פסים: הטרנד האנטי-סוציאלי שסוחף את הקיץ

החורף האחרון היה לכל הדעות העונה של המשבצות, שהצליחו להשתחל לכל פריט, כאילו הפכו כולם למקדמי מכירות סמויים של ברברי. אבל לקראת הקיץ, ולמרות שהמשבצות לא נעלמו אלא רק התמתנו, מסתמן שזו הולכת להיות דווקא העונה של הפסים. נכון, הפסים מעולם לא עזבו אותנו, אבל כאשר רוב המעצבים מחליטים שהמפוספס הוא השחור החדש, אנחנו לא יכולים שלא להיענות. במיוחד כשמדובר בהדפס שכמעט תמיד יוצר עניין וכך עושה טוב לכולנו.

בטאקון (לבוטיק אניגמה) הולכים על אלכסונים (צילום: דייויד גלוס) 

שמים פס על הנורמות

הרומן המתמשך עם הפסים איננו עניין של מה בכך באופנה של ימינו. אנחנו יכולים למצוא את הפסים בהקשר הרומנטי של מלחים וגם על פריטים צנועים שהפסים מסייעים להם לשבות את העין ולהעניק לבעליהם מראה צעיר וחופשי, לעתים אף חתרני. אבל זה זה לא תמיד כך, ובעונות מסוימות, כשהפסים לא היו במרכז העניינים, שמלה מפוספסת יכלה להיתפס כגרסה הנשית למדי אסיר.

מישל פסטורו, מחבר הספר "בגדי השטן: היסטוריה של פסים", לא היה מופתע מכך. ככלות הכל, המחקר שלו על פסים מתחיל כבר בימי הביניים, אז הם היו סמל לכל רוע. באותם ימים נראו בגדים מפוספסים לעתים רחוקות, ואם כבר נראו הם העידו על הלובשים אותם שהם או ליצנים, או זונות, קרי אנשים שהחברה לא מכירה בהם. בציורים שונים מימי הביניים אפשר גם לראות שהשטן מאופיין, בין היתר, בבגדיו המפוספסים.

נעלי פסים של סופרגה (צילום: אבי ולדמן)

בדם הבורגנים נשמן את פסי המהפכה

אז מתי התהפך הגלגל? מתי הפסיקו הפסים להיות מגונים ואומצו כסמל לחופש, נעורים וחיוניות? לדברי פסטורו, הפסים המתינו בעלטה ובתאי האסירים עד שלהי המאה ה-18. בימים ההם של מהפכות הפך הטקסטיל של המודרים, אלה שמחוץ לחברה, למקור לגאווה. הצרפתים יצרו בעקבות המהפכה את דגל שלושת הצבעים המחולק לשלושה פסים, האמריקאים שהכריזו על עצמאות בחרו בדגל מפוספס לסימלם, ואלא גם אלה הראו כיצד עבור מי שחתר תחת השלטון הקיים היו הפסים יתרון בולט, שהבדיל בין המהפכן לבין יתר העם.

במבט חטוף על קולקציות אביב-קיץ 09, שעשו שימוש חוזר ונשנה בפסים על כל סוגיהם, מהשחור-לבן הקלאסי, דרך פסים לאורך ועד לפסים שקופים שחותכים את הגוף שמציץ מביניהם, נראה לי כי רוח המהפכה ממשיכה ללוות את ההדפס המדובר. כך למשל בחולצה של לואי ויטון (ראו למטה) הפסים יצרו אשליה של מחשוף מרובע והצליחו לשפוך קלילות על חצאית הזהב. בו זמנית הם תחמו באלגנטיות לא מוגזמת את קווי המתאר של הגוף. הלך רוח דומה ראינו אצל דריס ון נוטן, שלא מפחד לחבר בין פסים למשבצות וליצור מראות שלמים שנעים על אותו הקו.

אביבית יזהר במחווה נוסטלגית לריץ' רץ' (צילום: גולן קוריו) 

פסים כחול-לבן

בקרב המעצבים והמותגים הישראליים התמונה אינה שונה, אם כי לפעמים קצת פחות מעניינת. מי שנצמדת כבר מספר עונות לפסים היא המעצבת שרה בראון, שהחיבה שלה אליהם ניכרת בבירור. מעניין לראות מה תביא עמה קולקציית הקיץ של המעצבת מעבר לחולצות הטריקו המפוספסות שלה, שהפכו כבר מזמן לקלאסיקה. גם המעצבת אביבית יזהר מעדיפה את הפסים שלדידה מחמיאים לגוף. בקולקציה הנוכחית שלה ניתן לראות מספר גרסאות מפתיעות, שמאמצות את הפסים כמוטיב עיקרי.

בחזרה לפסטורו, ההיסטוריה של הפסים עדיין לא אמרה את מילתה האחרונה. ודווקא משום כך כדאי לשים לב שהפסים שיעטרו את בגדיכם יצליחו לייצר אמירה. הפסים אמנם הולכים להופיע על כל פריט שני שתמששו, אך רובם, כמו תמיד, לא באמת יעשו את העבודה. את הפסים הבורגניים, אלה שכלואים בגזרות משמימות ובבדים זולים ותעשייתיים, עדיף, למרות הכל, להשאיר על הקולב.

לואי ויטון לא מפספס אף טרנד, הדוגמניות שלו דווקא מפספסות ארוחה או שתיים (צילום באדיבות לואי ויטון)

למעלה ולמטה: דיור (לבוטיק אנגימה) שמים פסים עדינים (צילום: אלן שור)

גליאנו (לבוטיק אניגמה) מתפרע כהרגלו (צילום: פטריק קלה)

דריס ון נוטן הולך עד הסוף (צילום: פטריק סטייבל)