוס בצנוברים. לאחר כחצי שעה של זלילה, נשענו לאחור, משוהקים ומגוהקים, הביטו בשכניהם לשולחן ואמרו: "לא משהו האוכל..."
לאחר שנמוגו התורים העצומים של אנשים שהעמיסו ערימות ענק של עוגות ופירות על צלוחיות קטנטנות, ולאחר שעה וחצי של ריקודים, פצחו איציק ומלי בסלואו המסיים של הטקס. הם הביטו זה בזו והרגישו בעננים. האורחים החלו מתפזרים, ואיתם גם סידורי הפרחים, עוגת הכלה, חלת הכלה וגם כמה כסאות שנראו לחלק מהם טובים לפיקניק. אשה אחת צעקה לחברתה שנשאר עוד זר על השולחן שמול השירותים, והאחרונה עטה על המציאה כעוף דורס.
החתונה הסתיימה. כולם היו מאושרים.
* * *
אפילוג:
ביום שלאחר החתונה התחיל איציק להרביץ למלי באופן סדיר. תשעה חודשים לאחר מכן ילדה סבתא עליזה בן זכר.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
