משורר המהפכה

בשנים האחרונות אנו עדים לאינפלציה ספרותית של כותבים דתיים, החל מיוכי ברנדס ומירון איזקסון ועד שמות עדכניים יותר כמו טלי וישנה ונחום פצ'ניק. אבל לא מדובר כאן בטרנד בר חלוף. אם לא ידעתם, מדובר במהפכה, שאנחנו כחילונים מקבלים רק רסיסים ממנה ואולי מתקשים לראות ולהבין את התמונה מפרספקטיבה רחבה.

אחד מנציגי המהפכה המובהקים הוא אלחנן ניר, משורר בן 28, שספר שיריו הראשון, "תחינה על האינטימיות", זכה בפרס ורטהיים לשירה ל-2008 ויצא כעת בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". קשה להתעלם מהעוצמה הנובעת משיריו.

ניר, שיר שמצדיק כניסה לכלא (צילום: מוטי קיקיון)

אמנם הספר ארוך מדי (94 עמודים לספר שירה), ולעיתים קשה להשתלט על הכוח הרגשי שיוצא ממנו, אבל מנגד קשה להישאר אדיש לתפיסת העולם ולקול המיוחד הבוקע ממנו. קול שמצד אחד הוא מאוד דיבורי, מאוד נגיש ונותן את המסרים שלו בלי תיווכים מטאפוריים ופואטיים ("לך מהמשיחיות, מהקנאות, מהטירוף/ הטירוף, לך מכאן כבר/ לך" עמ' 25). מצד שני, אין בו שום דבר פשטני.

השירים של ניר מנהלים דיאלוג מתמיד עם העולם הדתי. עבור עיניים חילוניות מדובר באניגמות מסתוריות שנעים לצלול ולנסות לפצח אותן. עבור עיניים דתיות מדובר במסע רגשי שיכול להיות לא קל, כשם שיכול להיות מאיר עיניים. לניר עצמו אין בכלל ספק שהוא חלק ממהפכה. 

כתיבה יוצרת בישיבה

"גדלתי בחברה מאוד רבנית, בזרם של ישיבת 'מרכז הרב', שהיום יש שמקטלגים אותו בשם: חרד"ל, ראשי התיבות של חרדי-לאומי. זהו זרם מאוד אורתודוקסי עם להט לאומי נוכח. לא היתה שם חשיפה לאמנות משום שהעיסוק המרכזי היה בלימוד תורה או בהירתמות מוחלטת לאידיאולוגיה", הוא אומר.

אז איך הגעת בכלל לשירה? איך ידעת שהדבר הזה קיים?

"לא ידעתי שהעולם הזה קיים בכלל. הייתי אז בן 15, לקחתי מחברת והתחלתי לכתוב בה שירים בתוך צורות גרפיות של סימן שאלה שציירתי לעצמי. מקצוע המחברת היה: 'החיים. אלוהים'. בשישית חסכתי קצת כסף, הלכתי בהיסוס לחנות ספרים וקניתי את שני ספרי שיריו של אמיר גלבוע. הבנתי אז שיש חיים מחוץ לבית המדרש ושבכוחם דווקא להפרות את חיי בית המדרש. בהמשך הגעתי לזלדה, רילקה, למשוררים לטיניים ופולנים ולעוד".

המפגש עם החומרים האלה לא התנגש ישירות עם תפיסת העולם שלך?

"כמובן שהיו התנגשויות, אבל אני חושב שמה שהם בעיקר עשו זה להרחיב את תפיסת העולם שלי. תוך כדי שגיליתי את עולם הספרות, פניתי לראש הישיבה לצעירים של מרכז הרב בה למדתי, הרב ירחמיאל וייס, וביקשתי להביא מנחה שיעביר סדנת כתיבה בישיבה. למרבה הפתעתי הוא נענה בשמחה ואפילו גילה לי בסוד שהוא קורא את יונה וולך, שעד אותו רגע כלל לא שמעתי את שמה".

המהפכה הדתית כבר כאן (צילום: דודי ועקנין)

"תליתי מודעה להרשמה ובראשה מספר ציטוטים מהרב קוק על חשיבות הספרות, אבל אף אחד לא נרשם. כעבור חמש שנים התקשרו אלי מהישיבה וביקשו שאתחיל להעביר שם סדנה לכתיבה יוצרת, יש קבוצה גדולה שמבקשת להתנסות בכתיבה יוצרת, אמרו. העברתי שם במשך מספר שנים סדנאות ועבורי זו היתה סגירת מעגל מרגשת שחושפת תהליכי עומק מייצגים של המהפכה שהדור שלי מחולל בחברה אליה הוא שייך, אף מבלי שהוא מודע לכך מספיק".

