אישור התיקון לחוק יחסי הממון מתקן עיוות

התיקון לחוק יחסי ממון נועד לאפשר חלוקת רכוש בין בני הזוג בטרם מתן הגט ולתקן בכך עיוות בחוק המהווה פגיעה קשה בגורם החלש בנישואים, שהוא בדרך כלל האשה.

אין מדינה מתוקנת בעולם שבה יש לאחד מבני הזוג זכויות הכתובות על הקיר (או במסמכי בית המשפט) ובלי יכולת לממש זכויות אלה. אי אישורו של התיקון לחוק משמעותו הנצחת המצב הבלתי אפשרי והמשך המונופול של בתי הדין הרבניים בתחום יחסי האישות, המנטרל למעשה את כוחם של בתי המשפט האזרחיים.

העקרון של שוויון בזכויות שנצברו במהלך הנישואים התפתח בפסיקת בית המשפט העליון. הפסיקה של בית המשפט יצרה את המושג "חזקת השיתוף". כלומר, חזקה שהצדדים התכוונו ליצור שיתוף ביניהם, אלא אם הוכח ההפך. החוק שנחקק ב-1973 אימץ את העקרון של שותפות מלאה ברכוש וגם בזכויות הסוציאליות שצבר אחד הצדדים במהלך הנישואים וקבע את זכות ל"איזון משאבים" (לא כולל מתנות וירושות שכל צד נותר בעלים במה שקיבל ממשפחתו או שהביא איתו לנישואים). אבל בעוד שלפני חקיקת החוק בן/בת הזוג היה זכאי לקבל את חלקה/ו בזכויות שנצברו במהלך הנישואים מיד עם פסיקת בית המשפט, בלא כל קשר אם הנישואים הסתיימו אם לאו, הרי שבחוק נקבע עקרון אחר, שיש בו כדי לשנות את כל התמונה ולסבכה.

החוק התכוון לתת מענה חד משמעי, ללא צורך בהתדיינויות ובפסיקת בית המשפט, ואימץ את הכלל שכל מה שנצבר על ידי זוג במהלך הנישואים שייך לשני הצדדים. החוק קבע את עקרון השיתוף בנכסים כברירת מחדל, תוך מתן אפשרות לבני הזוג להתנות תנאים ולקבוע בהסכם אפשרויות אחרת, אם ימצאו לנכון. המטרה היתה לפשט ולהקל ולקבוע אוטומטית זכות למחצית מהזכויות שנצברו במהלך הנישואים. אבל במקום להקל נמצא החוק מקלקל. כיוון שהחוק קבע כי איזון המשאבים ברכוש שנצבר בזמן הנישואים יתבצע רק לאחר פקיעתם.

כלומר, אם בני הזוג טרם התגרשו, לא יתבצע ביניהם איזון ברכוש. התוצאה הרת אסון לגורם החלש. כיוון שזה שאינו מעוניין להתחלק עם בן/בת הזוג ברכוש שנצבר פשוט דוחה את הגט לאין קץ.

כך, לדוגמה, חייה של ש' יכלו להיות הרבה יותר קלים אילו נישאה יום אחד בלבד קודם. אילו נישאה ב- 31.12.1973 היתה יושבת בבטחה בביתה, כשחלקה ברכוש הרב שנצבר בשנות נישואיה עם בעלה מצוי בבעלותה והיא חיה את חייה בשקט ובביטחה, לאחר שבחרה להתנתק מהזוגיות הקשה שחוותה. למזלה הרע היא נישאה ב-1.1.1974. לכן, חצי מכל מה צברה בעמל רב עם בעלה, שנרשם על שם בעלה, מצוי בשליטתו.

יש נחמה אחת, שבית המשפט קבע על פי חוק יחסי ממון כי יש לה זכויות, ואף נחתם פסק דין המציין עובדה זו. אבל היא לא יכולה לממש את פסק הדין הזה, אלא לאחר שתתגרש. בעלה, כמה מפתיע, אינו שש לחלק איתה את הרכוש ואינו מזדרז להתגרש ממנה.

דרור הוא בעלים של חברה לציוד משרדי, שחברתו נקלעה באחרונה לקשיים כספיים והוערכה על ידי מומחה מטעם בית משפט בשווי שלילי. כלומר, אשתו בנפרד חייבת כסף, ולא מגיעים לה כספים. לעומתו, היא מחזיקה בזכויות סוציאליות נאות, עקב היותה עובדת הייטק שנים רבות בחברה שתיגמלה אותה יפה.

