טעימה: טומאסי והספרדים של הסקוטית
נציגי יקב טומאסי האיטלקי ביקרו בארץ וערכו טעימה של אמרונה ושל כמה יינות מטוקסנה. שגיא קופר מספר על הטעימה ועל מבחר יינות ספרדיים שמייבאת החברה הסקוטית
טומאסי היא משפחת כורמים, שמקורה בוונטו שבצפון איטליה. הם בעלי השטח הגדולים ביותר באזור ולפוליצ'לה קלאסיקה, ויש להם גם שטחים באזורים אחרים של ונטו – כולל אזורים ליד אגם גארדה, שם מגדלים בעיקר ענבים שמיועדים להכנת יין לבן. בשנת 1997 עשו ביקב "רמונט", ובאותה הזדמנות גם קנו כרמים באזור טוסקנה – בדרומו של אזור היין – באזור Marema. פיטיליאנו , העיירה ממנה הם פועלים, נקראת "ירושלים הקטנה" בגלל ריכוז גדול של יהודים שחיו בה בעבר. העיירה קרובה יחסית לרומא והיהודים הגיעו לשם לאחר שכמרי הוותיקן הרגישו צורך להרחיק אותם מבירת הקתוליות עד כמה שאפשר. זו עיירה קטנה וצפופה, נישאת על הר, שבהחלט מזכירה משהו את העיר העתיקה של ירושלים.
בביקור הקודם, שערכו נציגי היקב, הושם דגש על שני יינות שלא דובר בהם הפעם – יינות מהסדרות הגבוהות של היקב, כמו האמרונה Ca' Florian , שממנו נטעם אז בציר 2000 המצוין. הפעם היה המוקד כמה יינות מטוסקנה, וטעימת אורך של כמה יינות אמרונה. הנה כמה מהם:
טוסקנה
Tommasi, Rompicolo, Poggio Al Tufo, IGT Toscana, 2007 - ממסך (בלנד) של 60% סנג'ובזה, 40% ק"ס. שנה בחביות עץ סלובני. צבע דובדבן יפה צלול. באף: מאוד אנימלי בהרחה הראשונה. אחר כך – פרחים, פירות מתוקים וקצת פרי יבש. בפה: מתקתקות עדינה במתקפה. טאנינים טובים וסיומת קצת כהילה (12.5% אלכוהול). יין מאוד נחמד לשתיה יום-יומית, וגם להזמנה במסעדה.
Tommasi, Rompicolo, Poggio Al Tufo, Alicante IGT Toscana, 2007 - קיימים שני קלונים – הם משתמשים באליקנטה-בושה, שלו יש תירוש בעל צבע, ולכן אמור לתת יינות יותר כהים. גם היין הזה עבר יישון בחביות גדולות של 3500 ליטר, ולא בחביות קטנות. האף בעל פירות אדומים כהים, מהנה וטוב. בפה, טאנינים טובים – ללא מרירות. הרבה מאוד תיבול, ואפילו חריפות של פלפל אדום (קאיין). האף נפתח והופך מאוד פרחוני ונעים, עם יסמין ופרחים מתוקים אחרים, כמו יערה. מצוין למאכלי פסטה, ויהיה ידידותי גם לנקניקיות מתובלות או לפיצות. 13% אלכוהול. 120 שקל. יין לשנתיים שלוש הקרובות, לפחות. מומלץ בחום.
ורונה
Amarone della Valpolicella Classico
מבצירים שונים - כאן הודגמו מספר בצירים מהשנים האחרונות. בציר 2005 עדיין לא נמצא למכירה בישראל, אך 2004 כן, במחיר של 279 שקלים; היין נמכר בכ-10 שקלים יותר מהיין המקביל בשנת 2006 (אז – בציר 2000).
2004 - אף מאוד סגור. פה עגול, עם חומציות טובה וסוכר יחסית נמוך. מתובל מאוד וחומצי. יין עגול ומעניין, עם טאנינים טובים, מודגשים אך עדינים, שנמצא עדיין בשלב בעייתי במקצת, של "אמצע הדרך" אולי. סיומת בינונית-ארוכה, עם מרירות קלה. לשמור. 279 שקל.
2005 - סגנון מאוד פרחוני, רך, ומאוד עדין. גוף לא עוצמתי או כבד. יין מאוזן וטוב. אמרונה נעים ויותר, שיתיישן יפה. בכוס הוא מוציא ארומות בוגרות יותר, אנימליות. אפשר למצוא בשוקי חו"ל – לא בארץ. ללא ספק הקל ביותר לשתייה בין היינות השונים.
2000 - אמרונה מבציר מצוין, והיין מעניין: אף טוב, מגוון. גוף עדין, טוב. היין טוב מאוד, ולמרות שהאלכוהול קצת בולט הוא התישן יפה. סיומת לא ארוכה. אם יש לכם – זהו יין שצריך לשתות עכשיו וליהנות ממנו, ולא לחכות.
