הסברה לא יכולה להחליף מדיניות

קיימת נטייה קבועה להתלונן על ההסברה הישראלית ולטעון כי משרד החוץ לא עושה מספיק בתחום זה. אך האמת היא הפוכה. משרד החוץ עוסק כמעט ורק בהסברה, ומזניח את הדבר החשוב באמת: הפעילות המדינית.

מה ההבדל בין הסברה לפעילות מדינית? תכלית ההסברה היא להוכיח כמה אנחנו צודקים. תכלית המדיניות היא להשיג את הפיתרון הממקסם את האינטרסים האמיתיים.

שלושת האינטרסים הישראליים האמיתיים של "עופרת יצוקה" הם: להבטיח שקט לאורך זמן, למנוע את התחמשות החמאס ולהחזיר את גלעד שליט.

את האינטרס הראשון ניתן היה לממש כבר לפני כמה ימים, ובתנאי שלא נוסיף לו ספיחים מיותרים. נכון לעכשיו גם לישראל וגם לחמאס כדאי להפסיק את האש ולהוציא את כוחות צה"ל מהרצועה.

מדוע החמאס לכאורה מתנגד? היות שלהצעה זו של הפסקת אש הוסיפו שלושה סעיפים אותם הוא מתקשה לקבל, ובצדק: מתעלמים ממנו ורוצים להשיג את הפסקת האש "מעל לראשו", רוצים לתת לאבו מאזן דריסת רגל בעזה ובמעברים אליה, ודורשים מהחמאס להסכים לנוכחות בינלאומית בשטחו. שלוש דרישות נוספות אלו לא מייצגות כל אינטרס ישראלי אמיתי אך מקשות על החמאס להסכים להפסקת אש, שהיא כאמור כן אינטרס של ישראל.

אם נסתפק בהפסקת אש "פשוטה" שתיעשה עם החמאס, סביר שהיא תישמר לאורך זמן. היא תישמר לא רק בשל שיקום ההרתעה הישראלית, אלא כיוון שהסכם בינלאומי להפסקת אש יצור משקולת כבדה על צווארו של החמאס.

אם יחזור לירות על ישראל, הוא יפר בכך התחייבות לא רק מולנו, אלא בעיקר מול המצרים והמדינות האחרות שהשיגו עבורו את הפסקת האש. בשל הבידוד בו נמצא הארגון, ובשל הצורך הדחוף בסיוע בינלאומי לשיקום הריסות עזה, הוא לא ימהר לסכן את הצורך שלו בלגיטימציה ולא יחזור לירות עלינו.

את האינטרס השני, מניעת הברחות לרצועה, נשיג רק אם נבהיר למצרים ולעולם כולו כי ישראל סוגרת את המעברים בינה לבין מדינת האויב עזה, אך תיאות לפתוח אותם אם, ורק אם, תבצע מצרים פעולה אפקטיבית למניעת הברחות.

מהי פעילות אפקטיבית? פעילות אפקטיבית אינה יכולה להיעשות על "פילדלפי" בגבול עזה-מצרים. מדובר שם על מסדרון צר בין בתים כשהאוכלוסיה שגרה משני צידי הציר היא פלסטינית. הדרך היחידה למנוע הברחות היא הקמת אזור חיץ של כחמישה ק"מ מדרום לפילדלפי. באזור זה אין אוכלוסיה כלל, ושם יוכלו המצרים אם ירצו לאטום את זרימת הנשק לעזה.

הדרך היחידה לאלץ אותם להסכים לכך היא שישראל תסגור לחלוטין את המעברים ממנה לעזה ותכריז כי פתיחתם, לרבות עבור סיוע הומניטרי, מותנית במענה אפקטיבי לנושא ההברחות בצד המצרי.

האינטרס השלישי, החזרת גלעד שליט, ניתן למימוש אם ישראל תתעקש כי ה"נושא ההומניטרי" אינו רק מזון ותרופות אלא גם החלפת שבויים.

אל תנסו לעקוף את חמאס

הבלבול שבין הסברה למדיניות, נוגע למימוש שלושת האינטרסים הישראליים. כדי לממש אותם יש להימנע מללכת שולל אחרי התעמולה של עצמנו. אנו טוענים כי חמאס הוא ארגון טרור. זה אמנם נכון, אלא שלמזלנו חמאס הוא גם השלטון בעזה. לעולם עדיף לישראל לנהל מאבק מול ישות מדינתית ולא נגד ארגון טרור. לשלטון במדינה יש נכסים אותם הוא חושש לאבד, יש לו אחריות כבדה: להאכיל 1.5 מיליון תושבים, יש לו צורך לשקם את הנזק העצום שנגרם בעזה, ומעל לכל, אחרי הנזק והאבידות הקשות שספגו, הוא יהיה חייב לנהל מאבק פוליטי פנימי למען הלגיטימיות שלו בעיני הציבור הפלסטיני.

כל אלו יוצרים לחמאס אילוצים קשים מהם ישראל יכולה רק ליהנות. המדיניות הנכונה איננה לנסות ולעקוף את החמאס, אלא להיפך. ליצור אילוצים שיהיה חייב להתחשב בהם, היות שהוא השלטון. עד מתי יחזיק החמאס בשלטון בעזה? עד אשר יחליטו הפלסטינים אחרת, ואל לנו לנסות ולהמליך עליהם מישהו מבחוץ. מאמץ כזה תמיד ייכשל.

ומילה אחרונה על החלטת מועצת הביטחון: לעולם לא נכון לומר 'לא' ליוזמה בינלאומית כה רחבה כשגם ארה"ב למעשה תומכת בה. כיוון שבהחלטה זו ישנם דברים טובים וישנם דברים פחות טובים, יש להגיב ב"כן, אבל..." כן, אנחנו מברכים על החלטה הקוראת לסיום האלימות ולפיתרון בעיית ההברחות, אלא שיש לנו מספר השגות ומספר הצעות לשינויים.

במדיניות צריכים להיות חכם, בהסברה צריכים להיות צודק. המאבק הבינלאומי הוא קודם כל במישור המדיניות.

אלוף (מיל') גיורא איילנד, חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS