שקט, מצלמים!

למרות שהיה אחראי על כמה מהסדרות והדמויות המיתולוגיות של הטלוויזיה החינוכית - "The Adventures of Scooterman", "Here We Are", "השריף מגבעות הוליווד" ועוד - מעטים מכירים את שמו של לו גולן, שהעדיף תמיד להישאר מאחורי המצלמות ומחוץ לאור הזרקורים. גולן לא יכל לשמוע את השחקנים כשהם השמיעו את הגיגיו או את צחוקם של הילדים שצפו בתוכניות שכתב. גולן איבד את שמיעתו בגיל שבע, וסיפור חייו הוא תסריט של השראה וגם של סוף הוליוודי מתקתק.

"Here We Are". כולם היו בניו (האדיבות הטלוויזיה החינוכית, ערוץ 23)

זה קרה ב-1940, כשגולן חי עדיין בארה"ב וחלה בדלקת קרום המוח. "הייתי במצב של אובדן הכרה עם 41 מעלות חום, עיוור, חרש ומשותק. העיוורון והשיתוק נעלמו בשלב מסויים, עם החרשות נשארתי עד היום", מספר גולן. "למזלי, הייתי מספיק בוגר ולא הייתי צריך ללמוד לדבר. בנוסף, כבר מגיל שלוש קראתי ספרים ועיתונים באופן קבוע, כך שאוצר המילים שלי היה רחב למדי. כשמחברים את הדברים האלה ביחד, ניתן להבין שהיו בידיי את הכלים להפוך למומחה לקריאת שפתיים תוך זמן קצר".

היכולת הזו איפשרה לגולן ללמוד בבית ספר יסודי רגיל, מבלי שלמד לתקשר בשפת הסימנים. "אפילו הקפיצו אותי שתי כיתות", הוא מתגאה. בהמשך, השלים גולן גם תואר ראשון בעיתונות באוניברסיטת אילינוי. "אני חושב שבמובן מסויים, תמיד חייתי בתוך המיינסטרים", טוען גולן. "בתור ילד מתבגר חברי היו הילדים מהצופים או אלו שגרו בשכונה שלי, במכללה חברי היו אחי לאחווה ולאחר מכן היו אלה השכנים שלי ועמיתי לעבודה. למעשה, במשך כמה עשורים בחיי, לא הכרתי אף אדם חרש מלבדי".

במגמת עלייה

את צעדיו הראשונים בתחום התקשורת עשה גולן כעורך בדסק הספורט של ה"שיקגו סאן טיימס". לאחר מכן הועסק כקופירייטר וכבמאי בסוכנויות פרסום. בסופו שלדבר, גולן הפך לסמנכ"ל באחת מסוכנויות השיווק הגדולות בארה"ב. אולם

חופשה קצרה בישראל עם אשתו, אותה הכיר עוד בארה"ב, הובילה לשינוי קיצוני בחייו ובעבודתו.

"זה היה באביב 1970. נפשנו בישראל עם זוג נוסף, והרעיון לעשות עלייה אפילו לא עלה בראשי", נזכר גולן. "באחד הערבים שלנו בארץ, נפגשנו לארוחת ערב עם אירוו קפלן - פגשנו אותו לראשונה כשניהל מחנה קיץ יהודי בארה"ב, בו השתתפה בתנו הבכורה - ומאוד התרשמנו מאורח החיים שלו ושל משפחתו בארץ. כמה שבועות לאחר שחזרנו לארה"ב, ברברה אשתי הפתיעה אותי והציעה שנעבור לגור בישראל. שאלתי אותה למה, והיא השיבה בפשטות 'למה לא?'. אחרי כמה חודשים, כבר היינו על מטוס לישראל עם ארבע בנותינו ושש מזוודות".

איך הגעת לעבוד בטלוויזיה הלימודית ובסדרה "The Adventures of Scooterman"?

"האדם היחידי שהכרנו בישראל היה אירוו קפלן. אירוו עלה לארץ משיקגו שנה קודם לכן ועבד כשחקן ובימאי בטלוויזיה הלימודית. הוא סיפר לאנשים במחלקה האנגלית עלי ועל הרקע שלי ככותב פרסומות לטלוויזיה, סרטים דקומנטרים וחומרי תרגול במולדתי. הם הזמינו אותי לכתוב פיילוט לתוכנית המיועדת לתלמידי כיתה ו' בכדי לראות למה אני מסוגל. חשתי אז שחינוך צריך להיות כיף ומעניין ולא סתם 'ראשים מדברים'.

"The Adventures of Scooterman". מחווה לבאטמן

"חשבתי שילדים באותם גילאים ייהנו לצפות במחווה ל'באטמן' - כשה'באטמוביל' יוחלף בטוסטוס ישראלי ('סקוטר' באנגלית), מה שהעניק לגיבור את שמו. לבאטמן היה גם את רובין כעוזר, והרעיון שלי היה לתת לעוזרו של סקוטרמן את השם קיקסטנד (הרגלית שעליה נשען הטוסטוס בזמן שהוא חונה). בכדי לייצר הומור, צירפתי לחבורה מדען מטורף, הלא הוא דוקטור האפבייקד. אינני זוכר איזו תוכנית בסדרה הרפתקאותיו של סקוטרמן היתה פרק הפיילוט, אבל אני כן זוכר שהמפיקה והבימאי אהבו את הפרק הזה מספיק בכדי להחתים אותי על חוזה.

