סודי ביותר: רשימת המשימות הפרטית שלי
בבוקר, לפני שיצאתי לעבודה, ניגשתי למקרר לסקור את הרשימה שהכנתי לקראת תשס"ט, כדי לעודד ולדרבן את עצמי לקראת היום החדש. להפתעתי חלו בה כמה שינויים קטנים
"מה אתה עושה?" היא התגנבה ורכנה מעלי, מנסה להציץ כדי לראות מה אני כותב. באינסטינקט של אסיר ששומר על הארוחה שלו הגנתי על הכתוב בידי ורכנתי מעל הדף. "לכי מפה! אסור לך לראות את זה!"
"מה אתה כותב? אתה עושה לי הפתעה?"
"לא. למה? שכחתי עוד איזה תאריך חשוב?"
"לא שאני יודעת. אבל נחמד שאתה עושה לי הפתעה סתם כי ככה..." הנהנה וחייכה במבט של מזמן-לא-השקעת-בי-עם-מחווה-רומנטית. "למרות שהרבה זמן באמת לא יצא לי לצעוק עליך בגלל ששכחת תאריך חשוב. מוזר".
כן, ככה זה, כשאתה מכניס לפלאפון את כל התאריכים החשובים, אתה לא צריך לזכור, חייכתי לעצמי. הרגשתי מכה קטנה על הכתף. "ילד מגעיל. נווווווו, תראה לי מה אתה כותב", ניסתה למשוך לי את היד תוך קפיצות קטנות במקום כמו ילדה שרוצה דווקא כי לא נותנים לה.
"המממ, איכפת לך אם אני אתן לך רגע ביס בחזה? הוא קופץ ממש יפה עכשיו". היא הפסיקה לקפוץ, נשפה אוויר מהאף ועיקמה אותו קצת. "אתה כותב מכתב למישהו?"
"כן, מכתב לעצמי".
"ואתה לא רוצה להראות לי?"
לקחתי שנייה לחשוב. בעצם אני מגן על דף ריק. יש רק כותרת. נשענתי אחורנית על הכסא וחשפתי את הדף.
היא ציחקקה. "אתה רוצה להגיד לי שזה מה שאתה מסתיר ממני? רשימה ריקה של החלטות לשנה החדשה? סליחה… משימות?"
"כן, ואני מעדיף לא להראות לך, כי אם אני לא אבצע אותן בסוף, אף אחד לא יידע שאני אפס שלא עומד מאחורי המילים שלו".
"חשבת אולי שאם תעשה רשימה באמת, ואני אדע מה היא, אוכל לעזור לך עם זה?" העיניים שלה נפקחו והאישונים התרחבו. חסר לי שאני אומר לה "לא" עכשיו...
"צודקת. אבל לא ממש קופץ לי משהו לראש לשים ברשימה עכשיו. את מלחיצה אותי". ניסיתי לדחות אותה קצת.
"היי, אני לא שמן! יש לי עצמות כבדות!"
"בוא אני אעזור לך" היא לקחה לי את העט מהיד ורשמה:
1. לחזור לרוץ. אני שמן ואני צריך לעשות יותר כושר.
"הייייי, זה לא יפה! אני לא שמן! יש לי עצמות כבדות! חוץ מזה, עכשיו חגים, אוכלים הרבה".
"כל מה שאני שומעת זה תירוצים!" אמרה והוסיפה: "אם אני עושה כושר כל הזמן, גם אתה צריך. הדלקת בברכיים שלך עברה מזמן, ואתה חוזר לרוץ!".
"טוב, טוב. מחר אני חוזר לרוץ. אם זה מה שנקרא לעזור לי לסיים את הרשימה אני מעדיף למלא אותה בשטויות כמו 'במבה פעם ביום'...".
"כן, ותראה לאן זה הביא אותך", אמרה ותפסה לי את אחד הצמיגים.
"את ממש מעליבניסטית. אבל זה בסדר, אני צריך את הדחיפה הזו. טוב, מה אני רושם בסעיף 2?"
"רצית להתחיל יוגה לא? אז בוא נירשם ביחד. מתאים? אני צריכה לעבוד יותר על הגמישות שלי", אמרה והוציאה לשון קטנה לכיווני.
הוספתי את זה לרשימה:
2. להירשם לשיעורי יוגה.
3. לסיים את התואר המזויין הזה!!!!
"היי מה קרה? אתה לא נהנה? מהלימודים?" שאלה.
