קול זעקה מירושלים

בקנאה מבויישת מביטים עובדי רשות השידור בקמפיין המתוקשר והמתוזמר של אנשי ערוץ 10 הנאבקים - כמו כל פועל קשה יום - על מקום עבודתם, על פרנסתם. כוכבי הערוץ פתחו מבערים, ואי אפשר היה להימלט מהם. בוקר, צהריים וערב, רדיו וטלוויזיה, אינטרנט ועיתונים - הם שם.

לא שהם חוששים למטה לחמם עם 130 אלף השקלים לחודש (עלות שכר, עלות שכר כמובן) של מקצתם, הם רק דואגים לחבריהם. 3,000 משפחות יישארו בלי פרנסה והשם ירחם - והתקשורת מתמסרת בחדווה. ערוץ טלוויזיה עומד לפני סגירה והעולם (מתברר), שותק.

מילר ומגל באולפן ערוץ 1. גם ברוממה מודאגים מהעתיד (צילום: ערוץ 1)

איך אפשר לכבות את אש היצירה, איך אפשר לסגור את העשייה התרבותית ואיך בכלל אפשר להעלות על הדעת שתשותק חברת החדשות (המהוללת, האחרת, המגלמת את השובבות הרצינית עם הרצינות השובבה או להיפך), איך אפשר לדמיין שבאיבחה אחת הכל ייסגר. פשוט, יום בהיר או מעונן אחד נקיץ לעידן חדש שבו לחיצה בשלט על הספרות 10 תביא אותנו למיוט אחד ארוך. שקט. הגל השקט בגירסה מתמשכת.

חרדת מסך

מרתק לראות איזו חרדה יוצרת התקשורת רק מהאפשרות שערוץ 10 יירד מהמסך ובאיזו אדישות ומשיכת כתפיים היא מתייחסת לאפשרות הלא רחוקה שרשות השידור תיסגר בשל חדלות פרעון. ולא שחס וחלילה אני משווה, אבל בכל זאת. ברשות השידור יש שתי תחנות טלוויזיה ויותר מחמש תחנות רדיו.

הפגנת ערוץ 10. אדישות אל מול עתידה של רשות השידור (צילום: ירון ברנר)

הידיעות על מצבה הקשה של הרשות לא עולות על 200 מילה, איש שם בתוככי הדפים הוורודים של עמודי הכלכלה. הטון, האינטונציה והמסר בין השורות בדרך כלל אחיד. לסגור, לסגור, לסגור! די, אין כוח לחבורת הטרחנים מרוממה, עם ועד הטכנאים שדואג רק לסנדוויץ' עם הביצה קשה.

ולא שאין מה לשפר ברשות השידור, ולא שאין עיוותים וקלקלות ברשות - ברוך השם לא חסר. אבל מכאן ועד לדירבון ולתחושת הקבס שמשדרת העיתונות כלפי ערוץ 1, הדרך עוד רחוקה. 

מה יגידו עובדי רשות השידור שמשתדלים להוציא תחת ידם, כל אחד בתחומו, מוצר מעניין, מוסיף דעת נטול פניות ונטול אינטרסים פוליטיים, למקהלה האחידה של כוכבי ערוץ 10? הם כבר שנתיים ויותר חרדים בכל חודש מסגירת מקום עבודתם, מסגירת שידור עם לא מעט בעיות, אבל לפחות הוא אינו תלוי במכירות סבונים וטלפונים ניידים.

שורדים בשם עשיית תרבות

מרגשת מכולם טענת אנשי ערוץ 10 על סגירת פלטפורמה לעשייה תרבותית. מה לא נאמר על כמות הזבל בטלוויזיה המסחרית? מה יש עוד להגיד על מי האפסיים של "הישרדות" או הרפש של "היפה והחנון", או עוד איזה רקב שמוצא עצמו בדרך למסך?

"הישרדות". פאר היצירה התרבותית? (צילום: דודי חסון)

נכון, שאם מקוששים ומחפשים בין הקש והגבבה מוצאים גם דברים סבירים. מלאכה קשה היא לאתר איזה תבשיל משובח בין הררי הפרסומות, החסויות והקדימונים.

כן, חלק מהדברים אולי אפילו עונים להגדרה "איכותיים", אבל מכאן ועד לנהמה שעלתה - אפשר לחשוב מי יודע מה קורה. לא סוגרים ערוץ ולא נעליים. הערוץ ימשיך להתנהל על ידי איש עסקים כזה או אחר שיעשה (או יפסיד) ממנו כסף.

ומה עם משרד האוצר, שאומר שאם הרפורמה של רשות השידור לא תצא לפועל בתוך שבוע הרשות תיסגר? עזוב, לא מעניין. זו לא ידיעה לחדשות. אטריות קרות. אין כוח לשמוע.