איך שוב מוכרים לנו את האחדות?
שינוי הממשל ושיטת הבחירות חשובים יותר מעקרונות מאחדים שמנסים לשווק לנו בפעם המי יודע כמה
המשא ומתן בין מפלגת העבודה ובין קדימה כפי הנראה יסתיים ואהוד ברק ישמש כסגן בכיר בממשלתה של ציפי לבני. המעניין הוא שהדיון סביב הצטרפות מפלגת העבודה לממשלת לבני לא נסוב סביב ערכיה החברתיים-כלכליים של המפלגה, אלא שוב על מקומו הבכיר של ברק וניסיונו לקבל בלעדיות על תהליכים בטחוניים, כמו למשל המו"מ עם הסורים.
לי זה הזכיר את עמיר פרץ, יו"ר העבודה לשעבר, שהפציע כמשב רוח מרענן חברתי וגמר לבסוף כמפח נפש בטחוני. בכל הכבוד לביטחוניותו של ברק, לא בכך יקודמו ערכיה של מפלגת העבודה והאינטרסים של אזרחי ישראל שעדיין סוברים כי דרושה מידה חברתית יותר במדיניות של נבחריה.
בעשורים האחרונים התרגלנו לבחון את מנהיגנו בקריטריון אחד : קריטריון ההישרדות. מנהיג שמצליח לשרוד ובהקשר זה להקים קואליציה בתוך מפלגתו ובין המפלגות הוא המנהיג החזק שאנו רוצים מעלינו. כל השאר לא ממש חשוב ממילא הצבא הוא המושל האמיתי בכל הסוגיות הביטחונית, האוצר הוא המושל האמיתי בכל הסוגיות הכלכליות-חברתיות ובג"ץ הוא המושל האמיתי בכל הסוגיות הקשורות להגנת זכויות אדם. כך התרגלנו והתוצאות "על הפנים".
בסקרי שביעות רצון מביצועי הממשל אנו מעניקים את הציון מספיק בקושי למרבית ענפי הממשל באופן עקבי אנו סוברים כי הפוליטיקאים שלנו הם בתחתית סולם האמון שלנו וגם בג"ץ מקבל ציונים נמוכים מאי פעם. הדבר מלמד כי הגיעה העת לשנות את התפיסה שלנו. התפיסה על איך מנהלים מדינה מוטעית.
לכל מספידי המפלגות באשר הם, צר לי להודיע: הן ימשיכו ללוות אותנו ככלי הדמוקרטי היציב ביותר. הקושי הוא שכל המפלגות דומות. כולן מתאפיינות בימין כלכלי ובאמביוולנטיות בטחונית. אז כשלבני מכנה את החיבור עם העבודה כממשלת אחדות אני כבר לא מגחך, אני זועם, ובראש ובראשונה מרגיש מושפל. עד כמה ניתן להלך עלינו האזרחים אימים? פעם אימת משבר הכלכלה ותמיד אימת משבר הביטחון?
יציבות בישראל היא בראש ובראשונה פונקציה של כללי המשחק של השיטה. ממשל מצומצם שרים, מבנה מנהל ציבורי ביצועי, בחירות אזוריות, החזרת מרכיבים של ועדות בוחרים מייצגות מצומצמות במקום הפריימריס והמרכז - כל אלה ללא ספק יתמרצו אחרת את השחקנים בזירה הציבורית.
במקום הכרזות על ממשלת אחדות הייתי מצפה שהדגל שיונף כעת כבשורה של לבני-ברק הוא הדגל של שינוי הממשל ושיטת הבחירות. בכך הממשלה החדשה תשדר שהאופק שלה קצת ארוך יותר מאשר הסכם של זבנג וגמרנו עם הסורים, השתלטות על החמאס והפצצת אירן.
אסף מידני, דוקטור לממשל ומשפט ציבורי במכללה האקדמית של תל אביב יפו
לפנייה לכתב/ת 
