ספר החיים של ערוץ המחשבים: עולמות וירטואלים

"אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים? אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו - וישראל אומרים שירה?" -תלמוד הבבלי, ראש-השנה לב ע"ב

המסורת היהודית מספרת על שני ספרים, ספר החיים וספר המתים, שגורלם של אנשים נכתב בהם בראש-השנה ונחתם ביום-הכיפורים. זו הסיבה לברכה "לשנה טובה תיכתבו ותחתמו", והתוספת לתפילת שמונה-עשרה "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים".

חז"ל מסבירים שזהו עוד מקרה שבו "דיברה התורה בלשון בני-אדם". הקב"ה לא זקוק לספרים, כמובן - אלו בני האדם שזקוקים למטאפורה שתמחיש להם את גורליות חשבון הנפש שהם עושים, מבחינת השפעתו על חיי הרוח שלהם ועל גורלם המוסרי.

גם את פרוייקט ראש-השנה שלנו כדאי לקבל ברוח הזו. לא אנחנו נחליט "מי יחיה ומי ימות, מי יעני ומי יתעשר". אבל אם היו מטילים עלינו לנהל את ספר החיים וספר המוות של עולם הטכנולוגיה ותעשיית ההייטק, הוא היה נראה בדיוק ככה. אתם מוזמנים לספר לנו את מי אתם הייתם רוצים "להחיות" או "להרוג".

היום ישבו מול כס הדין העולמות הווירטואלים, ובראשם Second Life - מרחבים שמאפשרים לכל אחד לבחור לעצמו דמות וזהות גרפית, ליצור אינטראקציה עם אחרים, ולשדרג את הגלישה באינטרנט.

שיטוט במרחב הקיברנטי - לא רק לתמהונים

כנגד כל הטכנולוגיה המתקדמת הזו: הווידאו בסטרימינג בהפרדה גבוהה, החיבור הסופר-מהיר לאינטרנט בכל בית, והמאיצים הגרפיים שסוחבים בלי בעיות משחקים תובעניים כמו Crysis, אפשר רק לתהות איך ייתכן שהטרנדים המתחזקים של השנה החולפת באינטרנט - Facebook ו-Twitter - מסתמכים בראש ובראשונה על תקשורת טקסטואלית.

הרעיון לפי ניתן יהיה לקיים תקשורת בינאישית דרך האינטרנט, כשאנו מגלמים דמויות מצויירות בצלמנו (או בצלם מישהו נאה יותר, כפי שקורה בפועל) נולד בספרות המדע הבדיוני, כדרכם של רעיונות מסוג זה. בספר Snow Crash של ניל סטיבנסון תוארה השיטוט במרחב הקיברנטי לא כבריחה או חוויה חוץ-גופית הייטקית השמורה לתמהונים, אלא

כעניין שגרתי כמו הליכה לקולנוע או צפייה בטלוויזיה.

רוב התקוות נתלו בעולם מקוון שנקרא Second Life, הודות לעלייה המטאורית שלו בשנה שעברה. SL היה עולם שבו הגולשים עיצבו את התוכן שסביבם, והשימוש בו היה מתגמל במיוחד עבור גרפיקאים או מעצבים חובבים. אך לא חסרות דוגמאות לקריסת התקווה והבאז. רשת מלונות סטארווד, שהקימה מלון ווירטואלי ב-Second Life, החליטה לנטוש אותו באין מבקרים, כשאת השטח תרמה למיזם עצמאי אחר.

להקת הפופ המיתולוגית דוראן דוראן, שהבטיחה לקיים הופעה חיה כדמויות מצויירות במשחק לפני שנתיים (אך לא ההופעה הראשונה מסוג זה אמנם), לא קיימה עד עצם היום הזה. מחקר אוסטרלי בדק את הבניינים והאזורים שבנו לעצמן ב-SL חברות כמו קוקה-קולה, Dell, טויוטה ו-AOL ומצא כי מדובר בעיירות רפאים.

הבנק הגדול ביותר באותו עולם ווירטואלי (ויש שיאמרו כי מדובר בכלל בסוג של מזימת פירמידה ולא בבנק לגיטימי) הודיע על פשיטת רגל ומייסדו עזב את SL עם כספי הלקוחות. אולי זו הייתה השפעה ישירה של שלטון בוש, אבל החברה שמפתחת את Second Life, מעבדות לינדן מסן-פרנסיסקו, החליטה שבכלכלה קפיטליסטית כמו בכלכלה קפיטליסטית - לא מתערבים. מספר שקשה לאמוד, אך ודאי עולה על אלפי שחקנים, איבד לא מעט כסף וירטואלי בסכומים משתנים, שלו ערך בכסף אמיתי.

הרחק מהמיינסטרים

בריאן מ'גיניס, סגן נשיא ברשת מלונות סטארווד, סיפר לפני שנטש את בית המלון הווירטואלי הלך לשוטט ב-Second Life, ומצא בעיקר בתי קזינו ובתי זונות הומים סביבו.

השחקנים לא באו לראות את הפרסומות של החברות המסחריות, שניסו להשתלב כאילו בטבעיות בסביבה לא להן, כניסוי שיווקי שאולי ניסה להקנות להן יותר מעמד חדשני וכותרת חינם מאשר לקוחות פוטנציאליים.

באין פיקוח, תעשיית ההימורים והפורנו המקוון התנחלה היטב בעולמות הווירטואליים. גם כשהוכנס איסור חוקי רשמי, מספר מכונות המזל בכל קרן רחוב ב-Second Life היה גבוה מכדי לשרש את התופעה לחלוטין - השוליים הלכו ותפסו מקום מרכזי בנוף הסקנד-לייפי. עולמות וירטואליים אחרים, כמו Red Light Center, לא אימצו מראש את הפוזה המהוגנת של תקשורת מקוונת לצרכי עסקים, אומנות או בילוי חברתי, והציעו משחק תלת-מימדי שמטרתו סקס בלבד.

גזר הדין: העולמות הווירטואלים נשפטים לחובה, זאת על רקע הכישלון של Second Life, הבשורה המשמעותית היחידה בתחום העולמות הווירטואלית. אפשר רק לתהות אם בעוד עשור עדיין לא נוכל יהיה לנהל ישיבות משרדיות מהמחשב בבית, כשהעובדים יושבים על כיסאות עשויי פיקסלים במשרד תלת-ממדי.

מבחינה טכנית זה אפשרי כבר היום, אבל סביר להניח הכשלון של העולמות הווירטואליים לחדור למיינסטרים אינו בעיה טכנולוגית כלל.

פתיח פרויקט ספר החיים: שוקי גלילי