איזו מהפכה זאת בדיוק?

"הדור שלי לוקח את העולם הדתי למקומות של אינטימיות, של נפש, של אני, מקומות שהדור שלפניו, שהיה בעיקר בתוך המגויסות והאידיאולוגיה, לא הכיר. אנחנו מחזירים את אלוהים לשפה הדיבורית, היום יומית. אנחנו לא מתנכרים ומתכחשים לתרבות, ליופי, אלא הם חלק מהמפגש שלנו עם האלוהי. עיקר החיים שלנו מולכים לכיוון של אהבת שמים לא פחות מהליכתם לכיוון של יראת שמים, ואנחנו מאמינים בחופש ובחירות ובאפשרות לחיות גם בתוך ספק וחלל פנוי".

אבל זה לא תמיד עבר בשקט. ניר מספר על שיר שכתב בשם "רץ אליך" ופרסם לפני כחמש שנים בירחון הדתי "נקודה", ובו הוא מבקר את החיים הדתיים המפוהקים משהו. היה מי שהתרגש מאוד מהשיר ותלה אותו בכל תחנות האוטובוסים שביהודה ושומרון, אבל היה גם מי שטרח להתקשר אליו ולהבהיר לו שהשיר הזה מצדיק כניסה לכלא.

זמן של אי תנועה

ומה בדיוק גילית שם?

"הבנתי שדווקא ממקומות רחוקים ולכאורה נטולי כל קשר מובן אלינו, עשוי להגיע פריון לתורה. אלפיים שנה יהודים מתעסקים בתורה וכל אוויר חדש ואחר בתוכה עשוי להביא לפריון, כך שבעיני המפגש עם המזרח דווקא מפרה אותה".

כשחזר משם ערך את הספר "מהודו ועד כאן", הנוגע בזיקות הפנימיות והרבות, לדעתו, שבין דתות המזרח ליהדות.

אתה מתחבר לחלקים של העולם החילוני?

"לחלוטין. אני חושב שהעולם החילוני מבשר בשורות חשובות מאוד, ואפילו

דתיות, לעולם הדתי למרות שחלקים רבים ממנו, כולל בעולם הדתי-לאומי, חיים בתודעה, אותה טבע ה'חזון איש', כי החילוניות היא עגלה ריקה. הרב קוק גילה לעולם שלנו לא רק את הקדושה שבארץ ישראל, או את המשמעות של עם ישראל, אלא בעיקר את הגודל של התורה ועד כמה כל החילוניות היא איתגור נמשך לדתיות, דתיות שבגלות כבר הגיעה לעייפות פנימית קשה".

שלום שיתחיל מלמטה

מלבד השירה, ניר משמש כעורך מוסף הספרות של "מקור ראשון" ורב בישיבת "שיח יצחק" שבאפרת. בצבא שירת כלוחם תצפיתן ביחידת "דובדבן". כיום הוא מתגורר באפרת שבגוש עציון, נשוי לשרה, בתם של חבר הכנסת בני אלון והסופרת אמונה אלון ואב לילד בן שנה, כך שקשה להתחמק מהתפקיד ומהאני מאמין הפוליטי שלו. "יש משהו לא רק פטרנליסטי, אלא אפילו קולוניאליסטי בניסיון עשיית השלום בעשרים השנים האחרונות", הוא אומר.

למה אתה מתכוון?

"זהו ניסיון לכפות דרכי חשיבה מערביות על אנשים שדרכי חשיבתם שונות, במקום לכבד את דרך החיים הפלסטינית המזרחית ולנסות לבוא איתה לדו-שיח משמעותי שמתחיל מתוך מציאת משותף. השאלה המהותית כאן היא לא הכיבוש אלא הכיבוד, כי מעזה הרי יצאנו והשארנו שם יותר ממיליון פלסטינים במצוקה שלא אכפת לנו מהם ולא פתרנו בכך דבר.

"גם הגדר הקולוניאליסטית שהקמנו קברה את החלום שאפשר לחיות ביחד, כאילו שאפשר אחרי נפילת חומות ברלין והחומה הסינית עוד להקים גדרות ושזה באמת יעבוד. מדובר בניסיונות מוכתבים וכוחניים שיגררו עוד ועוד אלימות במקום להגיע למכנה משותף לא בשלט רחוק, אלא ברמת השטח שבו יבנה כבוד הדדי".