הרגיעה תימשך, חמאס יתחמש

כרגע נראה שהפסקת האש שבה ומשתררת בזירה העזתית. למרות שבשעות, ואולי אף בימים הקרובים, אנו צפויים לראות שיגורים ספורדיים של פצצות מרגמה ורקטות מהרצועה, לשני הצדדים - חמאס וישראל - יש אינטרס בהמשך הרגיעה ולכן רבים הסיכויים שהיא תשוב בהדרגה.

המניע העיקרי של חמאס להמשך הרגיעה הוא הרצון להקל על מצוקתה הכלכלית, הפיזית והמנטלית של האוכלוסייה האזרחית, במטרה לבסס את שלטונו. גם ישראל רוצה להעניק פסק זמן ארוך ככל האפשר לתושבי הנגב המערבי ודרום ישראל, ולהקל

עליהם את הלחץ הפסיכולוגי והכלכלי - זאת לפחות עד שתוקם ממשלה חדשה שתקבע מדיניות ארוכת טווח לטיפול במורסה החמאסית בעזה.

שני הצדדים רוצים בהמשך הרגיעה גם מאחר שהם מאמינים שהשקט נותן להם אפשרות להצטייד ולהיערך טוב יותר לעימות גדול, אם וכאשר יתרחש בעתיד. שר הביטחון סבור שרגיעה מאפשרת למצרים למצות את מאמציהם בעניין גלעד שליט ובסיכול טרור מסיני.

מדוע אם כן הציעו הרמטכ"ל ושר הביטחון, ומדוע אישרו ראש הממשלה וכמה מהשרים, את פשיטת צה"ל ברצועה בליל שלישי? הרי ברור היה שפשיטה כזו - למרות שהייתה נקודתית, נערכה ממש סמוך לגדר והייתה קטנה בהיקפה - עלולה הייתה לסכן את המשך הרגיעה.

התשובה פשוטה: מאז מלחמת לבנון השנייה אימצה ממשלת ישראל הנוכחית תפישה אסטרטגית הדומה מאד לתפישה שקבע בן גוריון בשעתו. אחד המרכיבים המרכזיים של תפישה זו הוא שצריך למנוע או לדחות מלחמה, או לחימה בקנה מידה גדול, עד כמה שאפשר. עם זאת, במקרה שנשקפת סכנה ממשית ומיידית לקיומה של מדינת ישראל ולביטחונם הפיזי של אזרחיה וחייליה - צריך לסכל אותה בנחרצות ובנחישות תוך העברת המלחמה לשטח האויב. תפישה זו יושמה לפני קצת יותר משנה, כאשר ישראל תקפה את המתקן הגרעיני בסוריה.  

לסכל או להמתין?

בצה"ל ובשב"כ ידעו כבר לפני כמה שבועות שחמאס חופר מנהרה סמוך לגדר המערכת באזור כיסופים. המידע שהתקבל הצביע על מנהרת-לחימה, שמיועדת ל"פיגוע חודר" בשטח ישראל. כלומר, פשיטת טרור מהסוג שבה נחטף גלעד שליט, לפני יותר משנתיים. המידע הציב את מערכת הביטחון ואת ממשלת ישראל בפני דילמה: האם לסכל בכוח את הפיגוע ולהסתכן בשבירת הפסקת האש, או להמתין לפיגוע שיתבצע ולהיערך כדי להדוף אותו.

ההחלטה להנחית מכת מנע נבעה משלושה שיקולים מרכזיים. ראשית, היה ברור מהמודיעין כי כאשר תושלם המנהרה היא תשתמש במוקדם או במאוחר לביצוע מתקפת טרור כואבת בשטח ישראל - מה שממילא יגרום לשבירת הפסקת האש ולחידוש הלחימה בקנה מידה גדול. אז למה להעניק את היוזמה לחמאס?

שנית, הפעולה התוותה לחמאס (ובעקיפין גם לחיזבאללה, סוריה והאיראנים) את הקווים האדומים והעמדות של ישראל. בין השאר הפעולה נועדה לסמן כי ישראל לא תימנע מפעולה אם לנגד עיניה עומד איום על חיי או חירות תושביה, והיא לא תסכים להתבססות סמוך לגדר המערכת - דבר שנתפש בעיניה כהפרה של הפסקת האש. למעשה, צה"ל קבע לעצמו רצועה ברוחב של כמה מאות מטרים מהגדר, בתוך שטח הרצועה, שכל פעילות חשודה המתבצעת בה מחייבת תגובה מיידית.

