התעקשתי להיפגש עם "שמנה בעבודה" - וזכיתי

אני מודה שמעולם לא היתה לי מישהי שמנה, גם לא לסטוץ, איני יודע אם במכוון או לא, אבל איכשהו זה לא קרה. פניתי אליה על מנת להפיג את השעמום הנוראי. סיפור אופטימי

נועם, ת"אעדכון אחרון: 18.08.09 , 10:22

אני בן 29, עובד במחשבים ומנהל חיים רגילים פחות או יותר. לפני מעט יותר משנתייים חליתי בשפעת והייתי שלושה ימים בבית. ביום השלישי, כשחשתי מעט טוב יותר, די השתעממתי ונכנסתי לצ'אט, מה שנהגתי לעשות מידי פעם בלילות חסרי שינה.

כל מי שפניתי אליה סגרה את חלון השיחה בתוך פחות משנייה, עד שנתקלתי בכינוי "שמנה בעבודה". אני מודה שמעולם לא היתה לי מישהי שמנה, גם לא לסטוץ, איני יודע אם במכוון או לא, אבל איכשהו זה לא קרה. פניתי אליה על מנת להפיג את השעמום הנוראי.

היא התגלתה כבעלת ביטחון עצמי גבוה

מצד שני:

מההתחלה עשיתי איתו את כל הטעויות האפשריות

אורית גל

אני בעולם הדייטים יותר מדי זמן, יודעת את כל הכללים, מה צריך להגיד או לא, איך למשוך בחור, איך להגיב לדברים שהוא אומר. אולי בגלל שהרבה זמן לא יצאתי לדייט, ואולי מפני שהבחור באמת מצא חן בעיניי לשם שינוי, קילקלתי לעצמי הכל

מההתחלה עשיתי איתו את כל הטעויות האפשריות

השיחה היתה ברמה שונה לגמרי מרוב השיחות בצ'אט, והבנתי שמולי נמצאת אשה שנונה, חכמה, וגם די צינית ומצחיקה. היא החמיאה לי על שהבנתי את ההומור הציני ושאינה צריכה להסביר את כוונתה, כמו שקורה לה המון. שוחחנו ארוכות, והיא התגלתה כבעלת ביטחון עצמי גבוה, שגם מסתלבטת על עצמה בהומור שנון ועם מודעות מדהימה גם למגרעותיה ולמעלותיה.

לאחר שעה של שיחה, עם מידי פעם הפוגות מצידה כי היתה בעבודה, גילינו שלא שאלנו דברים בנאליים כמו גיל, שם וכדומה. אז התברר לי שהיא רווקה בת 37, גרה בחיפה (אני תל-אביבי). כשאמרתי את גילי היא ציינה שבהחלט חשבה שאני בוגר יותר.

היא היתה חייבת לסיים את השיחה, אז ביקשתי את מספר הנייד שלה, היא סירבה ואמרה "אתה ילד לעומתי, אנו מחפשים דברים שונים ולכן זה חסר טעם". לאחר שכנוע היא הסכימה רק לתת את כתובת המסנג'ר שלה. ביקשתי שתבטיח לי להתחבר בערב ואמרתי שאמתין לה.

כך התחלנו לשוחח, ורק אחרי שלושה ימים של שיחות החלפנו תמונות. פניה נאות מאוד והיא די מצאה חן בעיניי. ביקשתי להיפגש – אבל היא סירבה. בציניות שלה היתה מעמידה אותי במקומי, ופעם אחת כשממש ביקשתי היא שאלה מפורשות: "מה אתה בדיוק רוצה ממני?" פתאום הרגשתי שבאמת אני לא יודע מה אני רוצה ממנה. החלטתי "לרדת" מהעניין ושנישאר ידידים, ככה אולי זה עדיף לנו.

לא הצלחתי להחזיק מעמד יותר מיומיים. ביקשתי שוב להיפגש איתה ואמרתי לה שזאת פגישה בין ידידים, טהורה לחלוטין. הצלחתי לשכנע אותה ונפגשנו למחרת.

ככל שזה יישמע דביק, כבר הייתי מאוהב בה, אבל היא סירבה לכל סוג קשר מלבד ידידוּת. טענותיה היו שזאת התלהבות זמנית ממנה, שאין לה כוח להרפתקאות נוספות בחייה, ששמונה שנים הן פער גדול מדי לטעמה, וגם אם כעת זה נראה מלבלב ואפשרי - בעתיד היא תכה על חטא ותצטער שלא חשבה בהיגיון.

במשך ארבעה חודשים חיזרתי בנחישות

לא הרפיתי. במשך ארבעה חודשים חיזרתי בנחישות וגרמתי לה להבין כמה אני רציני ורוצה אותה.

אנחנו יחד כבר יותר משנה ומתחתנים בנובמבר. אני מטורף עליה, אוהב אותה כמו שלא אהבתי מעולם. אני לא יודע מה יהיה בעוד עשר שנים, גם לא בעוד שנה. לאף אחד אין "תעודת ביטוח" על נישואים, או על חייו בכלל. אבל כעת טוב לי ואני הכי מאושר בעולם, חושב שהתברכתי באוצר נדיר ויקר. אני בטוח שבגלל שהמצוות הקטנות שעשית בחיי האל שלח לי מתנה כזאת.

מצטער אם זה נשמע מעט קיטש ודביק, אבל כיף לי לשתף בסיפור הזה את מי שרק רוצה לשמוע. לאהבה אין גיל אין צבע ואין גבולות.