לב-השרון: פיצוי בסך 4,000 שקלים על לכידת כלב

בעלי הכלב החליטו לא לעבור על הנושא בשתיקה ותבעו את המועצה האזורית לב-השרון המעסיקה את כהן. בתביעה העלה התובע חשד כי לוכד הכלבים השתמש במשרוקית "אילמת", המאפשרת רק לכלבים לשמוע את השריקה, אך אינה זמינה לתדר השמיעה של בני האדם. בתביעה ביקש התובע לחייב את המועצה לשלם לו 8,000 שקלים על עוגמת הנפש שנגרמה בעיקר לבתו הצעירה, אשר התקשתה מהטראומה שחוותה, לאחר שכלבה נלקח ממנה ע"י זרים.

בתגובה לתביעה, טענה המועצה בבית המשפט כי בתחומה שטח השיפוט שבאחריותה, ישנן  כ-50 נשיכות של כלבים וכי כלב משוטט "אמיתי", הוא כלב בר שאין אפשרות ללכוד אותו אלא באמצעות חץ הרדמה. המועצה טענה עוד כי פעולת הלכידה נעשתה כדין בהסתמך על חוק עזר עירוני. בבית המשפט העיד כהן וטען כי לא הציג את תעודת ההסמכה שלו מאחר שלא פנו אליו בבקשה זו.

השופטת: "הלוכד הינו בעל שררה המנצל לרעה את תפקידו"

לאחר שעומת בבית המשפט עם עדות אם המשפחה שפנתה אליו בזמן המקרה בצעקות, השיב הלוכד "מה יש לי לענות לה? אם הכלבה בחוץ, אני תופס אותה. לפי הנוהל שלי, אני לא עונה לפונים". כהן טען עוד בבית המשפט כי הוא לא זוכר שאשת התובע וחברתה רדפו אחריו וחסמו את דרכו. כמו כן, אינו זוכר את צעקות הסבתא ובכי הילדה. כהן הכחיש כי השתמש במשרוקית אילמת ואמר כי אינו יודע לאיזו מטרה היא משמשת.

בפסק הדין קבעה השופטת יעל קלוגמן כי היא מקבלת את התביעה. השופטת קבעה כי "עדותו של הלוכד עשתה עלי רושם בלתי אמין ואני מעדיפה את עדויותיהן של העדות מטעם התובע".

השופטת הוסיפה כי "עדותו של כהן הותירה בי רושם בלתי נעים של בעל שררה שמנצל לרעה את תפקידו ואת סמכויותיו".

בפסק הדין נקבע כי המועצה התבצרה מאחורי חוק העזר ובמקרה הזה מתעוררת בראש ובראשונה השאלה האם מדובר ב"כלב משוטט" ועל פי העדויות לא היה מדובר במקרה זה בכלב משוטט, אלא בכלב שנמצא בתוך שטח בעליו ואמנם הכלב קפץ מעל הגדר מסיבה שלא הובררה. "איני מאמינה ללוכד כהן שלא ראה זאת והוא עצמו אישר כי התעלם מפנייתה – זעקתה של הסבתא."

השופטת החליטה כאמור לקבל את התביעה וחייבה את המועצה לשלם למשפחה פיצוי בסך 3,000 שקלים ו-1,000 שקלים הוצאות משפט.