ק.ט.מ RC8 - איי לייק בייק

סופאן שלנו עוקב באדיקות אחרי אליפות המוטו GP, כותב להנאתו במגזין כלשהו, ורוכב על אופנוע שנקרא רויאל אנפילד - נבלה הודית על בסיס BSA משנת אלף תשע מאות תקומו ותרקדו. מדובר בערמת ברזלים שכל אופנוען־סטלן־מצוי יגיד לכם שיש בה קסם, אבל אני אומר לכם שזאת פיסת מכניקה שטוב אם מישהו היה דופק לה כדור בראש המנוע וגואל את העולם מייסוריה. הפגר המכני הזה הוא האופנוע הכי גדול ומודרני שסופאן רכב עליו אי פעם. חוץ ממנו יצא לו לעשות כמה סיבובים רק על הטוסטוסים הקטנים האלה שסוחבים על הגב העקום שלהם משפחה הודית שלמה, כולל כמה קרובים מדרגה שנייה.

ק.ט.מ RC8 הוא אופנוע בן שנה שמיוצר במטיגהופן. אולי הסתובבתם שם ואתם יודעים כבר הכל, אבל למען אלה שלא אכפת להם, כולל אנחנו, נספר שמטיגהופן נמצאת מצפון לזלצבורג שבאוסטריה, ונראית לא רע: כמה אלפי כוסיות, מרצדסים ברחובות, אנשים בחליפות, דגלים של היורו, ידיים ימניות בונות אופנועים, ידיים שמאליות מחזיקות חצי ליטר בירה, ומזג אוויר כזה שאפילו לשמש בא להתחרדן קצת על הדשא אחרי הצהריים.

ה־RC8 הוא הסופרבייק הראשון בהיסטוריה של אוסטריה. למי שזה לא אומר כלום נספר שמדובר באסופת חומרים אקזוטיים קל-משקל, שמחוברים אחד לשני במלאכת מחשבת, המבוססת על טכנולוגיית-קצה של עולם אופנועי הספורט. על הדגם הזה רכבו עד היום רק כמה עשרות עיתונאים בני מזל ברחבי העולם, וכמובן מעט לקוחות מאושרים ודי עשירים. בקיצור, אקזוטיקה. אפילו אם אתה לא עיתונאי הודי. זה מסביר את ה"הולי שיט!" שנפלט מהפה של סופאן ברגע שפתח את הדלת של המונית, ומצא את עצמו למרגלות ה־RC8 שרבץ בכניסה למלון, עם כידון נעול ככה על הצד, בפוזה שהייתם מצפים למצוא בה קטנוע ולא כלי מלחמה.

סופאן התיישב על המדרגות עם הראש בין הידיים והמשיך עם ההולי־שיטים. רק אחרי רבע שעה הראש שלו השתחרר והתחיל להתנדנד בתנועה ההיא שעושה הכלב על הדשבורד בסיאט של אבא שלך. האמת? אם אני הייתי חווה את התחושה של עמוד שדרה שהתנתק מהגולגולת, גם אני הייתי כולי נדנודים וממלמל "הולי שיט, וואט אה נייס בייק" במבטא הודי. שתבינו, זה חזק ממני: המכונה הזאת פשוט מחרמנת.

השכב בבוקר

המפגש עם האופנוע הכי מעמיד שיצא בזמן האחרון מאירופה התחיל בארוחת ערב, שנקטעה אחר כבוד לטובת צפייה בגמר היורו על שני מסכי ענק, ביחד עם עוד 7,000 איש בכיכר מרכזית בזלצבורג. חיכינו להמון גרמני מהמדינה השכנה, אבל הגענו לממלכה ספרדית צבועה בצהוב־אדום. ככה הבנו שהאוסטרים לא מתים על הגרמנים, וגם שההתפלגות הנורמלית בין כוסיות לכונפות באוסטריה, היא לא נורמלית בעליל. סופאן נידנד ונידנד את הראש שלו עד שכמעט נתלש מהצוואר, ולא יכולתי להאשים אותו; כל-כך הרבה נשים כל-כך יפות, שזה עושה לך סדקים באישונים.

