שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    כלב הקרבות פותח לבבות

    ויני, כלב אמסטף אימתני שהשתתף בקרבות כלבים וחווה אלימות קשה, הפך לכלב טיפולי, שעוזר למי שנלחמים כעת על חייהם. דווקא הוא, המצולק והמפחיד, פותח את נפשם של מכורים לסמים, נוער בסיכון ופגועי נפש, ומאפשר להם לבטא את הקשיים שלהם. המפגש עימו מעניק להם תקווה חדשה כי יצליחו לשקם את חייהם

    במבט ראשון נראה ויני, כלב אמסטף מעורב מצולק ומפחיד, כמי שעבר התעללות. זה לא רחוק מהאמת. במשך שנים הוא אולץ להשתתף בקרבות כלבים אכזריים, נפצע וסבל כאבים לא פעם. אך כיום תפקידו של ויני הוא דווקא להפיג כאב, והוא נכס טיפולי רב עוצמה. הוא מעורר תמיד תגובה – שלילית או חיובית. איש לא נשאר אדיש כלפיו.

     

     

    בעבודתי, כמחנכת טיפולית בעזרת בעלי חיים, אני נתקלת פעמים רבות במטופלים שעברו סוגים רבים של טיפולים נפשיים במהלך החיים – מכורים לסמים, נפגעי נפש ועוד. אנשים אלו חוו לאורך חייהם פגיעות רבות וכואבות, שהובילו אותם לעטות 'שריון הגנה' על מנת לשמור על עצמם מפגיעה נוספת, ולא להיות במגע עם הרגשות הבלתי נסבלים שבתוכם. באופן פרדוקסלי ההגנות האלה גרמו להם לסבל רב, בעוד שדווקא המגע עם הרגשות הקשים שבתוכם הכרחי כדי לאפשר ריפוי אמיתי.

     


    (צילום: רקפת דפני-מן)

     

    ויני עוזר לי להוציא את הצדדים האפלים של הנפש. הוא מייצג את הרע, את הכועס, התוקפן והקורבן, האלים וחסר הישע. בעזרתו אפשר לפגוש רגשות אלה, לקבל אותם וללמוד לשלוט בהם. עבור המטופלים שאני עובדת איתם, המפגש עם הצד האפל שבנפש, ההיכרות עמו והיכולת ליצור איתו דיאלוג – מהווים תנאי הכרחי להצלחת השיקום, ולפעמים אף להצלת חייהם.

     

     

    אמסטף אימתני שבע קרבות עם ייעוד חדש

    כמו בספרים, ויני הופיע לילה אחד בחצר. מצאנו אותו, אישי ואני, כשחזרנו מטיול עם הכלבים (ארבעה – שניים שלנו, ועוד שני אסופים שהמתינו לבית). נכנסו וראינו את החצוף הזה אוכל מהאוכל שהיה בקעריות.

     

    כדי להסיר ספק - לא מדובר בפודל חייכני אלא באמסטף אימתני ומעורב. ולמרות זאת, הוא היה מאוד חביב מהרגע הראשון, אל הכלבים ואלינו. פציעה נוראית לאורך גבו הזדקרה מיד לעין. כל העור סביבה היה מקולף, ונראה היה שהוא שבע קרבות. כשלקחנו אותו באמצע הלילה לווטרינרית לטיפול הוא שיתף פעולה באופן שלא ראיתי מעולם אצל אף כלב. נראה היה שהוא ממש מפקיד את חייו בידינו, והוא עושה זאת באמונה שלמה ובתום שלא נתקלתי בו עד אז.

     

    לא רצינו לאמץ אותו. הוא היה בלתי צפוי, תוקפני, מפחיד, פצוע וגם חסר-אוזן (גילינו זאת בבוקר). מאידך, הסיכוי למצוא לו בית נראה קלוש ביותר. בינתיים הוא אף הספיק לריב עם ג'וני כלבנו האהוב ללא הפסקה. חששתי לג'וני, אף שהוא למרבה הפלא פצע את ויני.

     

    הפצעים הזדהמו תוך יום. בפעם השלישית שהגעתי לצער-בעלי-חיים עם כלב שותת דם ומוגלה, אמר לי מנהל המרפאה שהטיפול הנוסף היחידי הוא זריקת הרדמה.

    אז הבנו, שהוא נשאר אתנו...

