הירושה שהשאירו לנו דגי הזהב

"מכתבים לליאורה" של עודד בורלא ז"ל, שיצא לראשונה ב-1950, מספר על חוויותיו של בחור בשם עודד שגר בניו יורק, כפי שהוא כותב אותן במכתבים לאחייניתו ליאורה. בין היתר מסופר על דגי זהב בשם חבקוק ומוסטפה, התוכי פולו, טווסים, צרצרים ועוד

אָמֵרִיקָה, ב' מַרְחֶשְׁוָן

לִיאוֹרָה הַיְּקָרָה!

וּמִכְתָּבֵךְ הָרִאשׁוֹן הוּא מִכְתָּב נִפְלָא! יֵשׁ לָךְ כְּתַב יָד בָּרוּר וְיָפֶה, וּבְלִי שְׁגִיאוֹת כְּלָל! גַּם הַתֹּכֶן יָפֶה.

שָׂמַחְתִּי מְאוֹד שֶׁכָּתַבְתְּ לִי עַל חֲבֵרַיִךְ וְחַבְרוֹתַיִךְ, עַל הַמִּשְׂחָקִים שֶׁלָּכֶם וְהַטִּיּוּלִים שֶׁלָּכֶם - וְאַתְּ יוֹדַעַת מָה? פִּתְאוֹם

הִתְגַּעֲגַעְתִּי אֵלַיִךְ, וּלְגִנּוֹסַר, וּלְאַרְצֵנוּ הַיָּפָה. וְאַתְּ יוֹדַעַת מָה עוֹד? הֶחְלַטְתִּי לִנְסֹעַ לָאָרֶץ וּלְבַקֵּר אֶתְכֶם, כֻּלְּכֶם! וּבְכֵן, בְּעוֹד חֳדָשִׁים אֲחָדִים אֲנַחְנוּ נָבוֹא. אֲנִי אוֹמֵר "אֲנַחְנוּ". הֲיוֹדַעַת אַתְּ מִי הֵם הָ"אֲנַחְנוּ"? אֶחָד מֵהֶם הוּא אֲנִי, דּוֹדֵךְ עוֹדֵד. וְהַשְּׁנִיָּה הִיא - רַקֶּפֶת. אֶת רַקֶּפֶת אֵינֵךְ מַכִּירָה, אָז אֲנִי אֶכְתֹּב לָךְ עָלֶיהָ.

לְפִי דַּעֲתִי רַקֶּפֶת הִיא הַנַּעֲרָה הֲכִי יָפָה וַהֲכִי חֲמוּדָה בְּכָל אָמֵרִיקָה. כָּאן בְּאָמֵרִיקָה כֻּלָּם קוֹרְאִים לָהּ בְּשֵׁם אַחֵר: סוּזְן. אֲבָל אֲנִי אֵינִי אוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה, וְהֶחְלַטְתִּי לִקְרֹא לָהּ בְּשֵׁם עִבְרִי. יָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי, אֵיךְ לִקְרֹא לָהּ? לְבַסּוֹף הֶחְלַטְתִּי שֶׁהַשֵּׁם הַמַּתְאִים לָהּ בְּיוֹתֵר הוּא רַקֶּפֶת. וּבֶאֱמֶת, כְּשֶׁתִּרְאִי אוֹתָהּ תּוֹדִי גַּם אַתְּ, שֶׁהַשֵּׁם הַזֶּה מַתְאִים לָהּ מְאוֹד.

וּבְכֵן, רַקֶּפֶת הִיא דּוֹדָתֵךְ הַחֲדָשָׁה, וַאֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאַתְּ תֹּאהֲבִי אוֹתָהּ מְאוֹד. שְׁנֵינוּ נָבוֹא בְּקָרוֹב לְבַקֵּר אוֹתָךְ. מַסְכִּימָה?

