באה מאהבה, נשארת בגלל הפחד להיות לבד?
פעם דברים היו די פשוטים, אם יש התרגשות ואהבה נשארים, אם לא – נקסט, בלי למצמץ. בגיל 20 מותר לעשות טעויות, שום דבר לא יקרה אם ויתרת על הבחור הנכון, כמו ששום דבר לא יקרה אם תישארי יותר מדי זמן עם הבחור הלא נכון. עם הזמן הכל הסתבך, לכל החלטה יכולות להיות השלכות הרות גורל על חייך
הראשונה אוהבת אבל נמאס לה מהפער בין העולמות ומהריבים הבלתי פוסקים. השנייה אוהבת אבל הסקס, אתם יודעים, לא בדיוק קיים. השלישית רוצה לאהוב כי הוא בחור טוב, אבל לא מצליחה. הרביעית אוהבת, אבל נמאס לה מהריבים הבלתי פוסקים ומכך שהדיבור שהיה ביניהם פעם כאילו הצמיח כנפיים והלך, מביא תוך כדי הסתלקות בעיטה נבזית לסקס. החמישית אוהבת, אבל אחרי שנתיים של המתנה כשהוא שם והיא פה, בתוספת הידיעה שכשיחזור שק הבעיות יחזור איתו, נמאס לה והיא קמה והלכה.
פעם דברים היו די פשוטים, אם יש התרגשות ואהבה נשארים, אם לא – נקסט, בלי למצמץ. בגיל 20 מותר לעשות טעויות, שום דבר לא יקרה אם ויתרת על הבחור הנכון, כמו ששום דבר לא יקרה אם תישארי יותר מדי זמן עם הבחור הלא נכון. עם הזמן הכל הסתבך, לכל החלטה יכולות להיות השלכות הרות גורל. כמו במשחק טלוויזיוני יש שלוש דלתות, ועלייך לבחור בלי לדעת מה יש מאחורי כל אחת מהן: אושר ואושר, חיי רווקות נצחיים כי זרקת את הסיכוי האחרון שלך להיות מאושרת עם מישהו, או חיי נישואים אומללים עם הבחירה הלא נכונה.
הפגם הכי קטן רומז על עתיד נורא
אם בגיל 20 יכולנו לסלוח לבני הזוג על האכזבות הקטנות שהם גורמים לנו בהיותם בלתי מושלמים, היום כל פגם רומז על עתיד נורא: הוא לא עושה כלים? נפלת על פרזיט שמקסימום יעשה לך טובה וירים את הרגליים בזמן שאת שוטפת את הרצפה אחרי יום ארוך שכלל עבודה, טיפול בילדים, בישול, כביסה ושאר דברים שסופר-אמהות עושות ללא עזרה. הוא לא מחמיא? הוא לא יחמיא לך גם אחרי הלידה, את תרגישי כמו בלון נפוח ולא אהוב, תיכנסי לדיכאון קליני ותבלי את שארית חייך במוסד סגור ליד בחור מזיל ריר שבטוח שהוא המשיח, כשהכיף היחיד שלך בחיים הוא שוקים חשמליים לשבירת שגרה.
אוקיי, אז יש לו כמה הרגלים מחורבנים, אבל היי, למי אין, וזה לא שאת מיס מושלמת. חוץ מזה, את אוהבת, ומה זה כבר בית מסודר, מחסור בסקס ו/או מחמאות או כל בעיה אחרת שמציקה לך לעומת אהבה אמיתית? אז את עוברת הלאה, מרגיעה את הפחדים, מחבקת אותו ואומרת לעצמך בלב שהכל יסתדר, ואז שוב רבתם, או שהוא שכח משהו חשוב לך או התנהג כמו אידיוט, או גרם לך להרגיש בודדה, ושוב את מרגישה שאת עושה טעות איומה בכך שאת נשארת, שבמו ידייך את דופקת לעצמך את העתיד, מכניסה את עצמך למאסר עולם ללא אפשרות חנינה.
מי יודע אם את לא מבזבזת זמן יקר במקום הלא נכון
והזמן עובר, השעון מתקתק. את אוהבת אותו ומקווה שעל חלק מהדברים תוכלו לעבוד, ושאחרים לא יפריעו לך ברמה שאת חוששת. בזמן שאתם מנסים שוב ושוב לגשר על ההבדלים ביניכם, למצוא פתרון, את רואה איך אנשים מסתדרים זוגות זוגות, מתחתנים, ומי יודע אם את לא מבזבזת את הזמן היקר במקום הלא נכון וכשתפקחי עיניים אף אחד לא יחכה לך בחוץ? עכשיו עוד יש סיכוי, לא כולם הסתדרו בזוגות, יש מלא חמודים שישמחו לבחורה כמוך, אז למה להתפשר?
את חושבת על העולם שמחכה לך בחוץ ובמקום שזה יעשה לך חשק לארוז את הדברים וללכת, את מתחילה לזמזם לעצמך "כל כך קר, קר שם בחוץ", כי מי כמוך יודעת שעולם הדייטים נראה אולי קוסם מבחוץ, כשאת שומעת סיפורים של חברות ובסוף חוזרת לחיבוק שלו, אבל להיות שם זה כבר סיפור אחר, אכזרי, ומה יש לך לחפש שם כשיש לך את כל החום שבעולם בבית. ומיד את נבהלת מעצמך ודוחקת את המחשבה הזאת הצידה, כי לא מתאים לך, את שבאת מאהבה, להישאר מפחד.
והזמן עובר, יותר מחודשיים עברו משיחת הבנות ההיא בפאב וכולן עזבו חוץ ממני, הולכות באופטימיות לעבר עתיד לא ברור. ואני, עדיין חושבת שהוא הבחור הכי נפלא בעולם ושאף אחד בחוץ לא ישתווה לו, ממשיכה למרות כל הריבים והבעיות, מחכה כמו ילדה קטנה להוקוס פוקוס שיקרה ויעשה שהכל יהיה בסדר, מקווה שאני בוחרת בדלת הנכונה.
לפנייה לכתב/ת 