הספרדים של הסקוטית
מספרד מגיעים אלינו כמה יינות משובחים ביבוא ובשיווק של החברה הסקוטית. היינות הספרדים של השנים האחרונות שונים מאוד מאלה של בצירי סוף שנות התשעים, ואפילו אלה של תחילת שנות האלפיים: הספרדים משתמשים היום הרבה יותר בזנים בינלאומיים ובחביות חדשות, קטנות. המגמה הזאת בולטת בעיקר ביקבים קטנים, צעירים, אבל גם ביקבים הגדולים מערבבים בין זנים מקומיים "ממש", כמו טמפרניו וגרנאש, וזנים בינלאומיים.
עניין הזנים הוא פחות משמעותי כאן, בעיני. מה שיותר משפיע הוא אופן עשיית היינות, במיוחד סוג החביות ואופן השימוש בהן. היקבים הספרדיים של היום הם מהבחינה הזאת הרבה יותר נקיים, הרבה יותר מודרניים והתוצאה היא פחות ארומות של עץ ישן וטחוב, לצד, מה לעשות, יותר וניל ושוקולד.
2002 Marqués de Cáceres Gaudium - 13.5% אלכוהול, טמפרניו ו- 5% גרנאש, בהתיישנות של 18 חודש בחביות ועוד שנתיים לפחות בבקבוק. צבע אדום-סגול צעיר. מאוד אלגנטי ויפה באף: שופע ורחב, מודרני, עם קצת עץ ספרדי – כמעט לא אופייני, יותר "בורדו". הפה עגול וממשיך את התחושה באף. הסיומת היא חלק ששווה לתת לו כאן תשומת לב: היא עשירה מאוד, ומשאירה את התחושה של יין מרתק ממש, בוגר ואיכותי מאוד. המחיר בהתאם – 320 שקל לצרכן. שווה מאוד, עדיין צעיר.
היקב הבא, בבעלות משפחתית, מחזיק כרמים אורגניים כבר שנים ארוכות, כאשר תווית אורגנית של ממש הוא קיבל בשנת 2004. הבעלות הנוכחית היא משפחתית, משנת 1917, ולצד קווה, מייצרת יינות משני סוגים: יינות "מיקרו", בכמויות מזעריות, לעיתים עד כדי 500 בקבוקים, ויינות בכמויות מסחריות, מה שביקב מכנים "הקו הקלאסי". למתעניינים אוסיף ואומר שמי שעושות את היין בפועל הן שתי הגיסות הנשואות לשני הנכדים של מייסד היקב.
Pares Balta Mas Petit 2006 - יין מאזור פנדס. זהו יין אורגני, 81% קברנה סוביניון ו-19% גרנאש. כ-7 חודשים בחביות מעורבות מבחינת גיל; צרפתיות. צבע אדום דם כהה. אף קברנה אופייני, עם תות, דובדבן ומעט פירות יער. מנגד, לא מעט חבית בכל זאת – בעיקר וניל. קצת אלכוהולי. פה חלק, נעים, טאני. מתיקות קלה. סיומת מתובלת ומעט עוקצנית בגרון. צריך אוכל קצת שמן, גם אם הוא מתרכך קצת בכוס. 49 ש"ח, מחיר מצוין. לשתות מעט מקורר.
Pares Balta Absis 2003 - היין הזה הוא היין הגבוה של היקב (420 שקל לבקבוק). הממסך של 62% טמפרניו, 21% מרלו, 10% קברנה סוביניון ו- 7% סירה מכרמים שרובם מבוגרים – 35 שנים ומעלה. 14% אלכוהול. התווית על הבקבוק – מדבקה מינימליסטית, כמו כל יינות היקב. צבע אדום-בשר כהה, כמעט אטום. שוליים עם גוון כתמתם צר מאוד. באף: הרבה פרי כבד, עשיר, מלווה בארומות טובות של חבית. בפה – מתקפה מתקתקה במקצת. הטאנינים מתפתחים בפה לאיטם. בגרון: מעט חומציות. יש ביין משהו צעיר וטוב, משולב בארומות כבדות יותר של גיל. במהלך הזמן בכוס הוא ממשיך ומפתח ריחות של אפר, וחבית כבדה יותר.
RDR Dominio Romano Ribera Del Duero 2006 - היקב שיין לפארס בלטה, ומייצר יין רק תחת תווית אחת. 100% טמפרניו, מכרם יחידני, שגיל הגפנים בו הוא כ- 80 שנה. כמות הייצור הכללית היא של 4,200 בקבוקים, לערך. היישון בחביות שונות – גדולות וקטנות – כשנה. צבע אדום כהה. באף - היין עדיין סגור לחלוטין – ממש בתול – עם לא מעט פירות יבשים. בפה הוא פתוח יותר, מאוד מודרני ומתקתק, מאוד "ישראלי", עם גווני וניל ושוקולד. ישנה בו מידה של חומציות מאזנת, מאוד מאוד במקום. 300 שקל לצרכן. דברו איתו בעוד שנתיים-שלוש, או יותר.
שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "
