נפטר העיתונאי והשדרן רם עברון

העיתונאי, השדרן ואיש הטלוויזיה רם עברון, הלך היום (ה') לעולמו בירושלים, כשהוא בן 73. עברון היה מראשוני הקריינים והמנחים בטלוויזיה הישראלית ולקח חלק בשידור הראשון של הטלוויזיה הישראלית. בעת היותו קריין בקול ישראל, עברון היה הראשון למסור את הודעת דובר צה"ל על פרוץ מבצע סיני. הלוויתו תתקיים בבית העלמין שבקיבוץ מעלה החמישה, ביום ראשון הקרוב, 2 בנובמבר, בשעה 15:30.

"רם עברון היה אחד מאושיות השידור הטלוויזיוני", הספיד אותו היום חיים יבין. "הוא ממניחי היסוד לתוכניות הראיונות האישיים, ועשה את התוכנית

שהיתה מהבולטות ביותר בטלוויזיה. הוא הגיש תוכניות של 'מוזיקה רצינית' ברדיו ועשה רושם אדיר בהבנתו המוזיקלית. אני מצטער מאוד לשמוע על מותו, כי חבל על דאבדין".

"לפני שבועות אחדים צלצלתי לביתו כדי למסור לו שבאיטליה הלכה לעולמה זמרת אופרה מאוד ידועה, שאולי כדאי שיתייחס אליה בתוכנית שלו, 'דור הזהב', בקול ישראל", סיפר יעקב אחימאיר, "ואז אשתו אמרה לי שהוא חולה במחלה קשה.

"הידידות שלנו פרחה בעיקר בלונדון, בעבודה משותפת ב-BBC, שם הוא סיגל לעצמו את התכונות הטובות של השיח האנגלי. הוא היה מדור המראיינים שחשוב היה להם לשמוע את דברי אורחיהם ולהגיב בשאלה חכמה. הוא נגע בתחומים רבים, והכל הוא עשה בצורה מאוד מאופקת, תרבותית ומרוסנת".

רבקה מיכאלי סיפרה על עברון: "הוא איש שמאוד אהבתי. היינו הראשונים שפתחנו יחד את שידור מבצע קדש ב-56'. הוא היה זה שהכריז על המלחמה ברדיו. אני זוכרת שהלכנו ברגל לתחנה כי היתה האפלה והקלטנו דרישות שלום מחיילים. ממש התלוננו עלינו כי קווי טלפון נותקו בגלל העומס.

"הוא היה איש אשכולות במלוא מובן המלה, ועשה תוכניות טלוויזיה ורדיו נהדרות. תמיד שמעתי אותו ב'קול המוזיקה' משדר תקליטים ישנים ונדירים".

השתתף בשידור הראשון של הטלוויזיה

עברון החל את דרכו בעיתון "למרחב" ואת שירותו הצבאי עשה בגלי צה"ל. עוד קודם לכן, הנער רמי המבורגר (שלימים עברת את שמו לעברון) היה דמות ידועה בתקשורת, כאחד המשתתפים הבולטים והקבועים בחידון המוזיקלי של יצחק שמעוני בקול ישראל של שנות ה-50.

עברון עבד בגלי צה"ל ובקול ישראל לסירוגין כשצה"ל יצא למבצע קדש. ההכרזה על המלחמה לא נשמרה, וכעבור שנתיים עברון הקליט אותה מחדש עבור ארכיון הרדיו.

מאוחר יותר שימש כמבקר הקולנוע בעיתון "למרחב", ובמקביל גם קיים בו ראיון שבועי, שהיה אחד הראיונות הפוליטיים המרכזיים בעיתונות הישראלית. לימים התמזג "למרחב" עם "דבר" ועברון המשיך את עבודתו בעיתון, עד שנסע בראשית שנות ה-60 לעבוד במשדר "השעה העברית" של ה-BBC. "השעה העברית" היתה מוסד מוכר מאוד באותם ימים, תוכנית יומית בת שעה אותה הגיש עברון יחד עם יאיר אלוני ויעקב אחימאיר.

עם שובו לארץ ואחרי מלחמת ששת הימים, עברון שב לגלי צה"ל ושידר שם תוכנית חלוצית, שעתיים של ראיונות וטלפונים של מאזינים בשידור חי.

כשקמה הטלוויזיה הישראלית, היה בין השדרים שהשתתפו בשידור הראשון שלה - מצעד יום העצמאות של 1968. הוא גם היה מנחה ושותף בעריכת תוכניות התרבות הראשונות בטלוויזיה הישראלית, והיה עורך ומגיש של מגזין שבועי לענייני תרבות ואמנות בשם "קלעים".

ב-1972 הצטרף לצוות מערכת החדשות של הערוץ הראשון והתמנה לעורך ומגיש "יומן השבוע", יומן החדשות של ערבי שישי, והתמיד בכך למעלה משלוש שנים. מאוחר יותר נמנה גם על מגישי "מבט". אחרי כן שב ללונדון וכיהן כנספח לענייני תרבות בשגרירות. עם שובו לארץ התמנה למנהל המרכז למוזיקה משכנות שאננים.

בה בעת, הזמין אותו מנכ"ל רשות השידור דאז, טומי לפיד, להנחות תוכנית ראיונות אישית. התוכנית, "זה הזמן", ששודרה בין 1982 ל-1990, היתה תוכנית הראיונות המרכזית בטלוויזיה. בנוסף, הגיש את תוכנית התרבות "הקצב הנכון", תוכנית הספרות "הופכים דף" ותוכנית הראיונות "בגוף ראשון".

בעשר השנים האחרונות, עברון ערך והגיש תוכנית שבועית ב"קול המוזיקה" בשם "דור הזהב" בה השמיע ממיטב ההקלטות ההיסטוריות של המוזיקה הקלאסית שהוקלטה מראשית המאה ה-20.

מרשות השידור נמסר: "רשות השידור מביעה את צערה על מותו של רם עברון, מאושיות הטלוויזיה הישראלית, עיתונאי דגול שהיה מעורב בעשייה מפוארת של הערוץ הראשון מאז הקמתו ותרם רבות למשדרי האקטואליה, התרבות והמוזיקה".