שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    ושוב נצאה אל הדרך

    אם אתם זוכרים לו לרעה את "חלון פנורמי", סם מנדז יתקן את היחסים ביניכם בעזרת סרטו המקסים החדש "לצאת לדרך", בו תהיו חייבים להתאהב בגיבורים


     

    זוג צעיר נוסע במכונית אמריקאית בכביש פתוח. ביניהם משתרר שקט מתוח - זה, בערך, האלמנט היחיד המשותף בין סרטו החדש של סאם מנדס, "לצאת לדרך" ("Away We Go"), לסרטו הקודם "חלון פנורמי". או במילים אחרות, בין העצב היפה והקל לעיכול של החדש, בו נדמה שהכל פתוח, מול המועקה הנוראה של קודמו.

     

    "לצאת לדרך" משתייך לאותם סרטי אינדי דרמטיים-קומיים נוגעים ללב שזוכים בשנים האחרונות לפופולריות, והוא ללא ספק אחד המשובחים שבהם. אבל אם מה שאפיין את "ג'ונו" היו התחכמויות מילוליות, נראה שמה שמשחק כאן הוא הרגש, ובעיקר האמפתיה העמוקה שרוחש הצופה לגיבורים.

     

    ברט (ג'ון קרסינסקי מ"המשרד") וחברתו ורונה (מיה רודולף) עומדים להיות הורים. בתחילת הסרט נדמה שהקרקע נשמטת תחתיהם: הוריו של ברט, שגרים בסמוך ואמורים היו לסייע לזוג הצעיר לאחר הלידה, מבשרים שהם הולכים לממש חלום ישן ולעבור לבלגיה. השניים ניצבים בפני צומת דרכים - איפה יגורו?

     

    מכאן יוצא הסרט למסע שמתפרש על רחבי ארצות הברית, פלוס גיחה לקנדה, כשבכל תחנה בודקים בני הזוג איפה יוכלו להשתקע, בהתאם לחברים וקרובי המשפחה שחיים שם. הם מתחילים את המסע באריזונה, בביקור אצל הבוסית לשעבר הפסיכית של ורונה (אליסון ג'אני). מאוחר יותר מגיע ביקור אצל קרובת המשפחה הניו-אייג'ית הבלתי נסבלת של ברט, בגילומה המשכנע של מגי ג'ילנהול, שם מתרחשת הסצנה היחידה בסרט שגולשת מהעדינות לעבר קומדיית פארסה, גסה אבל מצחיקה. ובניגוד לרושם שיוצר הטריילר, זהו בהחלט לא קטע אופייני.


    "לצאת לדרך". נוגעים ללב 

     

    שובה לב, שלא לומר שובר לב, הוא הקטע שבו מגיעים השניים למונטריאול, לבקר זוג חברים מהקולג', שמנהלים משק בית שמח ופרוע עם שלל ילדיהם המאומצים. רק בסוף הבילוי, מגלים גיבורינו כמה עצב יש מאחורי העליצות הזאת.

     

    מלבד התסריט החכם, גם צוות השחקנים עושה עבודה מצוינת. רודולף, שהיתה משך זמן רב הדבר הכי טוב ב"סטרדיי נייט לייב", מצליחה לרסן את הצד הקומי שלה ומרגשת במיוחד כשדמותה מספרת על הוריה שנהרגו ועל החיים כבת תערובת. העובדה שרודולף עצמה התייתמה בגיל שבע מאימה, הזמרת מיני ריפרטון, רק מסייעת לאמינות.


    מגי ג'ילנהול. קרובת המשפחה הניו-אייג'ית הבלתי נסבלת

     

    ג'אני כרגיל מצוינת, ומעניין לראות איך האמא הלא מתפקדת שהיא משחקת כאן היא נגטיב מוחלט לאמא הלא מתפקדת שגילמה אצל מנדס ב"אמריקן ביוטי". צמד החברים מהקולג' - כריס מסינה ("ויקי כריסטינה ברצלונה") ומלאני לינסקי ("יצורים שמיימיים) – מעוררים את החשק להצפין לקנדה רק כדי לעודד אותם.

     

    תחנות כוח

    סיפור מסע הוא תמיד פתרון תסריטאי חכם: יש חלוקה טבעית בילט-אין בין סצינה לסצינה בכל מקום חדש, ומסעות הן דרך נפלאה ללמוד על עצמך. העובדה שבכל תחנה מחכה לשניים דמות אקסצנטרית אחרת, כל אחת מסוגה, רק עוזרת להעניק לכל תחנה אופי משלה.


    ביקור אצל הבוסית לשעבר הפסיכית 

     

    לתסריט אחראים בני הזוג הסופרים ונדלה וידה ודייב אגרז ("ארץ יצורי הפרא"), והם עושים עבודה טובה מאוד, בין השאר בשרטוט האהבה הכנה ששוררת בין גיבורי הסרט.

     

    הפגם היחיד בסרט הוא הסיום הפשטני מעט. אמנם לא מדובר בסיפור מתוחכם מדי, אבל התחושה שהכל בא על מקומו בשלום היא אבסולוטית מדי, במיוחד לנוכח האמביוולנטיות שמאפיינת את כל תחנות המסע. במחשבה שניה, נראה שלדמויות החביבות האלה מגיע לא פחות מסוף טוב. 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    קרסינסקי. מאחורי זקן ומשקפיים
    לאתר ההטבות
    מומלצים