שיח לוחמים: 42 שנה, ומה נשתנה?
בעקבות העדויות הקשות מ"עופרת יצוקה", מנסים מי שיצרו את "שיח הלוחמים" שאחרי 67' להסביר את שחשים החיילים שלחמו בעזה. מוסר במלחמה, אז והיום
חודשים לאחר סיומה של מלחמת ששת הימים, התפרסם קובץ עדויות ושיחות של חיילים שלקחו בה חלק, מכל הזרמים בחברה הישראלית, ובו ניתנה ללוחמים הבמה לפרוק את אשר על לבם - בעקבות המחזות הקשים, ההלם והאבל שחוו. השיחות עם הלוחמים, שפורסמו כלשונן, שפכו אור על המלחמה באמצעות דיון ביקורתי, שעסק בטוהר הנשק והדילמות המוסריות מולן עמדו הלוחמים.
עדויות לוחמי צה"ל שהשתתפו במבצע "עופרת יצוקה", שנחשפו בכנס המכינה הקדם צבאית על-שם רבין והעלו לדיון מה שנראה ככשלים מוסריים קשים, לא הפתיעו את הסופר יריב בן אהרון, אחד מעורכי "שיח לוחמים".
"אני יודע מה זו מלחמה ומהם המבחנים בהם עומדים הלוחמים בשדה הקרב - יש תמיד סכנה לכשלונות אישיים, לשלהוב יצרים ושנאה. ביטויים לכך היו עוד ממלחמת העצמאות".
לדבריו, "הסכנה הזו טמונה בכל אדם באשר הוא אדם. החינוך לקוד האתי של צה"ל לגבי מה מותר ומה אסור בשדה הקרב הוא עבודה סיזיפית ואינסופית של המפקדים והחיילים עוד בטרם פורצת מלחמה. כעם שחי תחת איום מתמיד וצריך לאחוז מדי פעם בנשק, עלינו לצאת למלחמה בשליטה עצמית - לא להגיע להתבוללות חמאסית וחיזבאללאית", כהגדרתו.
לנהל מלחמה מוצדקת, ולחזור כבני אדם
"כל דור שנכנס לטבילת האש של המלחמה", מסביר בן אהרון, "עומד במבחנים אישיים קשים של מוסר, כוח עמידה, נחישות, אומץ ופחד. כל אדם שעומד במבחן האש ורואה את חבריו נופלים, את האויב, עומד בפני שאלות אנושיות חשובות ומבחן קשה לערכיו ולדמותו. הרי אנחנו רוצים לנהל בהצלחה את המלחמה המוצדקת, וגם לחזור משם בני אדם שחיים בחברה דמוקרטית עם יחס של כבוד לכל דת ואדם".
המדיניות של מערכת הביטחון, אומר בן אהרון, לפיה אין חסינות למחבלים שהופכים אזרחים למגן אנושי, מחייבת שיקול דעת בהפעלתה.
"עצם ההחלטה הזו לא באה על חשבון שיקול הדעת מתי ובמי לפגוע. במבצע בעזה היתה פגיעה רחבה יותר באזרחים - והחיילים שחזרו מהקרב שואלים עצמם שאלות. הרי כל דור שחושב ורגיש, לא יכול שלא לומר בצורה זו או אחרת את שיח נפשו".
בעיני בן אהרון, יש שתי סכנות גדולות לקוד האתי של הלוחמים בשדה הקרב: "רבים מבני הנוער לפני גיוס מחזיקים בעמדות לאומניות מוקצנות, הנובעות משלהוב יצרים דמגוגי ואנטי-ערבי והסתה, ועם זה צה"ל צריך להתמודד עם גיוסם. בנוסף, במבצע היינו עדים לדבר חמור מאוד - רבנים שעסקו בהפצת חומרי הסברה לחיילים, שהגדירו בשפה שונה משפת צה"ל את המטרות, המניעים וההצדקה".
היום אין סולידריות ואחריות הדדית
מוקי צור, אחד מכותבי "שיח לוחמים", מספר כי ההחלטה לכתוב את הספר בזמנו, נבעה מכך "שהייתה אי התאמה מוחלטת בין מסיבות הניצחון לבין החיילים העצובים מהסבל, המוות והגלות שראו בעיניהם. חשבנו שיש צורך לתת לזה ביטוי ולספר סוד נורא - שבמלחמה המוסר לא יכול להירדם".
על העדויות האחרונות מעזה אומר צור: "במלחמה עולים יצרים ופחדים, וכל מעידה הופכת לרצח, בגלל האופי של חיים ומוות במלחמה.
האיום היום שבעיות כאלה תפרוצנה גדול יותר, מכיוון שבחברה אין אמון בערכים של סולידריות ואחריות הדדית".
יחד עם זאת, מדגיש צור, "לחיילים הצעירים יש גם המון תום ורצון להיות הומאניים ולגונן על החברים שלהם ועל האנושיות. המפגש בין הרגשות הללו ליצרים מאוד קשה - בין מצבי הרוח האנטי הומניסטיים לבין הרצון לחיות נכון".
לפנייה לכתב/ת 
