גבר בוכה, זוג מתאהב, ילדה מתה. קיץ ישראלי
לידות, חתונות, לוויות ומסיבות. לו"ז די צפוף לתקופת חיים אחת. אני מביט בעיניה הכחולות של בתי הצוחקת ונמס. מפחיד כאן. בחיפוש המתמשך אחרי אהבה פשוטה וטובה החיים דואגים להפגיש אותנו עם מצבים מצמררים וקשים. הגיג לא ממש אופטימי
בסמטאות שכונתי (או אולי חלומי) מדלג לו מהנדס כבן 60 בעל כרס קטנה ושיער מאפיר כשתיק מנהלים בידו. עם כל דילוג הוא שוכח יותר את הזדקנותו ואת חייו הדועכים.
באחד מהלילות של תחילת יולי פסע אדם כבן 50 בשדרות חן כשבכל אחת מידיו גביע מוזהב. ממש באותו זמן ישבתי על ספסל בשדרה עם אשה ובחנו את האפשרות להתאהב.
בראשון לציון יש זוג מזדקן שמבכה מידי יום את מות בנם הבכור. בכל יום של בכי ואבל נולדים תינוקות רעננים ונמסרים לידי הוריהם האוהבים.
אשה יפה יושבת בביתה ובוכה את אהובה שהלך. מסניפה עוד שורה ונרגעת. יוצאת לבר צוחקת ומפלרטטת. מנסה לחיות.
בפתח תקווה אדם לא מצליח להשכיח מליבו לילה אחד של מלחמה. מאז חלפו כמעט 40 שנה, והוא עדיין בחווה הסינית. הבכי והחלומות חוזרים כל לילה. אשתו מלטפת את ראשו בניסיון להמציא לו נחמה. ילדיו גדלו, נישאו, הולידו ילדים, והוא בוכה בלילות.
ברחוב בזל משתכר לו משורר מזדקן ואהוב מידי ערב. משורר בודד ושיכור מתנדנד מצד לצד מול עיניי המשתאות ממש בשעה שהורים מקריאים לילדיהם את שיריו.
בשבת קיצית וחמימה של החופש הגדול, זמן בו ילדים חוגגים את התום בנופים שרק הם יודעים להבחין בהם, רצח אב את ילדתו בת השלוש.
זוגות מתאהבים, זוגות מתחתנים וזוגות מתגרשים. אדם מפריח בועות סבון ברחוב, גבר בוכה בלילות, זוג מתאבל, זוג מתאהב, אשה מתייפחת, משורר משתכר, ילד נולד וילדה נרצחת. קיץ ישראלי.
יש הרבה דברים שאני לא מבין. לחלקם אני רוצה להתקרב, להבין יותר. מחלקם אני מנסה להתרחק, לא רוצה להבין. כבר כמה ימים שאני משתדל לא לשמוע ולא לראות. ילדה יפה שוכבת במיטתה ללא רוח חיים. ממש כאן. בארץ. בחופש הגדול. החיים מתנפצים לרסיסים. אב שכנראה לא עומד בייסורי גירושיו חונק את ילדתו. ילדים מתים. אנשים בודדים נטרפים ע"י נשמתם החולה.
קיץ חגיגי וצבעוני. אנשים חוגגים במסיבות ובבתי מרזח. זוגות מאוהבים מטיילים בשבילי העיר. ילדים נמים במיטתם, גברים מתאהבים, נשים מתמסרות והורים רוצחים את ילדיהם.
יש דברים שאנחנו לא מצליחים להבין. אולי אנחנו מפחדים להבין. איך אפשר לנתח את תהומות הנפש של אב שרוצח את ילדתו, או אם שמרעיבה את בנה. קל מאוד להשתמש במילים כמו שטן, פסיכופת, משוגע. אלה מילים שמרגיעות אותנו. מסמנות לנו שזה רחוק מאיתנו, לא שלנו, לא בספקטרום הידוע לנפשנו התמימה. הלוואי שזו האמת.
הכל ממש כאן, בנפש האדם, מהשפל ועד לנעלה
בכל מקום אנשים נטרפים, נופלים לדיכאון, מתחתנים, מתגרשים, בוגדים, מולידים ילדים, נוטשים אותם, ננטשים, אונסים, נאנסים, רוצחים, מתבודדים, בוכים, חוגגים, מסתממים, משתכרים, הורסים, בונים, אוהבים ושונאים. הכל ממש כאן, בנפש האדם, מהשפל ועד לנעלה.
החיים אינם רק "צל חולף". נשמתנו מאוכלסת בצל. מחוזות אפלים שאנחנו עמלים להשכיח מתודעתנו. אנחנו מעדיפים לשייך את הרע והכואב לזר. עדיף לא לדעת לפעמים.
אני נכשל במאמציי להשכיח ילדה בת שלוש מתה במיטתה. הכאב והחרדה בלתי נסבלים. החיים האלה לפעמים בלתי נסבלים. אני לא יודע מה יותר מזעזע אותי - מותה של ילדה, זה שאביה הוא הממית, או שכל הסיפור המצמרר מתרחש בקונטקסט של פרידה בין בני זוג שפעם אהבו.
אנשים בודדים וכואבים מצויים בכל פינה. חלקם מפריחים בועות סבון לאוויר, חלקם בוכים, חלקם מסממים את מוחם. ומסתבר שגם יש בני אדם שממיתים את ילדיהם האומללים. כנראה שמוחנו הדל צר מלהבין.
החיים חולפים להם. לידות, חתונות, לוויות ומסיבות. לו"ז די צפוף לתקופת חיים אחת. אני מביט בעיניה הכחולות של בתי הצוחקת ונמס. מפחיד כאן. בחיפוש המתמשך אחרי אהבה פשוטה וטובה החיים דואגים להפגיש אותנו עם מצבים מצמררים וקשים.
החיים קצרים ואכזריים. מכוונים אקדח לרקה ואומרים לך - תזדרז. אין זמן. עוד שנייה יגיע אסון. עוד רגע הכל נגמר.
לפנייה לכתב/ת 
