שתף קטע נבחר

האב הרוחני

הוא אולי זכור לרבים כשריף גודמן, אבל לאירווינג קפלן היתה נגיעה כמעט בכל תוכניות האנגלית של הטלוויזיה הלימודית בשנות ה-70. ירון ביטר שמע ממנו על אותם הימים

ב-1969, אירווינג (אירוו) קפלן ארז את חפציו, השאיר מאחוריו בית בשיקגו, סדרת ילדים אותה ביים במשך יותר משש שנים וקריירה כזמר ובדרן ועבר עם משפחתו לישראל. תוך מספר שנים, קפלן הפך לאחד ממובילי הטלוויזיה החינוכית (הלימודית דאז), כבמאי וכשחקן, עם תוכניות כמו "The Adventures of Scooterman", "The sheriff of holllywood hills", "Here We Are" ועוד.


"הרפתקאות סקוטרמן". יותר עלילה, פחות דידקטיות

 

קפלן היה מחלוצי תוכניות האנגלית בטלוויזיה הלימודית, כשאלו הפכו עלילתיות יותר ודידקטיות פחות. "בראשית דרכה של הטלוויזיה הלימודית, תוכניות ללימוד אנגלית הורכבו בעיקר ממורה ולוח. אולם אנחנו שאפנו ליצור משהו מעניין יותר ושונה מאלו של הדור הראשון", מספר קפלן. "קראנו להן תוכניות 'הגיר והדיבור', והן סיפקו אפקט די דומה לזה של שיעור רגיל, רק שהן סבלו מהחיסרון שלא ניתן היה לעצור אותן באמצע במקרים בהם התלמידים לא הבינו משהו.

 

"זו היתה תקופה של ניסוי וטעייה, והשינוי הגדול הגיע רק בשנות ה-70, כשהחלו להגיע אלינו מארה"ב עותקים של 'רחוב סומסום' ו'אלקטרי קו'. היו שם קטעים עלילתיים קצרים, בני 3-4 דקות כל אחד, ואנחנו צפינו בהם והפנמנו אותם".

 

התוכנית הראשונה בה ניסו קפלן וחבריו ליישם את הרעיון היתה "דן ועדנה", בה שולבו לראשונה דיאלוגים וסצנות עלילתיות. "שם התחלנו בתפיסה החדשה של 'Edutainment' – לא חינוך בלבד, אלא חינוך שמלווה במעטפת בידורית", נזכר קפלן. "אחר כך הגיע 'הדור השלישי' של התוכניות שיצרנו, דור שהתחיל עם 'גבי ודבי'. שם, מוקד התוכנית כבר היה הסיפור עצמו, ללא כל התערבות דידקטית.


"גבי ודבי". הדור השלישי (צילום: דב תנא, באדיבות חינוכית 23)

 

"ב'Here We Are' רצינו לצאת מהאולפן החוצה, לנסות רעיונות חדשים ולהתנסות בקטעי הומור ואנימציה קצרים. בסדרה הזאת היה לי התענוג לעבוד עם צוות שחקנים נפלא, ביניהם גם בני, אהרון. 'English English English' היתה דומה, אך יועדה לתלמידי כיתות גבוהות יותר. ניסנו לשלב שם יותר בדיחות ויזואליות, כאלה שיתאימו לאותם גילאים".

 

האם חשת בנוח עם העובדה שבניך, אהרון וירמי, הפכו לשחקנים והשתתפו בכמה מתוכניות האנגלית?

 

"כן ולא. כנראה שהייתי מעדיף שלא, זה לא תמיד קל לביים את ילדיך".

 

אצבעות הקסם

לאורך שנותיו בלימודית, קפלן לא הגביל את עצמו רק לשפה האנגלית. את המעבר לבימוי בשפת המקום הוא עשה ב-1990, כבמאי בתוכנית הבידור המיתולוגית "זהו זה!", שהפכה מאז לאחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית. "כנראה שהגורם הבולט ביותר לכך היה הצוות המופלא והמסירות של כל אחד ואחד לתוכנית", מסביר קפלן את הצלחתה המסחררת של התוכנית לאורך השנים. "קיבלנו גם דחיפה אמיתית בתקופת מלחמת המפרץ, כשהגיעו תגובות חיוביות עצומות כפידבק למה שעשינו". מעבר לתפקידו כבמאי, ידו של קפלן מככבת בפתיח הבלתי נשכח של הסדרה, כשהוא מכבה את הנר באצבעותיו.

 

אולם למרות כל תפקידיו ותוכניותיו, עבור רבים קפלן יישאר לעד השריף מ"השריף מגבעות הוליווד". "לו גולן, התסריטאי, נהג לומר שהוא כתב את הדמות במיוחד בשבילי, ואני רק ניסיתי שלא לאכזב אותו", מספר קפלן. "התוכנית היתה פשוט הנאה צרופה עבורנו, היו המון צחוקים בזמן החזרות והצילומים – מה שלדעתי הגיע גם אל הצופים, כחלק מהמוצר המוגמר".

 

הסצנה הזכורה ביותר שלך היא זו שהברמן שואל אותך האם אתה צמא ואתה, בהיותך שריף ודמות חינוכית, היית מזמין ממנו כוס חלב. האם נכונה השמועה שאתה בכלל אלרגי לחלב?

 

"זה נכון, אני ממש לא חובב חלב, ובמיוחד לא חלב עמיד!".


קפלן כיום, עם רעייתו. תמיד יישאר השריף

 

כיום, כשהוא כבר בגמלאות, קפלן לא טורח להסתיר את אכזבתו מהגוף שבו פרחה הקריירה שלו, ובעיקר מכך שרבות מאותן תוכניות לא נשמרו. "זה מה שנקרא

בעברית 'בושה'", הוא טוען, אך מודה כי גם הוא לא ראה כך את הדברים בזמן אמת. "באותם ימים פשוט לא היו לנו האמצעים בכדי לשמור על כל החומרים, וכנראה גם לא את החזון".

 

לגבי עתידה המעורפל של הטלוויזיה החינוכית ומצבה הנוכחי העגום, עמדתו ברורה. "הגיע הזמן לסגור אותה", הוא טוען. "הם כבר מזמן לא מקיימים את ייעודם המקורי והקמתם של עוד גופי שידור גורמת לכך שההוצאות האלה הפכו מיותרות ביותר עבור משרד החינוך בפרט והמדינה בכלל".

 

  • ירון ביטר ערך בין השנים 2004-2007 ראיונות נוסטלגיים עם אייקונים תרבותיים של הטלוויזיה החינוכית.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
באדיבות חינוכית 23
קפלן כ"שריף גודמן". דווקא לא אוהב חלב
באדיבות חינוכית 23
לאתר ההטבות
מומלצים