חתונה זה לא ביטוח חיים, תשכחו מזה

חתונה זה לא הסוף, גם לא ההתחלה, זה שלב בחיים שלא חייבים אותו, אבל למי שרוצה כדאי, והוא חלק מתהליך שאין לדעת את סופו. צריך מז"ל, אבל זה אפשרי. תגובה לטור של לימור שלו

נשוי מרכזפורסם: 29.07.09 , 10:22

אני נשוי, לאחת והיחידה, שאותה אני אוהב. לא בגדתי באשתי וגם לא אבגוד, גם אם תסלח לי, כי אני פשוט אוהב אותה יותר מדי.

עד כאן הכל טוב ויפה, אבל למי שנדמה שהכינורות מנגנים לנו מידי בוקר נכונה הפתעה: במשך השנים יש ריבים, אללה יסתור, יש חיכוכים, עייפות, שגרה שוחקת, לחצים, לידה (הילד הראשון גם הוא משבר נוראי שמביא לגירושים לא מעט).

כלומר, חתונה זה לא הסוף, גם לא ההתחלה, זה שלב בחיים שלא חייבים אותו, אבל למי שרוצה כדאי, והוא חלק מתהליך שאין לדעת את סופו.

חתונה זה לא ביטוח חיים, תשכחו מזה.

ילדים זה לא הכל, אבל זה המון, וכדאי שיהיה להם אבא, ובסביבה. צריך. את הנישואים יש לשמר כל הזמן, ולאהוב, כי בלי אהבה שום דבר לא יחזיק.

כמה סיפורים מהחיים: יש לי ידידה שהתחתנה בת 34 עם בן 32 חביב והם חובקים בת באושר ואושר. ולא, היא לא התפשרה על מראה או אופי, היא כן התפשרה על כסף וקריירה שלו, כי היא אשה חזקה ועצמאית שיכולה להביא כסף בעצמה ובכך פתחה לעצמה עוד אופציות למציאת בן זוג.

החיפוש עצמו מייגע ושורט את המוח

ידידה אחרת, באותו גיל, חתיכה, חכמה, קרייריסטית, כל כך רוצה מישהו שיתאים בדיוק לצ'ק ליסט שלה, שגם היום היא עדיין מחפשת. והחיפוש עצמו, עם רשימת "נכון/לא נכון" מייגע, ממרמר, ושורט את המוח, כפי שעולה מהכתבה.

מסקנה: אסור לשמור על הצ'ק ליסט המחורבן. תשרפו אותו, בנות.

סוד קטן: גברים הולכים על מראה גופני וקוּליות. פחות על האיפור ויותר על התשתית. עשו ספורט, השקיעו בעצמכן, והבגדים תמיד ייראו טוב.

לכו על גברים חמודים, שיש בהם את החיידק הרומנטי (עדיף חיפאים או ירושלמים, שנולדו איתו), ואיתם תוכלו להמשיך בחיי אושר. את הנוצצים, או אלו שרציתם שיהיו נוצצים, שימו בצד. הם באמת שרוטים ויתעוררו רק בגיל 50 עם הרגלים של רווקוּת שאי אפשר לשנות.

העצה של ענת מתגובה מס' 26 מעולה ("מראש, אבל מראש תסכמי עם הנבחר שלדייט הראשון תבואו קז'ואל, בלי איפור, בלי בולשיט, ותעשו יציאה של ידידים טובים, בלי לנסות להתייפייף, בלי להתחבב, בלי כלום... פשוט להכיר בכיף, בלי מטרה מוגדר. כשאין תביעות ואין את אותו טעם מלאכותי - זה תופס!")

בלי דאווינים, סתם להליכת ערב על החוף

אם בחורה היתה באה לפגוש אותי קז'ואל, בלי דאווינים, סתם להליכת ערב על החוף או במקום בודד ורומנטי ומהתחלה מבהירה שהיא משלמת על עצמה (בקטע פמיניסטי מוערך!), היא היתה מקבלת נקודות זכות מיידיות ודלת פתוחה לחיים משותפים בהם לא היה אכפת לי לשלם עליה לנצח...

אל תוותרו לעצמכן, את שוות, ויש שם גברים שווים בחוץ. גם הגרושים:

יש לי חבר שהתחתן באחרונה פעם שנייה, בחור נפלא, חכם, חרוץ, טוב לב וישר. כלתו הראשונה היתה לא משהו ושיגעה לו את השכל. נכון, לאחר הגירושים היו לו אפקטים של גרוש טרי, אבל לאחר זמן מה התיישר והתחיל שוב לחפש את הדבר האמיתי כשהוא היום יודע מה הוא מרגיש בחייו כשאשה עושה לו טוב, וכשאשה לא מתאימה. גרושים זה לא בהכרח רע, ואולי אפילו טוב יותר.

יש לי חבר אחר שכבר שנים מחפש, והוא בחור מדהים, אבל בגיל 38, עם קריירה, נפש רומנטית ויפה, ועם כל הנתונים שצריך ("לחמם ולהגיש"), הוא עדיין מחפש ומאוכזב מדייטים של שרוטות ממורמרות ותאבות אינטרסים שאין בהן ולו שמץ רומנטי. והאמינו לי, הוא היה שמח להתאהב. פעם, כשהתחיל להתאהב בבחורה, הצעתי לו להביא לה פרחים והוא שאל אם השתגעתי. שאלתי למה, וזה ענה לי שזה לא מקובל והיא בטוח תצחק עליו. אין מקום לרומנטיקה היום?

בחורים, תעזו להיות רומנטיים. תנו להן צ'אנס, ואל תפחדו מזה שצריך להגיד לא אחר כך אם מגלים שזה לא מתאים.

בחורות, קניית מתנות או תשלום זה לא רומנטיקה. מילה טובה, פתק חמוד, פרח, פתיחת דלת למכונית, לעזור ללבוש את המעיל (בחורף), לזכור מה את אוהבת לאכול או לשתות, מחוות קטנות, שם מצויים הדברים ושם אפשר להבחין שבאמת אכפת לו ואת מתחילה להיכנס לו ללב.

תנו לדברים לקרות ואל תבקרו או תחכו בציפיה לוהטת לפשלה או לסיום הדייט. אם תחכו לרע הוא יקרה. אם תקוו לטוב, ותתנו לו מקום וזמן, הוא יבוא.

שיהיה לכולם בהצלחה ומז"ל (המצאה שלי: מז"ל = מקום, זמן, לאהוב). גם לי ולאשתי החמודה שישנה עכשיו...