אַתְּ רוֹצָה, בְּוַדַּאי, שֶׁאֲנִי אֲסַפֵּר לָךְ עַל הַחֲבֵרִים וְהַחֲבֵרוֹת שֶׁלִּי. תִּתְפַּלְּאִי בְּוַדַּאי לִקְרֹא שֶׁאֵין לִי הַרְבֵּה חֲבֵרִים שֶׁהֵם בְּנֵי אָדָם. אֲבָל יֵשׁ לִי כָּל מִינֵי חֲבֵרִים אֲחֵרִים! וַעֲלֵיהֶם אֶכְתֹּב לָךְ הַרְבֵּה בְּמִכְתָּבַי הַבָּאִים.

וְאַתְּ - הַמְשִׁיכִי לִכְתֹּב לָנוּ, טוֹב? הֲיִי בְּרִיאָה וּשְׂמֵחָה תָּמִיד.

דְּרִישַׁת שָׁלוֹם לְכֻלָּם כֻּלָּם מִדּוֹדֵךְ וּמִדּוֹדָתֵךְ,

נְיוּ יוֹרְק, אָמֵרִיקָה, יוֹם רְבִיעִי

מִכְתָּבֵךְ, זֶה שֶׁנִּכְתַּב, לְפִי דְּבָרַיִךְ, בִּתְנוּפַת יָד מְהִירָה, וְהָיָה יָפֶה בֶּאֱמֶת, נִתְקַבֵּל לִפְנֵי יוֹמַיִם. שָׂמַחְתִּי שֶׁקִּבַּלְתְּ סוֹף סוֹף אֶת הַבֻּבָּה שֶׁשָּׁלַחְתִּי לָךְ. אֶצְלֵנוּ בְּאָמֵרִיקָה אֵין הַרְבֵּה חֲדָשׁוֹת. קָרָה לָנוּ אָסוֹן קָטָן: חֲבַקּוּק וּמוּסְטָפָה, שְׁנֵי דְּגֵי הַזָּהָב שֶׁלָּנוּ, מֵתוּ מִיתַת פֶּתַע. אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַסִּבָּה, אֲבָל אֲנִי חוֹשֵׁד בָּהֶם שֶׁאָכְלוּ יוֹתֵר מִדַּי, וְזֶה הִזִּיק לָהֶם. הֵם הָיוּ זַלְלָנִים עֲצוּמִים, וּפַטְפְּטָנִים גְּדוֹלִים. תָּמִיד הָיוּ מְדַבְּרִים דִּבְרֵי רְכִילוּת עַל הַקְּרוֹבִים שֶׁלָּהֶם. אֵינֶנִּי אוֹהֵב דָּגִים רַכְלָנִים.

הם היו פטפטנים גדולים (צילום: ויז'ואל פוטוס)

בְּקִצּוּר, עָשִׂינוּ לָהֶם לְוָיָה וְהִשְׁלַכְנוּ אוֹתָם בְּכָבוֹד גָּדוֹל אֶל הַנָּהָר, כִּי חָשַׁבְנוּ שֶׁזּוֹהִי טִפְּשׁוּת לִקְבֹּר דָּגִים בַּיַּבָּשָׁה. נִגַּנּוּ לִכְבוֹדָם רֶקְוִיאֵם (רֶקְוִיאֵם זֶה מַנְגִּינָה שֶׁמְּנַגְּנִים לְזֵכֶר הַמֵּתִים), וּכְשֶׁחָזַרְנוּ הַבַּיְתָה מָצָאנוּ אֶת הַצַּוָּאָה שֶׁהֵם הִשְׁאִירוּ. הִיא הָיְתָה כְּתוּבָה עַל שִׁבְעָה דַּפִּים שֶׁל מַיִם, וַאֲנַחְנוּ לֹא הֵבַנּוּ אֶת הַשָּׂפָה, אֲבָל נִדְמֶה לִי שֶׁהֵם הִשְׁאִירוּ לָנוּ בִּירֻשָּׁה שָׁלוֹשׁ בּוּעוֹת אֲוִיר וְצֶדֶף אֶחָד קָטָן. מֵילָא.

מוּבָן שֶׁהִצְטַעַרְנוּ, אַךְ בַּחוּץ הָיָה יָפֶה כָּל כָּךְ, הַשָּׁמַיִם הָיוּ כְּחֻלִּים, רוּחַ קַלָּה נָשְׁבָה, וְהָיָה חָמִים - הֶחְלַטְנוּ לָצֵאת לְטַיֵּל. הָלַכְנוּ אֶל הַחֻרְשָׁה הַגְּדוֹלָה (כָּאן קוֹרְאִים לָהּ סֶנְטְרַל פַּרְק) וְיָשַׁבְנוּ עַל שְׂפַת הָאֲגַם. בַּמֶּרְחָק רָאִינוּ בַּרְוָזִים שָׁטִים עַל הַמַּיִם. קָרָאנוּ לְאֶחָד מֵהֶם, וְהוּא הִתְקָרֵב אֵלֵינוּ. שָׁאַלְנוּ אוֹתוֹ לִשְׁמוֹ, וְהוּא הִתְאַדֵּם קְצָת וְעָנָה, "סְמִי פּוּטִיאֵל." (הַבַּרְוָזִים אֵינָם יוֹדְעִים לְבַטֵּא אֶת הָאוֹת שִׁין.)

אָמַרְתִּי לוֹ, "סָלוֹם, פּוּטִי. מָה נִסְמָע בָּאֲגַם?"

וְהוּא עָנָה, "אַתָּה יוֹדֵעַ מָה? אֲנִי אוֹהֵב סֻכָּרִיּוֹת עַל מַקֵּל. אֲבָל בְּלִי הַמַּקֵּל".

אָמַרְתִּי לוֹ, "זֶה מְעַנְיֵן. גַּם אֲנִי".

הוּא הִתְגָּרֵד מִתַּחַת לִכְנָפוֹ וְאָמַר, "מָה גַּם אֲנִי?"

רָאִיתִי שֶׁהוּא מַתְחִיל לְהִתְחַכֵּם אִתִּי, וְרָצִיתִי לִמְרֹט אֲחָדוֹת מִנּוֹצוֹתָיו, אַךְ הוּא הָיָה זָהִיר וְשָׁט הַרְחֵק מִמֶּנִּי, וְחוּץ מִזֶּה, רַקֶּפֶת אָמְרָה שֶׁלֹּא כְּדַאי - הוּא יִשְׂחֶה וִיסַפֵּר לְאִמּוֹ - וְאָז - אוֹי וַאֲבוֹי...

פּוּטִי צָלַל בַּמַּיִם וְהוֹפִיעַ שׁוּב, נִפְנֵף בִּכְנָפָיו וְאָמַר בְּקוֹל קְצָת חָצוּף, "אַבָּא סֶלִּי אָז הוּא הֲכִי חָזָק!"

"יוֹתֵר מִמֶּנִּי?" שָׁאַלְתִּי בְּחִיּוּךְ.

"יוֹתֵר מִסִּמְסוֹן הַגִּבּוֹר. וְהוּא יָכוֹל לִצְלֹל הֲכִי עָמֹק. עַד הַקַּרְקַע".

"כָּזֶה גִּבּוֹר הוּא?" אָמַרְתִּי בְּתִמָּהוֹן מְעֻשֶּׂה.

"עוֹד יוֹתֵר".

"מָה הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת?"

"הוּא יָכוֹל לְכוֹפֵף אֶת הַמַּיִם!"

"בֶּאֱמֶת?" שָׁאַלְתִּי, וּלְעַצְמִי אָמַרְתִּי: הוּא מִתְחַכֵּם שׁוּב.

"כֵּן," עָנָה, "וְהוּא יָכוֹל לִסְבֹּר אֶת הַגַּלִּים!"

"בֶּאֱמֶת?"

"כֵּן. וְהוּא יָכוֹל לִקְפֹּץ מֵעַל לַגֶּסֶם!"

"בֶּאֱמֶת?"

"כֵּן. וְהוּא יָכוֹל לָעוּף מִתַּחַת לָעֲרָפֶל!"

"בֶּאֱמֶת?" אָמַרְתִּי שׁוּב.

"כֵּן," אָמַר פּוּטִי וְהִשְׁתַּתֵּק. קִוִּיתִי שֶׁהוּא יַתְחִיל לִשְׁאֹל אוֹתִי מַשֶּׁהוּ, וְאָז אוּכַל גַּם אֲנִי לְהִתְחַכֵּם אִתּוֹ, וּבֶאֱמֶת, כַּעֲבֹר

רֶגַע נִפְנֵף פּוּטִי בִּכְנָפָיו, הִבִּיט אֵלַי בַּאֲלַכְסוֹן מִלְּמַטָּה וְאָמַר, "אָז מָה נִסְמָע בַּסְּכוּנָה?"

"סוֹסַנָּה הָעֵז הִמְלִיטָה סְנֵי גְּדָיִים", אָמַרְתִּי.

פּוּטִי הִסְתַּכֵּל אֵלַי בְּעַיִן אַחַת עֲגֻלָּה, הִשְׁתַּעֵל וְאָמַר, "הַמְסֵךְ".

"הַפָּרוֹת שֶׁל יְחֶזְקֵאל הַחֵרֵשׁ עָשׂוּ שְׁבִיתָה. אֵינָן נוֹתְנוֹת חָלָב," אָמַרְתִּי.

"בֶּאֱמֶת?" אָמַר פּוּטִי, "הַמְסֵךְ".

"הַחֲסִידָה הַגָּרָה עַל גַּג הַמִּכְבָּסָה הַסִּינִית הֵטִילָה בֵּיצָה מְשֻׁלֶּשֶׁת".

"מְסֻלֶּסֶת?" קָרָא פּוּטִי, "הַמְסֵךְ".

"עַל עֵץ הָאַגָּס בַּגִּנָּה שֶׁלָּנוּ צָמְחוּ אֲבַטִּיחִים," אָמַרְתִּי.

פּוּטִי הִסְתַּכֵּל אֵלַי רֶגַע בִּשְׁתִיקָה, וְאָז אָמַר, "אַתָּה מְסַעֲמֵם אוֹתִי" - צָלַל, וְנֶעֱלַם.

הֵם חֲצוּפִים, הַבַּרְוָזִים הָאֵלֶּה. לֹא כְּדַאי לְהַתְחִיל אִתָּם.

פִּתְאוֹם רָאִיתִי פַּרְפַּר סָגֹל עוֹמֵד עַל אָזְנָהּ שֶׁל רַקֶּפֶת. רָצִיתִי לִתְפֹּס אוֹתוֹ, אֲבָל רַקֶּפֶת רָמְזָה לִי לֹא לְהַפְרִיעַ. אַחֲרֵי שֶׁהַפַּרְפַּר הִתְעוֹפֵף, שָׁאַלְתִּי אֶת רַקֶּפֶת, "מָה אָמַר לָךְ הַפַּרְפַּר?"

הִיא חִיְּכָה וְאָמְרָה, "סוֹד!"

בְּשׁוּם אֹפֶן אֵין הִיא רוֹצָה לְסַפֵּר לִי מָה אָמַר לָהּ הַפַּרְפַּר. אוּלַי אַתְּ יוֹדַעַת, לִיאוֹרָה? אִם כֵּן - כִּתְבִי לִי. אֲנִי סַקְרָן לָדַעַת. אוּלִי תִּכְתְּבִי לִי סִפּוּר בְּשֵׁם: "מָה אָמַר הַפַּרְפַּר לְרַקֶּפֶת", טוֹב?

אוֹהֲבִים אוֹתָךְ,

ואיזה ספר של בורלא אתם הכי אהבתם? טקבקו לנו