"דוקטור האפבייקד, כדרך אגב, היה למעשה מעין אַלְטֶר אֶגוֹ שלי, ולכן גם הדמות החביבה עלי. לאחר כמה פרקים של 'סקוטרמן', נטשתי את הסדרה והענקתי לדוקטור סדרה משלו - 'The Amazing World of Dr. Halfbaked'".

לשון קודש

כיאה לתוכנית חינוכית המיועדת לילדים, אל צוות ההפקה הצטרפה בלשנית, שהעבירה ליוצרים ולשחקנים דגשים על נושאים בהם צריכה התוכנית להתמקד. "באחת הפעמים, הבלשנית ביקשה שנדגיש את ההבדל בין 'Present Simple' ל'Present Progressive'", נזכר גולן. "התגובה שלי היתה 'האאא?'. לא היה לי מושג על מה היא מדברת, מעולם לא שמעתי על 'Present Simple' או 'Present Progressive'. כדובר אנגלית שגדל בשיקגו, למדתי אנגלית בכך שנולדתי לתוכה.

"לאחר שהיא הסבירה לי את ההבדלים בין השניים, שיערתי שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לקחת את אותה הסיטואציה ולעבור דרכה פעמיים, פעם ב'פרזנט סימפל' ופעם ב'פרזנט פרוגרסיב'. אז נתתי לדוקטור הפבייקד להמציא מכשיר מכני משוגע ומורכב- מכונת פופקורן זעירה. קודם הוא יתאר שלב אחר שלב כיצד היא פועלת, תוך שהוא משתמש ב'פרזנט סימפל', ואחר כך הוא יפעיל את המכונה ויתאר כיצד היא פועלת - תוך שהוא משתמש ב'פרזנט פרוגרסיב'.

מה היו מקורות ההשפעה שלך?

"הושפעתי מאוד מרוב גולדברג, קריקטוריסט אמריקאי זוכה פרס פוליצר, שצייר מכונות מגוחכות שתפקדו במצבים מורכבים ובדרכים עקיפות בכדי לבצע מטלות פשוטות. שמו הפך להיות מקושר מיד לכל מערכת סבוכה ומסועפת שתפקידה היה בעצם לבצע משימות פשוטות ביותר. בהשראתו גרמתי לדוקטור האפבייקד להמציא מכשירים בסגנון רוב גולדברג, שהיו מגוחכים ומסובכים באופן זהה. השתמשתי באיורים ויזואליים בסגנון ארני קובאקס, שהיו בלתי אפשריים פיזית בעולם האמיתי - למשל קבוצת מוזיקאים חיים המנגנים בתוך טרנזיסטור רדיו נייד.

"ב'שריף מגבעות הוליווד', שילבתי שני ז'אנרים שידעתי שיעניינו את התלמידים: סרטי מערבונים ועשיית סרטים. התוכנית עסקה בצוות הפקה הוליוודי שצילם מערבון. בהיפוך תפקידים ושפע של הגזמות פרועות בנוסח מל ברוקס, יצרתי את דמות השריף כטיפש, מגמגם ולא יוצלח.

"את דמות הנבל, בארטן באדמאן, הפכתי לדמות אינטליגנטית וחכמה, שכל הזמן היתה צעד אחד לפני השריף. כתבתי את דמותו של השריף במיוחד עבור

אירוו קפלן, ופשוט נהניתי מכל רגע כשעשיתי ממנו צחוק. אמרתי לו שהוא לא צריך לגלם את הדמות, אלא רק להיות הוא עצמו.

"הסדרה 'Here We Are' דמתה יותר ל'רחוב סומסום' ו-'Laugh In' ודרשה גישה שונה. היא שילבה מערכונים של שתיים או שלוש דקות, שירים וקטעי אנימציה. הסדרה נבנתה סביב חנות הכולבו שנוהלה על ידי אב ובניו, כולם גולמו על ידי אותו השחקן. נתתי להם את שם משפחתי שלי, משפחת גולן, ובבדיחה פנימית אחרת הקשורה באירוו קפלן יצרתי דמות מפוזרת של פקידה שנקראה מיס קפלן, שלא יכלה לעשות דבר אחד כשורה".

היית מרוצה מהתוצאה הסופית שנולדה מהתסריטים שלך?

"המשאבים הטכנולוגיים והכספיים של הטלוויזיה הלימודית ב-1970 לא יכלו להשתוות לאיכות והמקצוענות אליה הורגלתי בשיקגו, אבל האנשים בטלוויזיה הלימודית עשו את מיטב יכולתם עם מה שהיה להם. והתוצאות היו סבירות ביותר. למרות העובדה שללימודית היה הציוד שהתאים לשידור בצבע, הממשלה לא אפשרה זאת והחליטה שהשידורים יהיו בשחור לבן. הם לא רצו שהציבור יבזבז את כספו ברכישה של מקלטי צבע".

"אינני יודע את שפת הסימנים, אני מתקשר על-ידי דיבור וקריאת שפתיים, והספר שלי מראה שזה פתח בפני יותר אפשרויות בעולם השומעים. לא מעט הורים לילדים חרשים הביעו בפני את הערכתם, חוויותיי הקלו על חששם בנוגע לעתיד ילדיהם".

אחרי שחי בישראל במשך 25 שנה מתוך 40 השנים האחרונות, כולל חמש שנים בקיבוץ, גולן חזר להתגורר בשיקגו לפני כחמש שנים. אולם הקשר שלו עם ישראל לא דעך. "יש לי פה שתי בנות וששה נכדים, ויש לי שתי בנות וארבעה נכדים בישראל, מה שאומר שאני ורעייתי מבלים לא מעט זמן בכל שנה בישראל. אני מרגיש לגמרי בבית בשתי המדינות".