למחרת בבוקר התעוררנו הלומים ויצאנו לסיור במפעל הייצור. מי שרוכב על ק.ט.מ אולי ירגיש כאן כמו עולה לרגל במכה של אופנוענות השטח, אבל כשתקועה לך בראש הידיעה, שמעברה השני של ארוחת הצהריים מחכה רכיבה על כל דגמי הכביש החדשים של החברה, כל הממבו־ג'מבו של מחקר ופיתוח ויחסי ציבור לא באמת מזיז לך. בקצרה, העניין מתמצה ב־45 דקות בממוצע לייצור אופנוע, 90 אלף אופנועים בשנה, והרבה סבתות זקנות שמרכיבות שפיצים על ג'אנטים של אופנועי שטח. רוצים עוד עובדה מאלפת? הרתך הכי טוב באוסטריה הוא נערה בת 19 שמלחימה ידנית את אגזוזי שתי הפעימות של ק.ט.מ. יופי, איפה המפתחות של האופנועים?

ובכן, לא כל-כך מהר. קודם צפוי עוד ביקור בחנות המפעל, בהמשך עוד משהו קטן לאכול, סיבוב בהאנגר האחסון, ואז, אם זה לא מספיק, נסיעה באוטובוס למפעל חריטת המנועים. שם, אגב, גיליתי שהחיים שלי נחלקים לשניים: עד הרגע שעמדתי ליד האנץ בזמן שהוא מפעיל את המחרטה, ומהרגע הזה והלאה. לא, לא באמת.

כשסופסוף הגענו אל הקטע שבו אשכרה רוכבים, המתינו לנו משהו כמו 15 סופרדיוק 990 - אופנוע עירום ספורטיבי עם מנוע V־טווין. לא דבר רע כשלעצמו, אבל בשביל זה לצאת פעם ראשונה מהודו? אז בשביל סופאן, ורק בשבילו, ביקשנו בנימוס שיוציאו מהמחסן של "ק.ט.מ אדוונצ'ר טורס" היצע קצת יותר מגוון. ואז הם התחיל להתגלגל החוצה: שני RC8 דנדשים, אדוונצ'ר 990, סופרמוטו 990 החדש, וכל ליין הכביש של סדרת ה־LC4690. או, זה כבר היה יותר טוב. אני וקולגה ישראלי התיישבנו על שני ה־RC8, רק כדי לבדוק אם סופאן יצליח בתורו להסתדר עליו בלי פדיחות.

סיבוב הבדיקה התבצע על הזנב של מנהל פרויקט ה־LC8 (מנועי ה-V־טווין). ככה זה אצלם, כולם רוכבים: המנכ"ל, מנהל יחסי הציבור, מנהל המחקר והפיתוח, והדוד שמרכיב את הקרבורטורים על המנועים. חבל רק שהמוביל המאוד מכובד שלנו קצת עלה לנו על העצבים. אני יודע שיש מן החזירות בדברים שאני עומד להגיד כאן, אבל בחייאת - אתם שמים אותי על RC8, ולוקחים אותי לטייל בתוך כפרים אוסטריים מצוירים? זוז, זוז הצידה יא משוגע, לפני שאני מטפס לך על הגב. יש לי הודי על הראש. אחרי כמה פעמים שהקריז שלנו הביא למכות גז עד מנתק ההצתה של ה־RC8 - חצי סנטימטר מהאוזן של המוביל תוך כדי רכיבה - הוא הבין את הרמז ופינה את מקומו אחר כבוד. מצטער, יורגן. אחלה מנוע בנית, אבל אתה רוכב עליו כמו כוסית.

את ההובלה תפס במקומו תומס קוטרוף, מנהל יחסי הציבור העולמי של KTM בהווה ומתחרה בסופרבייק בעבר. זה התבטא מיד עם שחרור הקלאץ' חזרה בכיוון הכללי של המלון: קוטרוף התיישר על הכביש, משמאלו אגם, מימינו הרים וסביבו מכוניות של אזרחים שומרי חוק, מה שלא הפריע לו להתרומם על גלגל אחד ולטוס בווילי דרך שלושת ההילוכים הראשונים של הסופרדיוק שמתחתיו. בשעת הצהריים המאוחרת הזאת יכולנו סופסוף לברך בוקר טוב.