     

    קצת אלים וקצת מסריח - אבל אוצר 

    חיפוש אחר שם לכלב החדש היה משימה לא פשוטה, עד שנפלה ההחלטה לקרוא לו 'ואן גוך' (בגלל האוזן החתוכה), ומכאן הוא זכה מיד בשם ויני. הוא נשאר איתנו ובמקביל המשכנו לחפש לו בית. לאחר כחצי שנה החלטתי לנסות לעבוד איתו, וגיליתי שיש בידי אוצר (קצת אלים, קצת מסריח, קצת בלתי צפוי - אבל בהחלט אוצר). 

     

    אני מנחה כיום קבוצות טיפוליות בעזרת כלבים בלבד. לרוב אני עובדת עם אוכלוסיות בסיכון – נפגעי נפש, מכורים לסמים, ילדים ונוער בסיכון, נערות במצוקה ועוד. יש לי שלושה כלבים המייצגים היבטים נפשיים שונים ומנוגדים, והמפגש הטיפולי איתם מאפשר למטופלים להיפגש ולהביע חלקים שונים ומגוונים של אישיותם. ניתן לומר שהשלישייה הזו מאפשרת תהליך אינטגרציה בין חלקיו השונים של העצמי.

     

    כאשר החלטתי לצרף את ויני למשפחה וכחבר בקבוצות הטיפוליות, התחייבתי להגן עליו ועל הסובבים אותו. מתפקידי לשמור שהתוקפנות שלו לא תפגע באחרים, ולעזור לו לשלוט בה. במהלך הפגישות ויני תמיד נמצא עם מחסום פה – עם אמסטף לא לוקחים סיכונים, גם אם הוא כלב מעורב.

     


    ג'וני, באפי וויני. כלבי טיפול (צילום: רקפת דפני-מן)

     

    הפן האלים עבור חברי הקבוצה הוא מפחיד ומעורר תגובות ויצרים. לא ניתן להתעלם מהאלימות של ויני, ורבים מהמטופלים בקבוצה חוו וחווים אלימות. דרך שיחה על האלימות של ויני, אנו לומדים מהי אלימות, מי נחשב אלים וכיצד החברה יכולה להתמודד ומתמודדת עם התנהגות אלימה. ויני לומד לחיות בחברה, למרות האלימות שלו, הוא לומד לתרום כמיטב יכולתו כאשר אני משמשת לו כגורם חיצוני השומר עליו ומונע ממנו לגרום לעצמו נזק.

     

     

    העבודה עם ויני רצופה בתרגול התנהגותי. לעתים (רחוקות אמנם), הוא מראה סימני חוסר סובלנות, על סף אלימות. באופן חד משמעי, אינני מרשה לויני לתקוף או לנהום על איש (או על כלב). מאידך, כאשר מתגרים בו, אחד התפקידים שלי הוא לשמור על המתגרה, ולגרום לו במקביל להבין שעלול להיות לכך מחיר.

      

    התמודדות עם ה'צל'

    אחת השאלות שאני נוהגת לשאול את חברי הקבוצה כשאני מביאה לראשונה את ויני, היא לנסות ולנחש מה גרם לפציעה בגבו, וכיצד איבד את האוזן שלו. אני לרוב אומרת להם, שהניחוש שלהם יהיה מדויק כמו שלי, ואשמח לשמוע את דעתם כדי להבין טוב יותר מה אירע לו.

      

    תאונות – תשובה זו אופיינית בעיקר לילדים או למבוגרים, שעדיין לא הגיעו לשלב של מוכנות להתמודד מול מציאות מרה או כואבת, כמו למשל, מול כאב ההבנה ש'ההורה שלי פגע בי'. (הבנה זו מנפצת את הפנטזיה אצל ילדים רבים שעברו התעללות הורית, והם ממשיכים להאמין בפנטזיה של הורה טוב. פנטזיה זו לרוב מתאפשרת, כאשר הילד לוקח על עצמו את הסיבה לפגיעה – מה שמוביל לדימוי עצמי מאוד שלילי).

     


    (צילום: רקפת דפני-מן)

     

    מקרי אלימות – מדובר במקרי אלימות שונים, שאינם בהכרח מצביעים על דפוס מסוים או על הגורמים לאלימות. המטופלים לרוב מתארים 'מריבה' או מכות מזדמנות ולעתים אומרים, שבני אדם התעללו בו. עד כמה שתיאורים אלה מזעזעים ומצביעים על עולם פנימי שחווה אלימות - וייתכן שנפגעו ממנה - אין כאן הטלת אחריות או האשמה ספציפית.

