למה חייבים להיכנס קרקעית
נראה כי מטרות האיכות שניתן לפגוע בהן מהאוויר הולכות ונגמרות, וגם מזג-האוויר המשתנה יקשה לדייק ויגדיל את הסיכון לתאונה מבצעית. צה"ל יצטרך להפעיל את תוכנית ההמשך - ואסור לחפש עכשיו "אסטרטגיית יציאה"
נכון לעכשיו, ישראל טרם השיגה את היעדים האסטרטגיים שהציבה למערכה בעזה. לעומת זאת, חמאס ובעלי בריתו מתחילים לגלות סימני התאוששות מהלם המתקפה האווירית ומההרס הרב - אך החלקי - שנגרם לתשתיות הצבאיות שלהם. מכאן שהחלק הקשה של המערכה בעזה עודו לפנינו.
צה"ל יצטרך בימים הקרובים להפעיל את אותם יצירתיות, כושר פעולה ונחישות שהפגין בשלב ההתחלתי של המערכה, אלא שבתנאים הרבה יותר קשים. לא מדובר רק במזג האוויר, שהולך ונעשה סגרירי ומקשה על הלחימה מהאוויר ועל הקרקע, אלא גם באויב שספג מכה אנושה, ויש לו מוטיבציה לנקום ולהגיע לסיום המערכה הצבאית במצב שבו יוכל להציג מראית עין של ניצחון. מבחינתו, מספיק שלא יישבר, יגרום לאבידות בצידנו וימשיך לשגר עשרות רקטות עד ליום האחרון של הלחימה. צה"ל, לעומת זאת, צריך להגיע להישג ממשי.
מטרת המינימום של ישראל בצאתה למערכה הייתה ונשארה לייצר הרתעה ארוכת-טווח מול חמאס; ליצור מצב שבו לחמאס יש אינטרס חיוני, ברור וארוך-טווח לא לשגר רקטות ופצמ"רים על יישובי הדרום ולא לפגוע בהם. מטרת המקסימום היא למנוע התעצמות צבאית של חמאס בעתיד, וליצור תנאים לשחרור גלעד שליט (מטרה זו, האחרונה, אינה מופיעה בפקודות המבצע, אך הדרג המדיני והצבאי שואפים להשיגה). כדי להשיג את יעד המינימום, צה"ל אינו צריך לשאוף במהלך הלחימה הנוכחית להפסיק כליל את הירי מהרצועה ולחסל כליל את כוחו הצבאי של חמאס. מספיק שהירי יצומצם למספר בודד של רקטות ופצמ"רים ביום האחרון של הלחימה ומניעת פיגועים בשטחנו. הצלחה או אי הצלחה של המערכה הצבאית תימדד בשקט שישרור בדרום אחרי שתסתיים הלחימה, וביציבותו של הסכם או הסדר שיושג בעקבותיה. כרגע נראה שאנחנו עוד לא שם.
כל הסימנים מעידים כי ההרתעה שצה"ל השיג באמצעות המהלך האווירי המפתיע לא תספיק כדי לייצר את ההרתעה ארוכת-הטווח, שישראל שואפת לייצר. חאלד משעל מדמשק מתחיל אמנם לדבר עם גורמים בינלאומיים על הפסקת אש, אבל דוברי הארגון בעזה משמיעים הכרזות שמהן עולה כי רוח הלחימה לא נפגעה, וכי ההנהגה העזתית נחושה לשקם את כבודה ומעמדה שנפגעו. לכן יצטרך צה"ל להמשיך ולכתוש את חמאס עוד כמה ימים, אולי שבועות, עד שחמאס-עזה יפנה למתווכים ערבים או בינלאומיים ויבקש הפסקת אש, או עד שהירי תלול-המסלול יצטמצם בצורה ניכרת - גם אם לא ייפסק לגמרי - מה שיעיד כי חמאס נפגע בצורה אנושה. במצב כזה, ממשלת ישראל תוכל להודיע ביוזמתה שהיא מוכנה להפסיק את האש.
המטוסים לא יספיקו
כדי להגיע למצב כזה במהירות האפשרית, יש להמשיך את הלחץ הצבאי בעוצמה שאינה נופלת מזו שהופעלה בימים הראשונים. היעד העיקרי של צה"ל כעת הן הזרועות הצבאיות של חמאס, הג'יהאד האיסלאמי וועדות ההתנגדות העממית. כוחות צבאיים מאומנים ומיומנים אלה ירדו למחתרת מיד אחרי המתקפה בשבת ולכן נפגעו רק בצורה חלקית מאוד. אמנם, חלק ניכר ממערך השיגור, אחסנת הרקטות וייצורן נפגע ונהרס; כמה מפקדים בדרג בינוני וזוטר נהרגו ונפצעו, וגם מערכת הקשר והשליטה שלהם נפגעה. אבל רוב בניינו ומניינו של הכוח הצבאי האיכותי (עיז א-דין אל-קסאם), המונה שמונה חטיבות לחימה, עדיין קיים ומסוגל לתפקד ולהילחם. כך גם, במידה פחותה, הכוחות הצבאיים של הארגונים האחרים. עד שהזרועות הצבאיות לא ייפגעו אנושות ויאבדו חלק ניכר מאנשיהן ויכולותיהן, תהיה לחמאס יכולת לסיים את המערכה באקורד של הפגנת כוח ומוטיבציה לחדש את הלחימה בעוד זמן לא רב.
