מסירות נפש בבית השלום
כל נער שמוסר את נפשו בחברון שקול כנגד כל הפוליטיקאים שמסתתרים מאחורי ה"חוק", תירוץ לעיסוקם בפריימריז
ביום הזיכרון לבן גוריון אני משתדלת לעלות לקברו בשדה בוקר, וגם אתמול הייתי שם. ראשי המנהיגים שלנו בשנים האחרונות כל כך קטנים, ואני רוצה להרכין את ראשי על קברו של מנהיג גדול. זאת על אף שמבחינה פוליטית והיסטורית היינו נתונים בשני קצוות כה שונים, אך הגדולה שלו היתה מעל היריבות.
בנוכחות האלפים שהיו שם קראתי לעברו של אהוד אולמרט בראשית נאומו קריאת ביניים כשאמר שבג"ץ קרא לפנות את יושבי בית השלום בחברון. זה לא נכון, בג"ץ לא החליט לפנותם. הוא העביר לממשלה את ההחלטה, עד שבית משפט מחוזי יכריע בסוגיה.
משדה בוקר נסעתי ישר לחברון, שם שהיתי עד 2 אחר חצות. זרימה גדולה של בני נוער מכל הארץ זרמה לכיוון הבית. לא רק צעירים היו, גם מבוגרים. בעיני זהו מלח הארץ. בפניהם רואים את התום ומסירות הנפש ואת הטוהר. גם אם ביניהם יש פה ושם גם מי שפועלים בצורה קיצונית - בכאלה אם יש הוכחות לכך צריך לטפל החוק. אבל הרוב יושבים בבית השלום כחוק וכדין.
רוב בני הנוער, ראיתי, שוכבים שם על הרצפה הקרה של חדרי הבית ומתכסים בשמיכה דקה שהביאו עמם, שרועים על הארץ בכל מיני פינות. אין חשמל, רק גנרטור. בחדר אחד שוהים עשרות רבות של צעירים שהפכו אותו לבית מדרש.
הנערות, בצורה מאוד לא פמיניסטית נמצאות רובן במטבח. ריח של מרק העדשים המהביל ממלא את המקום. כך נזכרתי בכל התנחלויות שבהקמתן השתתפתי אני עם גוש אמונים. בדיוק כך היה. חזרתי הביתה והתביישתי לישון במיטתי, על הסדינים הנקיים. קינאתי בהם.
אותם בני נוער ומתיישבים, לא רק שאינם מפרים את החוק. זהו המקום היחידי בו נאבקים היום יהודים ומוכנים להתייסר ולשלם על כך, פרט לחיילי צה"ל.
אלה הם מלח הארץ שמגלים מסירות נפש, אנשים שהגיעו לכאן מתוך מצוות לבם. הם ממש לא בוחרים בחיים קלים וקלוקלים כמו אלה המוכרים לרובנו בעידן החומרני שלנו. לא סמים ואלכוהול תמצאו שם, אלא לחם עוני ומים לחץ. אין להם בכיס יותר מכמה גרושים לנסיעות ותו לא.
המשפחות היושבות כבר למעלה משנה וחצי בבית הזה אינן מבינות למה יש לפנותן מבית שנקנה בכסף מלא. מיליון דולר שילמו תמורתו וקונה הבית גם הוא נמצא שם איתם.
עבור כל אלה שטוענים שיש לפנותם כביכול בשם החוק, החוק הוא רק תירוץ. האמת היא שבשמאל ובתקשורת היו רוצים לפנות את כל היהודים מכל הבתים בחברון.
השר לבטחון פנים אמר אתמול שלא צריך לפנותם בכוח כי לא מדובר באויב, ואני מקווה שגם שר הביטחון יתעשת. יש לפנות רק את מי שמרים יד על חייל צה"ל. אבל בינתיים כל האבנים נזרקות דווקא לעבר היהודים, בלי תגובת המשטרה. הערבים מרגישים כמו במאורעות תרפ"ט, כשהממשלה לא מגיבה. הנער שנפצע קשה מאבן שיידו שלשום לעברו, ושכלל לא ברור אם יתאושש מהפיגוע - הנער הזה הוא נער יהודי אבל עליו כמעט לא דיווחו בתקשורת.
אינני מבינה מדוע ראשי האופוזיציה כמו נתניהו, אבל גם בגין ויעלון שהצטרף אליהם זה מכבר - לא מבקרים בבית השלום? אסור להם להסתתר מאחורי ה"חוק", זהו תירוץ שמאפשר להם לעסוק בפריימריז שלהם. אבל מבחינתי כל נער שמוסר את נפשו בחברון שקול כנגד כל הפוליטיקאים האלה גם יחד.
אם משרד הביטחון היה מאשר את רכישת הבית כפי שהיה עליו לעשות מזמן, כל העניין היה נמנע. אבל הממשלה נתונה ללחצים של שלום עכשיו וכל מיני שמאלנים שבעצם רוצים לפנות את כל תושבי חברון.
אני מתפללת ומקווה שבית המשפט המחוזי ישוכנע מכל העדויות וההקלטות שמוכיחות כי המכירה התבצעה כדין – ויאשר סופית את חוקיות הקנייה. כך ימנע תבערה גדולה שיכולה להידרדר למלחמת אחים.
גאולה כהן
צילום: צביקה טישלר
מומלצים
