אירופה הקלאסית, לא אצלנו
ליקוי ביסודות מגיל צעיר, הבדלים פיזיים מול שחקני היריב ומחסור בבועטי עונשין. זאב זלצר טוען שהלימוד כאן לוקה בחסר ויודע מה עשוי לפתור את כל הבעיות: "חייבים אקדמיית כדורגל". סיפור עם סוף ידוע מראש
באימון המסכם על אדמת ישראל, לפני היציאה לכרתים, תירגל המאמן דרור קשטן מצבים נייחים. במשך דקות ארוכות הוגבהו כדורים מדודים למרכז הרחבה של דודו אוואט. מטרת התרגול היתה בראש ובראשונה להתמודד עם בעיית המצבים הנייחים, ממנה סובל הכדורגל הישראלי כבר דורות. בנוסף, ולא פחות חשוב, המטרה היתה לנסות ולכבוש מכדור כזה.
עד כאן הכל נראה בסדר, רק שישנה בעיה אחת קטנה. את הבעיטות החופשיות מצד ימין הגביה השחקן הישראלי הטוב בכיבוש ממצבים נייחים - משה סיני, עוזרו של קשטן. שחקן נוסף שעזר במלאכה היה גילי ורמוט, שלא פתח בשני המשחקים מול יוון. לעומתו, מאור בוזגלו וסלים טועמה, המומחים בתחום, לא זומנו כלל לסגל.
כאן למעשה, טמונה אחת הבעיות הגדולות של הנבחרת שלנו, בעיה שמתחילה כבר בגילאי הילדים. אין בסגל אף שחקן שמסוגל להגביה כדור מדוד ומדויק
או לבעוט כדור חופשי מסובב לשער, שלא לדבר על הגבהה תוך כדי תנועה, דברים הנחשבים ליסודות כדורגל.
בשני המשחקים הגיעה הנבחרת ללא מעט מצבים נייחים. רובם קרנות, שלא רק שלא נוצלו, אלא שאפילו ברוב המקרים ההגבהות לא הגיעו כלל לקו רחבת החמש. נכון, השער של אליניב ברדה בכרתים נכבש ממצב נייח, אך זאת רק לאחר הרחקה לא טובה של שחקן הגנה יווני.
בעבר הלא כל כך רחוק, לא היו חסרים לנבחרת שחקנים שהתמחו בבעיטות עונשין. כולם למעשה, היו בני דור הזהב של הכדורגל הישראלי, שכלל בין היתר את טל בנין, אבי נמני, איל ברקוביץ', איציק זוהר, חיים רביבו וראובן עטר. דור שכזכור לא הגיע אף הוא לשום הישג.
"בצעירותי עבד איתי אליעזר שפיגל שעות על גבי שעות באימונים על הגבהות ובעיטת כדורים חופשיים, זה עזר לי מאוד לאחר מכן כשחקן", נזכר מאמן הפועל פתח תקווה, זאב זלצר.
זלצר, שאימן לא מעט קבוצות נוער והיה מאמן העל של נבחרות הנוער של ישראל במשך שנים, הוסיף: "זה נכון שהנושא של מצבים נייחים קשור לכישרון, אבל תלוי מאוד גם בלימוד נכון. צריך לעבוד על כך שעות על גבי שעות. כבר בתקופת גילאי הילדים צריכה להיות תוכנית עבודה אחרת מאשר בבוגרים. זאת כדי ללמד ולתרגל הגבהות מצבים נייחים וגם הגבהות תוך כדי תנועה. ועדיין, אני רואה באילו תנאים מתאמנים הילדים במועדון שלי - שלא נדע, מתקנים שנבנו לפני 50 שנה".
בנוסף לבעיה המוכרת, שוב ראינו את ההבדלים הפיזיים בין שחקני הנבחרות. מתי כבר יבינו בארץ שפיזיות בונים ולא בהכרח מקבלים בגנטיקה? תשאלו את טל בן חיים, שעם הרבה עבודה קשה, הוכיח שהכדורגלן הישראלי יכול להיות גם מאוד פיזי. עצוב היה לראות את איתי שכטר (שהיה מהיותר טובים בנבחרת) ואת ברק יצחקי, שעלה מהספסל, לא מצליחים להתמודד מול המגנים והבלמים הבינוניים, אך החסונים של נבחרת יוון.
עם הקביעה הזאת לא מסכים זלצר, אך טוען שיש גם פה נושא לשיפור עוד מגיל צעיר: "אני לא חושב שיש לנו נחיתות פיזית. הפערים הצטמצמו מאוד בשנים האחרונות, אבל גם כאן לצערי לא עובדים מספיק עם הצעירים על פיתוח הפיזיות. אם אין אפילו פה מגרש ראוי, אז אפשר בכלל לדבר על חדר כושר?".
"כדי להתקדם חייבים להקים אקדמיה לכדורגל", סיכם זלצר. "בצרפת, לדוגמא, מועדון לא יקבל רישיון לפעול אם אין אקדמיה. ניסינו להקים אחת כזו במכון וינגייט, עוד בתקופה של גברי לוי, אבל העניין עלה על שרטון בגלל בעיות בירוקרטיות וחבל".
לפנייה לכתב/ת 