מערכת יחסים בדירה אחת של זוג שמזמן לא חי יחד

סירובה לשאת בהפסדים גורם לכך שהם אינם יכולים להתגרש, כיוון שהם גרים בדירה אחת (אסור לזוג שהתגרש לשהות תחת אותה קורת גג, מחשש לפסילת הגט). הם אינם יכולים למכור את הדירה, כי ברור שאם האשה תקבל את חלקה בדירה לא יהיה לו מאין לגבות את הסכומים המגיעים לו בזכויות שלה מעבודתה ועבור חלקה בחובות המשותפים. מאחר שעל פי החוק היום איזון המשאבים יכול להיעשות רק בפקיעת הנישואים, אין לה סיבה מספיק טובה להתגרש כשהיא יודעת שאז תצטרך לשלם לו עבור חלקה בחובות. כך נמשכת מערכת יחסים בתוך דירה אחת של זוג שמזמן לא חי יחד, וברור שהם סובלים משהות באותה דירה. המצב הזה נכפה על אחד מהם לפחות בשל העובדה שאיזון הנכסים לא נעשה ביניהם.

דוגמה אכזרית עוד יותר מצויה בימים אלה בדיונים בפני בית משפט: בני זוג חרדים פתחו קונדיטוריה. האשה עמלה שעות רבות ליד תנור לוהט ואפתה עוגות נפלאות, שהביאו לכך ששמה של הקונדיטוריה הלך לפניה. בני הזוג עשו חיל ופתחו עוד מספר סניפים. מצבם הכלכלי היה מצויין. משנוצר סכסוך ביניהם ומערכת היחסים הגיעה למשבר רציני , התחיל הבעל, שהיה ברמה הפורמלית חתום על החוזים, לסגור סניפים. ברור שמעשיו אלה, שנועדו לפגוע באשתו, פגעו גם בו כלכלית, בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים". כך רואה האשה את מפעל חייה יורד לטמיון ואינה יכולה לעשות דבר. יש לה פסק דין לפיו היא זכאית למחצית מהזכויות, אלא שבינתיים הצטמקו הזכויות וכמעט לא נותר מה לחלק.

עקב מציאות בלתי נסבלת הנמשכת כבר יותר מ-30 שנה, הועלו הצעות חוק לתיקון החוק ולקביעה כי די בתקופת פירוד או בפסק דין הקובע שעל הצדדים להתגרש (לא משנה אם חיוב או המלצה) כדי להוות עילה לחלוקת הרכוש בפועל.

קובעים הפרדה בין חלוקת הרכוש לגירושים בפועל

הסיטואציות שפורטו כאן והמציאות הבלתי נסבלת מחייבות זוגות שנישאים לערוך הסכם ממון, בו ייקבע כי מועד איזון הנכסים בין בני הזוג אינו בפקיעת הנישואים (גירושים בפועל או חלילה פטירה של אחד מבני הזוג), אלא מועד אחר.

• אפשר לקבוע שבחלוף שלושה ימים או שלושה שבועות או שלושה חודשים או שנה או מספר שנים מיום שנפרדתם, או מהמועד שהוגשה תביעת גירושים או נמסרה הודעה בכתב, או כל מועד אחר שייראה לכם סביר. כל קביעה כזו יותר טובה מפקיעת הנישואים.
  

• דרך נוספת היא במסגרת הסכם הממון לקבוע כלים ברורים מאוד ואפילו סנקציות כספיות מה יעלה בגורל מי שלא יסכים להתגרש ויעכב את ביצוע חלוקת הרכוש. או לקבוע חלוקת רכוש במנותק מגירושים או פרידה. כל דרך בה קובעים מראש הפרדה בין חלוקת הרכוש לבין הגירושים בפועל היא דרך טובה למנוע מצב בלתי נסבל זה.
  

• דרך נוספת, חשובה לא פחות, היא להקפיד שכל רכוש נרשם על שם שני בני הזוג, ואז לא צריך התערבות של שום ערכאה משפטית להבטיח את זכויותיהם.
  

אל תבנו על זה שהכל יהיה בסדר. השכילו לחשוב מראש שאולי משהו ישתבש. אבל גם אז יהיה בסדר, אם נהגתם בתבונה ולא הותרתם את גורלכם בידי בן/בת הזוג או בית המשפט.

עדכון (5.11.2008)

מדובר במהפכה של ממש, בתי משפט נתנו עד היום פסקי דין שמירת זכויות, שהמשמעות היחידה שלהם היתה שמירת זכויות כמו עיקולים על חצי מהזכויות או צו מניעה האוסר על ביצוע דיספוזיציות (שינוי מצב). לא ניתן היה בפועל לבצע איזון משאבים או לחלק הרכוש בין בני הזוג, אלא רק לאחר פקיעת הנישואים.

עם קבלת התיקון ניתן סוף סוף לבצע חלוקת הרכוש בפועל עוד בטרם יפקעו הנישואים. איזון המשאבים יוכל להיעשות מיידית, ואז לא יהיה צורך עוד בדחיית מכירת הדירה ופירוק החבילה הלא מוצלחת. התיקון הוציא את העוקץ מסרבנות הגט.