     

    באחת הקבוצות אותן הנחיתי, אמר ילד בכיתה ד': "ויני היה חלק מכנופיה, הוא הסתובב ברחובות, ותקעו לו סכין". אותו ילד היה בעצמו חלק מכנופיה, והאמירה הייתה תחילתו של דיון (תיאורטי לכאורה), על מקומו של ויני בחברה. הדיון נסב על כך, שויני הוזנח וחיפש את עולמו ברחוב, ועל כך שקשה לו להיות נחמד כלפי ג'וני כי הוא לא מאמין שג'וני לא יפגע בו. במפגשים מאוחרים יותר, שבהם המטופלים כבר אינם זקוקים ל'מרחק מספיק' ויכולים לדבר על עצמם, ניתן להעמיק בשאלה 'איך אפשר לדעת על מי לסמוך', ו'האם אפשר להיות בטוחים שלא יפגעו בנו'?

     


    צילום: רקפת דפני-מן

    (צילום: רקפת דפני-מן)

     

     

    קרבות כלבים – המטופלים שבוחרים באופציה הזאת כסיבה לפציעה של ויני הם לרוב מבוגרים יותר, שפגשו כבר את הצדדים האכזריים יותר של החיים. בדרך כלל, מדובר במכורים לסמים או בבני נוער שנחשפו לכנופיות, קרבות כלבים וכו'. למרות הקשר שנוצר עם חברי הקבוצה, עלי תמיד לזכור, שמדובר באנשים שקיים סיכוי שנטלו חלק פאסיבי או אקטיבי בקרבות כלבים (או בקרבות בין אנשים), שהיו נוכחים או אף 'תרמו' כלבים, וחלקם אף מגדל היום בבית כלבים מזנים שנחשבים לאלימים.

     

    כאשר אני מעלה לפעמים את האפשרות שויני נפגע בצורה אחרת, אולי בתאונה או בנסיבות אחרות, הם מביטים בי כעל אחת שאיננה מבינה וחיה במציאות אחרת, ואולי הגיעה העת שאחזור לעולם האמיתי – העולם האכזר. נושא קרבות הכלבים יכול להביא להעלאת סיפור נסיבות חייהם של המטופלים עצמם, על מקרים בהם נגררו לעימותים כנגד רצונם, ומצאו את עצמם בעמדות חולשה או כוח, כנגד כל הסיכויים.

     


    צילום: רקפת דפני-מן

    (צילום: רקפת דפני-מן)

     

    ויני - ראי לנפש האדם וסיכוי לשיקום מחודש

    בעבודה עם אוכלוסייה של אנשים במצבי סיכון וסכנה, אנשים שחצו את כל הקווים האדומים, משמש ויני כראי לנפש. ויני הוא זה שהיה במקומות הגרועים ביותר, שחווה חוויות מזעזעות, שהגיע לתחתית, והתחיל לטפס כלפי מעלה, בדומה למכורים שהתחילו את השיקום שלהם מהמקום הנמוך ביותר אליו ניתן להגיע.

     

    ויני קיבל הזדמנות נוספת והוא מנצל אותה כמיטב יכולתו. לעתים הוא מועד, לעיתים בודק גבולות וחוצה קווים, ולעולם כמֵה, עם מבט רעב בעיניים. בעיניו משוך דוק של עצב, הנמצא גם אצל המטופלים. ככל שסיפור חייהם מורכב יותר, כך מידת הזדהותם עם ויני רבה יותר, ועז רצונם להיות שם בשבילו, לעזור לו להשתקם ולשקם את עצמם.

     

    המאמר המלא "מקרבות כלבים לקרב על החיים: ויני כנכס טיפולי בעבודה עם אוכלוסיות במצבי סיכון וסכנה" מאת רקפת דפני-מן, מחנכת טיפולית בעזרת בעלי חיים, בוגרת מכללת דוד ילין, ועובדת עם כלבים בעבודה טיפולית עם אוכלוסיות במצבי סיכון וסכנה, התפרסם בכתב העת החדש "חיות וחברה"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רקפת דפני-מן
    אי אפשר להישאר אדיש כלפי ויני
    צילום: רקפת דפני-מן
    עוזר לשקם נוער בסיכון, מכורים לסמים
    צילום: רקפת דפני-מן
    ומוצא זמן גם לשחק
    צילום: רקפת דפני-מן
    הכלב כראי לנפש האדם
    צילום: רקפת דפני-מן
    דיאלוג עם הכלב, דיאלוג פנימי להצלת חיים
    צילום: רקפת דפני-מן
    מומלצים