בכך מיושם לקח מהימים שלפני מלחמת לבנון השנייה - אותה תקופה שבה התבסס חיזבאללה על גדר המערכת בצפון ומשם יצא למבצעי חטיפה ופיגועים בשטח ישראל. חמאס כבר הוכיח שהוא הולך בדרכי חיזבאללה - כשהמקרה האחרון היה לפני כשבוע, כשפלסטינים ניסו להניח מטענים ליד גדר המערכת וירו טילי נ"ט אל כוח שבא לסכל כוונה זו. הפשיטה נועדה "לרענן" את הקו אדום בתודעת הארגונים העזתיים.

אז איך עושים את זה?

הדילמות לא הסתיימו ב"האם לפעול?". נשקלו כמה דרכי פעולה אפשריות להשמדת המנהרה, כשבין השאר נשקלה הפצצה מהאוויר או הפגזה מהקרקע. אפשרויות אלו נפסלו מכמה סיבות, שהעיקרית שבהן היתה חשש מפגיעה במשפחה שגרה בבית בו נמצא פתח המנהרה. לא רק שיקול הומניטרי ומדיני היה כאן, אלא גם שיקול פרגמטי: היה ברור שאם יהיה הרג המוני של אזרחים - חמאס "יחויב" להפר סופית את הרגיעה, אחרת לא יוכל להמשיך ולטעון כמגן ההמונים העזתים.

האפשרות של פעולה כירורגית, שתתבצע על ידי יחידה מובחרת - כזו שלוחמיה מסוגלים להגיע אל הבית בהסתר - היתה עדיפה, גם במחיר של נטילת סיכון הכולל פגיעה בחיילינו. בפועל, הערכה זו התממשה במדויק: הפעולה הצליחה, המנהרה והבית שמעליה היו ממולכדים ולכן פוצץ אותם הכוח אחרי שווידא כי אין בהם אזרחים, המחבלים נהרגו, אבל שישה מחיילינו נפצעו. התממשה גם ההערכה שחמאס יגיב בשיגור רקטות ופצצות מרגמה על יישובי עוטף עזה ואשקלון. 

ישראל דאגה לשגר באמצעות מצרים והתקשורת מסרים לחמאס בהם נאמר במפורש שמדובר בפעולה נקודתית וכי אין לה עניין להגביר את הלחימה ולהפר את הפסקת האש. כך נטען גם כלפי תקיפת משגרי הקסאמים לפני חצות אמש. אלה ציננו את הרוחות בקרב הנהגת חמאס, וכנראה יביאו להמשך הרגיעה. צריך לשים לב כי כמעט כל הרקטות ופצצות המרגמה

שירה חמאס נפלו בשטחים פתוחים. ייתכן מאד שכוונו בחיפזון בעיקר מתוך כוונה לייצר הרתעה מול ישראל ולא לגרום להסלמה.

לקח חשוב מהסיבוב הזה הוא שחמאס מנצל את הרגיעה כדי לתגבר את יכולתו לאיים על ישראל לא רק ברקטות אלא בעיקר במנהרות לחימה ובמרגמות. מנהרות לחימה נחפרות לא רק כדי לחדור לישראל אלא גם כדי לנהל מהן לחימה נגד כוחות ישראלים שיכנסו לרצועה.

המרגמות הרבות (בקוטר 120 מ"מ) שחמאס מצטייד בהן נועדו ליצור איום ממשי על הישובים הישראלים בטווח של 5-7 ק"מ מהגדר. האמצעי העיקרי להתגונן בפני איום המרגמות (בשל זמן התרעה קצר) הם מרחבים וחדרים ממוגנים באזור הסמוך לגדר. הכסף להקמת ממד"ים אלה כבר הוקצה, אבל בחמשת החודשים של הרגיעה לא הושלם אפילו ממ"ד אחד בגלל מריבות ביורוקרטיות בין משרדי הממשלה ועיריית שדרות. צה"ל יכול לפעול בתחכום, אבל הביורוקרטיה עוד תפיל חללים בקרב האזרחים.