לא ניתן לפגוע קשות בזרוע הצבאית של חמאס באמצעות פעילות אווירית. ניתן להניח כי מטרות האיכות שניתן לפגוע בהן מהאוויר הולכות ונגמרות, וגם מזג האוויר יקשה לדייק ויגדיל את הסיכון שתקרה תאונה מבצעית - פגיעה המונית באזרחים לא-מעורבים, שתעניק לחמאס הישג תעמולתי אשר יבטל את כל הישגי תוכנית המערכה של צה"ל עד כה. לכן יצטרך צה"ל להפעיל כעת את תוכנית ההמשך שהכין ולהפעיל גם מרכיבי כוח אחרים: קרקעיים, אוויריים וימיים. חמאס אינו נבהל; הנהגתו ניצלה את הרגיעה כדי לבנות ברצועה מערך הגנה, שתכליתו להסב לצה"ל אבידות רבות אם יכניס כוחות שריון ורגלים גדולים לפעולה בתוך השטח הפלסטיני. בצה"ל יודעים זאת, והתכוננו למצב שבו יהיה צורך לעבור משלב הכתישה האווירית לכתישת הזרוע הצבאית של חמאס באמצעות שילוב בין אמצעי לחימה ושיטות פעולה מגוונים. יהיו פעולות קרקעיות ואחרות, שאת טיבן אי-אפשר לפרט. צריך רק להחזיק אצבעות ולקוות שההישגים יעמדו בציפיות המתכננים.
צריך להיות ברור שכדי להגיע להישג הנדרש וכדי להשיג את יעדי המערכה, זקוק צה"ל לזמן. ההנהגה הפוליטית ובכירי צה"ל מדברים על חודשים, כדי להנמיך ציפיות בציבור הישראלי ולהכינו לסבל שנגרם כתוצאה מירי התגובה של חמאס. אבל אם הכל ילך כשורה, זה יימשך הרבה פחות. בכל מקרה הציבור בישראל ובעיקר תושבי הדרום צריכים להעניק לצה"ל חופש פעולה. איך? באמצעות הקפדה על כללי ההתנהגות שמכתיב פיקוד העורף. הקפדה על כללים אלה ומשמעת אזרחית ימנעו אבידות בצידנו, המעודדות את חמאס להמשיך ויוצרות לחץ על הממשלה בירושלים. במקביל צריכה הזרוע המדינית-הסברתית של ישראל להדוף לחצים בזירה הבינלאומית והערבית, כדי למנוע מצב שבו תיאלץ ישראל להפסיק את הלחימה בטרם עת. לפי שעה, יש הצלחה לא מבוטלת גם בתחום זה.
לבסוף, צריך לומר כי מוקדם עדיין, ואפילו אסור, שממשלת ישראל תעצב לעצמה "אסטרטגיית יציאה"; גם לא צריך לחפש ערוץ תיווך מדיני. עצם ניהול פעילות כזו מצידנו מעודד את החמאס להמשיך ולהילחם, בהנחה שהסוף קרוב. אבל הסיבה העיקרית להימנע מהיפראקטיביות מדינית בשעה זו היא הניסיון שצברנו, בין השאר, במלחמת לבנון השנייה. הניסיון הזה מלמד שהתוצאות שישיג צה"ל במערכה הצבאית הן שיקבעו את כושר המיקוח של ישראל ואת סעיפי ההסכם - או ההסדר - שיסיים את הלחימה. מתווכים לא יחסרו בכל מקרה, ואם נצליח במערכה הצבאית - נוכל לבחור מביניהם את הרצוי לנו. אגב, אפשרות סבירה היא שלא יהיה הסכם כתוב בין ישראל לחמאס שיושג באמצעות מתווך, אלא החלטה של מועצת הביטחון ששני הצדדים יצייתו לה. תוכן ההחלטה ומידת הפירוט שלה ישקפו את תוצאות הלחימה בשטח.
לפנייה לכתב/ת 
תידרש אותה מידה של יצירתיות גם בהמשך
צילום: AFP
מומלצים
