ולמדת עם רעך כמוך

"והצלחת עם רעך כמוך" - הכותרת התנוססה בגדול בראש העמוד, ותחתיה תמונה של שניים מטובי בניה של הציונות הדתית, במיטב חולצותיהם המכופתרות, עם הכיפה הסרוגה בגודל ובזווית הנכונות וכמובן - עם ספר לימוד ביד. השניים נראו כמו תאומים סיאמיים, חוץ מכמה סנטימטרים בגובה שהפרידו ביניהם, והמחישו עד מאוד את עניין ה"כמוך".

התחלתי לקרוא את האותיות הקטנות של המודעה על מנת להבין בשם איזה עיקרון מקודש מצאו לנכון המפרסמים לעוות את הפסוק המונומנטלי עליו אמר רבי עקיבא - "זה כלל גדול בתורה". ואז גיליתי לפתע שמדובר בפרסומת למסלול חדש באחת המכללות ללימודי משפטים באזור המרכז - "מסלול לבני/ בנות הציונות הדתית".

האותיות הקטנות המשיכו ופירטו את מה שהיה ברור מאוד מהתמונה - בואו תלמדו עם חבר'ה בדיוק, אבל בדיוק, כמוכם. לא יהיו שם חילונים, לא יהיו שם חרדים (להם יש מסלול משלהם, שמן הסתם פורסם בעמוד הבא באותו עיתון) ולפי התמונה גם לא יהיו שם דתיים לאומיים עם טישרט וג'ינס. בנות, דווקא כן יהיו שם - הן, חלילה, לא הופיעו בתמונה, אבל המפרסמים הקפידו לנסח את המודעה בלשון שוויונית, תוך ציון מפורש ש"הישיבה בכיתות נפרדת".

ברגע הראשון לא כל כך הבנתי על מה המדובר - נכון, תמיד נעים יותר ללמוד במקום בו מרגישים קצת בבית, ורואים פה ושם פרצופים מוכרים. לא כל אחד אוהב או בנוי להיות הדתי היחיד בחוג נוסח אוניברסיטת תל אביב (על אף שהיום זה מאד נדיר להיות הדתי היחיד בכל חוג, גם בתל אביב), או ללכת כמה דקות טובות במסדרונות הארוכים של אוניברסיטאות אחרות עד שרואים כיפה או חצאית. לכן, הקימו בזמנו את אוניברסיטת בר-אילן, בשביל אווירת המוכרות (או הדביקות, כל אחד על פי נקודת המבט שלו...) ובשביל שאפשר יהיה להתפלל מנחה במניין כשצריך.

מסתננים בבר-אילן

אבל כנראה שעבור "בני הציונות הדתית" של היום, אוניברסיטאות או מכללות רגילות הן בוודאי לא אופציה, וגם "בר-אילן" כבר לא מספיק טובה. עם השנים הסתננו לשם לא מעט חילונים, והשמועה אומרת שבזמן האחרון יש שם גם לא מעט ערבים רחמנא ליצלן. ובינינו, גם הדתיים שם לא בדיוק אי אי אי - יש שם די הרבה "לייטים", ותפילת מנחה יש רק בשלוש. איך יכול בן הציונות הדתית ללמוד באווירה משחיתה שכזו? איך ילמד משפטים וראיית חשבון במסלול משולב בלי לעבור על הציווי המפורש של חז"ל "והצלחת עם רעך כמוך?"

פעם, כשהקימו את מערכת החינוך הממ"דית, הצדיקו קברניטי הציונות הדתית את ההתבדלות מהציבור הכללי בכך שחשוב מאוד לתת לילדים שלנו חינוך דתי איתן, ואת "עם ישראל" הם כבר ממילא יפגשו בצבא. כאשר הקימו את ישיבות ההסדר שאפשרו לחבר'ה הדתיים לשרת בנפרד מהחילונים, אמרו - חשוב מאוד לאפשר להם לשמור על זהותם הדתית החזקה בצבא, ואת "עם ישראל" הם כבר יפגשו באוניברסיטה.

אז זהו,

שהיום, גם באוניברסיטה ב"ה כבר לא צריך לפגוש את עם ישראל המעיק הזה. אפשר לייצר מערכות סטריליות שבהן אפשר ללמוד, לדבר ואפילו לראות רק אנשים "כמוך". אבל בדיוק. ברמת צורת הדוגמא בכיפה. את "עם ישראל" לגיטימי רק לפגוש במסגרת איזה גרעין תורני מתנשא, המבקש להראות לכל אותם "אחרים" אומללים את האור.

בימים אלו של אירועי המכבייה ושל זיכרונות כואבים על גשרים שקרסו, עצוב להיזכר שבציונות הדתית, ידעו פעם לבנות גשרים חזקים, איתנים ובעיקר - אפקטיביים. כאלה שממש מחברים בין מקומות שונים. היום, אם זה הגשר שהציונות הדתית מציעה, לא הייתי עולה עליו בחיים: במקרה הטוב, הוא לא יוביל לשום מקום. במקרה הרע, הוא עלול לקרוס ולהטביע את כולנו במים עכורים ורעילים.