תרגיל הודיני אולטימטיבי - הגבר מדלג בזמן
רעיותיהם של יורדי ים, טייסים, אולי גם דיילי אוויר, צריכות להתרגל לחיים עם בני זוג "נעדרים" לתקופות ממושכות. זה נראה די קשה לחיות כך. אז מה תגיד אשתו של הנוסע בזמן?
אנחנו כותבים כאן מעת לעת בצער ובתסכול על "תרגיל הודיני" שנוקטים גברים מסוימים - פשוט מתאיידים, בלי להיפרד, בלי לתת הסבר. להבדיל, יש גם נשים הנשואות לגברים שמשלח ידם כרוך בנסיעות עסקים רבות לחו"ל, או אפילו שושואיסטים למיניהם, שמסוגלים להיעלם פתאום בספונטניות, בהתראה קצרה מאוד, ליעד מסתורי. נשים של יורדי ים, טייסים, אולי גם דיילי אוויר, צריכות להתרגל לבני זוג "נעדרים" לתקופות ממושכות. זה נראה די קשה לחיות כך. אז מה תגיד אשתו של הנוסע בזמן?
הסרט החדש והמורכב הזה מתאר זוגיות בין הנרי (אריק באנה), גבר שקופץ קדימה ואחורה בזמן, לבין קלייר (רייצ'ל מקאדאמס). הנרי למעשה "מגדל" את קלייר - מדלג אחורה בזמן אל התקופה שהיתה ילדה קטנה וחמודה, הפורשת שמיכה אדומה על דשא רחב ידיים ומשחקת שם. הוא נוחת שם, עירום כביום היוולדו, ומתחבא בין השיחים. היא משאילה לו את השמיכה שלה ככסות לעורו. לקראת הביקור הבא שלו היא כבר תכין לו בגדים ונעליים, לבקשתו.
הילדה קלייר מתאהבת כמעט מיד בזר המסתורי, שמבוגר ממנה בשנים רבות. כך היא תחכה לו עד שתגדל, וכך תמשיך לחכות לו בכל פעם שהוא נעלם באחת מקפיצותיו בזמן. היא אף פעם לא יכולה לדעת מתי ייעלם, משאיר אחריו את בגדיו וכל מה שהוא מחזיק ביד באותו רגע מתנפץ אל הרצפה.
_Wa.jpg)
קלייר עם הנרי, בילדותה ובבחרותה (מתוך הסרט "אשתו של הנוסע בזמן")
"החלטתי שסיפור האהבה יתווה את העלילה"
"אשתו של הנוסע בזמן" הוא עיבוד קולנועי לרב המכר המצליח של אודרי ניפנגר מ-2003, שפורסם במיליוני עותקים בכל רחבי העולם. ניפנגר מספרת ברומן הביכורים שלה על סיפור אהבתם יוצאת הדופן של קלייר והנרי. הוא ספרן משיקגו בעל גן מיוחד הגורם לו לנדידות בלתי צפויות או רצוניות בזמן, היא אשתו ואהובתו הנצחית, שאינה יכולה להצטרף אליו למסעות אלו. "הספר מורכב מאוד, והיה מאתגר במיוחד לבנות את הרצף העלילתי כשאתה מהלך קדימה ואחורה בזמנים השונים. בסופו של דבר החלטתי שסיפור האהבה יתווה את העלילה. כל עוד שבמסע היה היגיון רגשי לא יכולתי לטעות", אומר ברוס ג'ואל רובין, שעיבד את הספר לתסריט.
הבמאי הגרמני רוברט שוונטקי אומר על הסרט: "מדובר במסע רגשי של שני אנשים הנמצאים במערכת יחסים. הנדודים בזמן מהווים זרז למערכת היחסים הזו, ובאותו הזמן גורמים להם לבחון ולהעמיק את הקשר שלהם. אפשר לטעון שהמסע בזמן הוא הדבר שהוביל אותם להיות יחד, אבל גם מערים בדרכם קשיים רבים".
נניח שמסע כזה בזמן היה באמת אפשרי, האם אשה אמיתית היתה מוכנה לזוגיות כזאת של זרם חילופין? להקים בית עם מישהו שבכל פעם עלול להיעלם, בדיוק כשהבוילר התפוצץ, נגיד, או כשאת מאוד עצובה, או מאוד שמחה? להיות סוג של "אהובת הספן" לנצח?
"הוא לא ידע
איך היא קינאה בספינות
הוא לא ידע
איך היא חיכתה בלילות"
--יאיר לפיד
אין לקלייר אפילו "ספינות" לקנא בהן. לכל היותר, היא יכולה לקנא רק בעצמה, בילדה שהיתה היא, על אותו כר דשא, שזוכה לביקוריו התכופים של הנרי, למילותיו החמות, המרגיעות, לנשיקה ממנו בבוא העת, בהגיעה לגיל שאפשר להתחיל. היא גם לא יכולה לדעת מתי יחזור הנרי וישתלב בחייה, באיזה גיל הוא יהיה ומה ראה וחווה במסעותיו. מה שהיא כן יודעת בוודאות זה דבר אחד: הוא תמיד יחזור אליה, מכל מקום, בכל מצב.
האם לדעתכם זה מספיק?