ה־RC8 הוא כאמור הסופרבייק הראשון לבית ק.ט.מ, וככזה ציפינו למצוא אותו קצת לא מבושל, או לחלופין אפוי מדי. אבל האוסטרים פשוט השחילו אותו במרכז המטרה. 155 כ"ס הכי שמישים בעולם, על 200 ק"ג מוכנים לרכיבה (שזה בערך 170 יבש, כמו שהיפנים אוהבים למדוד), תנוחת רכיבה שפויה, מנוע בשרני, ומתלים שהדרך היחידה להגדיר אותם היא קסם מבורך - ספורטיביים למהדרין, אבל לא נוקשים או בועטים.

מסוג האופנועים שכבר מהרגע הראשון אפשר להעלות אותם על הגלגל האחורי ואחר כך לנחות, להשכיב, ולהתקרב מאוד על הרגליות. רק פנטזיות פרועות במיוחד יספרו לנו איך המכונה המולחנת הזאת מתפקדת על מסלול מירוצים, אם כי זמני הקפה מהירים יותר מה־1098 של דוקאטי אומרים את שלהם. מעבר לכך מדובר בק.ט.מ לפי הספר: גס בקצב איטי, שירה בתנועה בקצב כסאח, והוא אפילו עטוף בפלסטיקה מהחומר הגמיש שמוצאים בדרך כלל על אופנוע שטח. סופאן יאהב אותו, אין ספק.

אר.סי קומה

לא הייתי ליד ההודי כשרכב לראשונה בחייו על משהו שלא תוכנן בבריטניה בשנות ה־30; הוא רק ידע לספר לי על צרחות בקסדה. בהתחשב בסטירה המצלצלת שאני קיבלתי מהמפגש המגניב הזה, סביר להניח שמישהו כמוהו קיבל בעיטה לראש כאילו הקלבסה שלו היתה מונחת על נקודת העונשין. במקרה שתהיתם אם הודי יכול לנדנד את הראש שלו גם כשהוא בתוך קסדה, אז ה־RC8 הוכיח שזה אפשרי.

בערבו של היום ההוא לקחו אותנו לארוחה בסגנון ימי הביניים בטירה ענקית מעל זלצבורג. שקיעה יפה, חזיר שלם על האש כולל אוזניים וזנב, והוכחה ניצחת לכך שאני לא כישרון גדול בחץ וקשת. בסוף הערב לקחתי סיגריה הודית מסופאן, שהיה בעננים. למרות האנגלית המעולה שלו, הוא לא הצליח לפרט על החוויה למעט עוד כמה הולי־שיטים, תנועה באוויר של כאילו־גז על אופנוע, וצלילים קצת מפגרים של מנוע V־טווין מהפה. בשלב הזה קלטו הישראלים בינינו שיש עוד יום שלם וריק עד הטיסה למחרת בערב. אז אחד מאיתנו - שלא נסגיר מי הוא, ורק נגיד שלפני חודש סינג'ר אותו הבוס להביא למערכת נקניק רומני מחיפה על אופנוע ים - ביקש שישאירו לנו שלושה אופנועים לעוד חצי יום. ה־RC8 היה קצת צפוף לטיול שתיכננו באלפים, אז ביקשנו סופרדיוק, אדוונצ'ר וסופרמוטו, כולם 990.

בבוקר ניגש אלי סופאן ונתן לי עוד שלוש סיגריות הודיות. נחשוב עליך כשנעשן אותן, הבטחתי לו, במעבר ההרים הכי גבוה שנגיע אליו היום. כעבור כמה שעות, בסולקפאס - 1,788 מטר בין שתי פסגות של 3,000 מטר כל אחת - עצרנו את האופנועים מול נוף משתק. הוצאנו את הסיגריות ההודיות, פלטנו עשן מסריח וחשבנו על סופאן שמקופל עכשיו במטוס, בדרך לנחיתה ב־47 מעלות בצל של ניו דלהי, שממנה ייסע על כבישים מוצפי מונסון עד פונה והאנפילד שלו. ואז, ככה פתאום, גוש דן נראה דווקא כמו מקום טוב לחיות בו. באופן כללי, ובייחוד אם אתה יכול לגדל בחצר איזה חיית כביש של ק.ט.מ.