"נהנה, אבל די נמאס לי כבר, רוצה לעשות כסף נורמלי כדי שאני אוכל לפנק את עצמי סוף סוף". ואחרי התעשתות מהירה הוספתי - "ואותך". חייכתי.
היא לא חייכה. "הצלה יפה", תפסה לי את הלחי וניקנקה לי אותה כמו דודה לילד שלא ראתה הרבה זמן.
4. לא לשכוח תאריכים – ברוך בורא פרי הסלולרי.
5. להפסיק להתעצבן בגלל אמא שלי.
"על מי אתה עובד? זה לא יילך לך בחיים", מלמלה בשקט.
6. לתת מכות לחברה המעצבנת שלי.
"אתה כותב את זה כאילו זה דבר רע..." חייכה את החיוך המרושע שלה.
"זהו, אין לי יותר".
"יופי, אז יש לי רעיון",לקחה את הרשימה ויצאה מהחדר.
"היי", רדפתי אחריה, "מה את עושה? זה שלי! תחזירי לי אותה!".
"ככה גם אני אוכל לעקוב אחרי השטויות שלך"
"מה אתה, ילד בגן?" עצרה מול המקרר, לקחה איזו חיפושית (או שזו היתה פרה? כבשה? פיצה?) ממוגנטת מפימו (מה הקטע עם כל המגנטים האלה בכלל?) והצמידה את הרשימה למקרר, כולל עט שהיה תקוע ב... (אלוהים ישמור, זאת בכלל צפרדע???) "עכשיו, כל מה שאתה צריך כשעולה לך משהו בראש להוסיף לרשימה זה לבוא למקרר ולרשום את זה. ככה גם אני אוכל לעקוב אחרי השטויות שלך".
"נו, יפה". נתתי לה נשיקה על הרקה והלכתי לשבת מול הטלוויזיה. היא התיישבה לידי וצפינו יחד בכלום הרגיל. תוך כדי צפייה בערוץ האקסטרים ובנשיונל ג'יאוגרפיק, בעוד היא מנקרת על הכתף שלי, קמתי, ניגשתי למקרר והוספתי:
7. לקנות אופניים חדשים ומפנקים.
8. לגדל כלב ים.
הרמתי את החמודה בזרועותיי והשלכתי אותה על המיטה. היא נחתה בהשמעת מין יללה וגרגור מתפנק.
בבוקר, לפני שיצאתי לעבודה. ניגשתי לרשימה כדי לעודד ולדרבן את עצמי לקראת היום החדש. להפתעתי חלו בה שינויים קטנים. במקום "אופניים חדשים" היה רשום "שני חלב 1%", במקום "כלב ים" היה רשום "ילד/כלב/חתול/דג זהב – לבחירתך" ונוספו מספר סעיפים:
9. לקחת את האוטו לטסט ולעבור אותו!
10. ללכת לבקר את סבא בבית אבות.
11. להכין לחמודה את הניוקי שהיא אוהבת, כי הגיע הזמן שתפנק אותי באמת.
12. לעשות משהו בקשר למלגה שהבטיחו לך.
אוייש, באמת שכחתי מהמלגה הזאת...
שלפתי את הפלאפון והתקשרתי אליה. "היי בייב, בוקר טוב. את יודעת, זה שיש לך עכשיו רשימה פה על המקרר לא אומר שאת יכולה להחליט בשבילי מה את רוצה שאני אעשה! זאת רשימה שלי! רק אני צריך להוסיף דברים לרשימה הזו!" אמרתי בזעם עצור.
"ואתה חושב שתצליח להביא כלב ים מתישהו השנה?".
"טוב, אולי קצת קפצתי מעל הפופיק עם הכלב ים, אבל ילד? מה זה? מניפולציה נשית זולה?".
"רק רציתי להראות לך מה יותר ריאלי מכלב ים", ענתה.
"טוב. בסדר. אני הולך לעבודה".
"רגע!" צווחה לפלאפון, "חשבת על עוד משהו להוסיף?"
"בשביל מה? שתמחקי ותכתבי משהו אחר?"
"לא, נו, ברצינות" הקול השתנה לקול החמוד שלה.
"לא, לא, שום דבר. כתבתי הכל. אין לי מה להוסיף", אמרתי תוך כדי כתיבה:
13. להחליף חברה!
"טוב מותק, נתראה בערב, אל תשכח, יש שיעור יוגה היום ב-19:00", אמרה וניתקה.
קיבינימאט, מילמלתי לעצמי,
14. לעשות רשימה חדשה, מבלי שהיא תדע.
האימייל של א.
לפנייה לכתב/ת 
