משפחה וקריירה: הדילמה המיוחדת של האישה הדתית

בסוף השבוע האחרון התקיים בתל אביב רב-שיח מיוחד, שעסק בקידום נשים דתיות בשוק העבודה. ארגון "אמונה" ערך את הכנס במלאת שנה לפטירתה של הרבנית צפיה גורן, לשעבר נשיאת "אמונה-עולמית". גורן, שבצד תפקידה מרובה החובות כאשת הרב שלמה גורן, שהיה הרב הראשי לישראל, הייתה בעצמה אשת חינוך ומרצה באוניברסיטה העברית בירושלים. היא זכורה בפועלה בקליטת ילדי טהרן, ומשמשת דוגמה ומופת לנשים רבות בקהילה הדתית.

מינקה: "רשת מעונות יום, קורסים, כנסים והשתלמויות של הארגון מאפשרים לנשים למצוא את התמיכה הנדרשת, כמו גם את ארגז הכלים המעשי, כדי לצאת ולהשתלב בשוק העבודה בתפקידים מרכזיים, מבלי לוותר על מקומן המשמעותי בבית, בקרב הילדים והמשפחה".

מינקה עצמה יודעת משהו על שילוב בין קריירה למשפחה. בצד קריירה ארוכת שנים כאשת חינוך ומרצה לחינוך באוניברסיטת בר אילן, היא רעיה ואמא לארבעה: שתי בנות, הגדולה בת 34 והצעירה בת 25, ובאמצע שני בנים בני 31 ו-27, סבתא לארבעה ובעשור האחרון מילאה מגוון תפקידים בשירות הציבורי. מינקה הייתה האישה הראשונה במועצה הדתית של עיריית תל אביב, וכחברת מועצת העיר תל אביב-יפו עמדה בראש הוועדה למעמד האישה. רבים זוכרים לזכותה, כי בתקופת כהונתה, לפני ארבע שנים, היא הצליחה להעביר את חוק העזר העירוני, שבמסגרתו לנשים יהיה לפחות 40 אחוז ייצוג בחברות ובדירקטוריונים של נשים. חוק עזר זה מיושם בהצלחה עד היום. בבחירות האחרונות לכנסת היא הייתה האישה היחידה ברשימת המפד"ל-הבית היהודי, ומוקמה במקום החמישי, שעם היוודע תוצאות הבחירות התברר כי בקדנציה הנוכחית הוא אינו ריאלי.

מסרים כפולים ומבלבלים 

"במקביל לדברים שהם נורמטיביים בשביל בתי וכלתי, עדיין יש קולות שמנסים להדגיש את הקשיים וליצור רגרסיה, ולכן לא מאוחר מדי לעסוק בסוגיות הללו. אנחנו יודעים שיש היום יכולת לארגן את חיי המשפחה, באופן שמאפשר חלוקת תפקידים שוויונית במשפחה, ובצד זאת יש מקום לפעול וליצור מודלים של נשים, שמצליחות לשלב מודלים של משפחה וקריירה. גם היום, בחלקים נרחבים בציבור הדתי, המסרים הם מסרים כפולים ולפעמים מבלבלים, לגבי חלק מהצעירות שנמצאות בתהליך של הכשרה מקצועית או אפילו לימודי תיכון. הקולות הללו נשמעים ומדגישים את הצד של המחויבות כלפי המשפחה, והרבה פעמים יוצרים בלבול, אשמה או תסכול מכך שבכלל מותר לך לדבר על פיתוח קריירה. לכן אני חושבת שזה נכון וחשוב להמשיך לדבר ולהראות את המודלים של נשים שמצליחות לשלב קריירה ומשפחה. במשפחות דתיות ממוצע הילדים גדול יותר מאשר במשפחות שאינן דתיות, לכן זה די רלבנטי לעסוק בנושא".

"להתמודד עם קולות מגוונים מאוד בתוך הקהילה הדתית. למשל, עם כאלה שבאמת חושבים שפיתוח קריירה דוחה גיל נישואים, גיל לידה וכו'. אגב, גם החברה הכללית מוכנה להודות בקשיים ובבעיות הייחודיות לנשים שמפתחות קריירה, אבל בחברה הדתית הנורמות מעט אחרות. אותם אתגרים שיש לאישה החילונית עוברים העצמה בחברה הדתית. גם אצלי באופן אישי זה קרה. מאז שהשתחררתי מהצבא עבדתי ולמדתי, אך כשילדיי היו צעירים לא עבדתי במשרה מלאה. המשימה שלנו היא ליצור תהודה חברתית לעובדה שקיימות תלמידות חכמים, נשות קריירה, מתנדבות ומשפיעות בקהילה, שעושות תוך שילוב של חיי משפחה. כן, עם הרבה קשיים, אין טעם ליפייף את המציאות, אבל מדובר גם באתגרים. אחד האתגרים הוא, למשל, חינוך לגבי חלוקת התפקידים במשפחה, כי לא בהכרח הבנים מתחנכים במוסדות המקבילים לפי מה שהבנות מתחנכות אצלנו. בנוסף לכך, יש בנים ובנות שראו בבית מודלים אחרים של חלוקת תפקידים וכעת קשה להם לקבל את זה. אתגר נוסף הוא פיתוח קריירה במשך זמן ארוך יותר עד הכניסה לחובות המסורתיים, ובצד אלה יש את האתגרים המשותפים לכל אישה באשר היא, כגון האתגר בין פרנסה ומימוש עצמי. אלה אתגרים מרתקים וצריך להתמודד איתם".

חלק מהקולות קוראים לרגרסיה 

"ההישג שלנו יהיה שהיציאה לעבודה בצד חיי המשפחה תהיה בחירה לגיטימית חופשית, פרי הכרעה של הנשים, בהתאם למה שהן רוצות ולא כאקט של כניעה למערכות של אילוצים או לחצים חברתיים. המטרה היא שכל אחת תבחר את מה שנכון לה, לזוגיות שלה, לסיכום שלה ולשיח עם בן זוגה, זאת המשימה שלנו.

אני גם לא חושבת שאנחנו צריכים לקדש את השילוב בין קריירה ומשפחה. אם יש מישהי שמתאים לה משהו אחר זה בסדר, מה שאני כן רוצה לקדש זה את הבחירה".