אופרה לא אחרת
מועדון הספרים, הכוכבים המתייפחים ופולחן האישיות המוטרף. נתנאל שלומוביץ מתחקה אחר סוד קסמה של אופרה ווינפרי, מודה בכך שהוא מעריץ בעצמו ולא אכפת לו מה יגידו השכנות
ווינפרי. אובאמה מעריץ (צילום: Gettyimages Imagebank)
אחד הרגעים הטלוויזיוניים הבלתי נשכחים של שנת 2005 היה הראיון שהעניק טום קרוז לאופרה. העולם זוכר כיצד הוא קיפץ לו על הספה כמו קופיף מיוחם והצהיר על אהבתו לקייטי הולמס.
אבל בראיון המביך הזה היה רגע נוסף, קטן יותר, שביטא בתמציתיות את הבעיה של קהל הצופים הגברי בתוכנית האהודה. בעודו מנסה להסביר לאופרה על סרטו החדש, איבד קרוז את הריכוז, הביט לקהל ואמר: "אלוהים אדירים, יש בחור בקהל!"
קרוז מתארח אצל ווינפרי. "יש בחור בקהל!" (צילום: רויטרס)
המצלמות התמקדו בפניו של האיש הנבוך, שכנראה הגיע למקום בפקודת אשתו, וכולם תהו מה לעזאזל הוא עושה שם.
טלנובלה בע"מ
אז נכון, התוכנית של אופרה היא לא בדיוק פסגת היצירה הטלוויזיונית וקהל היעד שלה הוא לא בדיוק גברים. אני מודה שיש פרקים שבהם גם אני תוהה מה גרם לי להעביר לערוץ הזה, ולמה אני צופה במונולוג בן 15 דקות של אישה חטובה, הממררת בבכי על הימים שבהם היא היתה מתעוררת בשלוש לפנות בוקר כדי לאכול חצי קילו גבינה צהובה, בזמן שעל מסך הענק מאחוריה רואים תמונות ישנות שלה עם תספורת מהאייטיז, משקפיים מרובעים ו-70 קילו עודפים.
חותם מבית האופרה (צילום: Gettyimages Imagebank)
אני יכול לשער מהעיניים הדומעות של נשות הקהל כי יכולתה להשיל עשרות קילוגרמים ממשקלה היא הישג מרשים, ניצחון של הרוח על הגוף, או משהו בסגנון. אבל הדבר היחיד שהראיון הזה מעורר בי הוא רצון עז לקנות גבינה.
עם זאת, חייבים להודות, שיש משהו באופרה. חייבת להיות סיבה מדוע דווקא האישה הזו הצליחה לשבות את דמיונם של כל כך הרבה צופים. מה גורם להם לקנות את המגזין שלה "O" ולרוץ לסניף הקרוב ביותר של חנות "טארגט" כדי לעטות על עצמם בגדים זולים שנושאים את החותם המלכותי של "בית האופרה".
תרבות לעם
"מועדון הספרים של אופרה", שבמסגרתו היא ממליצה על ספר אחד בכל חודש, הוא הדוגמה הטובה ביותר להשפעה החיובית של המנחה הפופולארית על תודעת האמריקנים. מספיק שהיא תציג בתוכניתה ספר חדש שאהבה, והוא יהפוך בן לילה לרב-מכר. לכן, הוצאות לאור מייחלות לכך שאופרה תבחר בספריהם למועדון.
ובכל זאת, היא ספגה על כך גם לא מעט ביקורת. הסופר ג'ונתן פרנזן תקף את אופרה אחרי שבחרה בספרו, והאשים אותה ברידוד האמנות הכתובה. אך יש לזכור כי היא הצליחה לגרום לקהל שלה, שלרוב מעדיף לראות אופרות סבון, לסגור את הטלוויזיה ולקרוא ספר במקום.
מדובר בהישג בלתי מבוטל. נכון, לעתים היא בוחרת ספרים הנוטפים שמאלץ דביק, אבל מצד שני היא גם לא מהססת לבחור בספרות יפה. כך היא הצליחה להפיח התלהבות מחודשת בקלאסיקה של טולסטוי, "אנה קרנינה", בקרב אוכלוסייה שלעולם לא היתה קוראת את הספר מרצונה החופשי.
פשוט נהדרת
בסופו של דבר, התוכנית של אופרה פשוט מעניינת. פולחן האישיות סביבה מרתק מבחינה אנתרופולוגית. מערכת היחסים שלה עם חברתה הטובה גייל ממשיכה לסקרן, ותמיד כיף לראות כיצד היא גורמת לכוכבים הגדולים ביותר בהוליווד להתייפח על הספה שלה. אבל מעל לכל, כנראה שהסיבה הטובה ביותר לצפות באופרה, מבחינתי, היא עצלנות. היא משודרת בשעה שבה האלטרנטיבה היא חדשות, חדשות ועוד חדשות. לפעמים אין לי כוח לשמוע את סיפורי הזוועות של ישראל והעולם, ולא באמת מעניין אותי לשמוע על התבטאות חסרת משמעות של איזה פוליטיקאי חסר משמעות, אלא נעים יותר להתפלש בקיטש זול.
לפנייה לכתב/ת 
