כמעט כולם היו בניו

מקובל לומר עליו שהיה אבי הנונסנס העברי בספרות ילדים, וכיוון שאנחנו עדיין מזלזלים בחשיבותו של האי-גיון, צריך לומר שהוא הכרחי לילד כמו אויר לנשימה ושהוא תמיד חתרני, ושני העניינים האלה לא הובנו די הצורך כשבורלא התחיל לכתוב סיפורים ושירים לילדים - מבוגרים קימטו מעליהם את המצח ושאלו אם זה חינוכי.

הוא לא התיימר לחנך, ודאי לא בדרך הדידקטית-פרונטלית-אגרסיבית שאופיינית לספרי ילדים רבים כל כך, גם

בימינו. הוא לא ניסה להסביר לילדים את העולם במלים פשוטות, או להפיג את פחדיהם על פי נוסחה ידועה מראש. במקום זה, בורלא – בעצמו חניך של רודיארד קיפלינג – המציא לילדים חיות חולמות ואוהבות, מדברות ומתבלבלות, טרודות במעשי שטות ודומות עד מאוד בחוסר הסבלנות שלהן וביכולתן להתרגש לקוראים הקטנים עצמם.

המציא בלי להטיף

יותר מ-70 ספרים כתב, ויותר מ-340 חיות המציא; הן היו הכלי דרכו בחן את עקמומיותו ומוזרותו של העולם בעיני ילדים, ומעולם לא הטיף להם לשנות את נקודת המבט שלהם או להתבגר טרם זמנם. יוצר מוכשר פחות ממנו היה נופל לפח ידוע של כתיבה לילדים – התנחמדות יתרה לאנשים בגובה מטר, שימוש בלשון נגישה מאוד ואיורים קצת פחות חכמים וממזריים מהשחורים-לבנים שלו עצמו, שליוו את ספריו.

ב"הספר הגדול של עודד בורלא" תמצאו פנינים שלא הפכו לחלק ממחרוזת הזכרון הגדולה בה ביו אמורות להיות משובצות. זה מפני שהמו"לות לילדים אכזרית מן הקוראים והכותבים גם יחד, וקוברת פנינים בטרם עת, מפני שכבר מצאה, לדעתה, אבנים זוהרות יותר. אנא, הציצו בו בחברת ילד בגיל הנכון – ותראו שהזמן לא יכול לסיפורים, גם לא המחשבה המוטעית לגמרי שילדים כל כך השתנו, עד כי אינם יכולים עוד לאהוב סיפור מצחיק נורא על חיה אחת.

מילדותי המוקדמת אני נושאת בלבי אהבה גדולה לספר הכי יפה שלו, בעיני – "מכתבים לליאורה". לאחרונה, כשבורלא היה על ערש דווי, הספר ראה אור בהוצאה מחודשת (ידיעות ספרים). ולא בגלל אהבתי, אלא בגלל הערכה ביקורתית בוגרת אני מאמינה שהספר הזה צריך לגור בכל בית שיש בו ילדים, ויש בו סקרנות, ויש בו יכולת לצחוק.

צרצרים בעיר הגדולה

"מכתבים לליאורה" הוא רומן גדול לקטנים. גיבורו הוא בורלא עצמו, המתגעגע מאוד לישראל ולליאורה הקטנה

בשבתו בניו יורק, והוא חוקר את צפונות העיר ומספר על כך בסדרת מכתבים לבת-משפחתו, שזכתה להיות נמענת לראיית העולם הייחודית שלו, ליכולת שלו לשאול שאלות גדולות, וליצור סדרת חיות קטנות, צרצרים וגמל שלמה בעיקר, שמלווים את הספר בעלילותיהם המטורפות והמופלאות: לפני בורלא, איש לא כתב כך לילדים אצלנו.

אם תרצו, הוא מייסדו של הנונסנס הפוסט מודרניסטי לטף, והוא עשה זאת עשורים שלמים לפני שהמציאו את המונח. כל עוד ילדים יסכימו לדבר איתי על ספרים, אמליץ להם על "מכתבים לליאורה" בחיוך גדול ובהבטחה שיש בו הרפתקה מדגדגת במיוחד. יהיה זכרו ברוך בספריו ובעוד דור של קוראים, ועוד אחד.