מנקודת מבט של בני-נוער: מדינה אלימה ואדישה

בעוד תדירות מקרי האלימות הפוקדים את המדינה הולכת וגדלה, כשלשרשרת הרציחות המיותרות מצטרפת נערה בת 16 , וכאשר  ויכוח בין ילדים בני 11 מסתיים בדקירות, עמותת "עתיד בטוח" פועלת למיגור תופעת האלימות בקרב ילדים ובני נוער. לצורך כך מפעילה  העמותה, בחסות קבוצת הרוטרי, קבוצות של "מנהיגים צעירים" בבתי ספר תיכוניים ברחבי הארץ. מנהיגים אלה בני כיתות ט'-י"ב לוקחים חלק בפעילות העמותה ואחראים על יצירת פרויקט משמעותי בסוף השנה.

קבוצת המנהיגים הצעירים בתיכון תלמה ילין בגבעתיים יצרו סרטון המביע את שאט הנפש שלהם מהאלימות המתפשטת והאדישות השזורה לדעתם בהתייחסותה של החברה הישראלית לתופעה החמורה. 

"עתיד בטוח" מגייסת מנחים, לרוב סטודנטים לתואר ראשון או שני מכל האוניברסיטאות, ומפנה אותם לבתי ספר תיכוניים. המנחה מגייס תלמידים מבית הספר, מעביר להם סדנאות נגד אלימות, ומסייע להם להם ביצירת הפרויקט שלהם. העמותה מספקת למנחה חומר גלם לסדנאות - חוברות המפרטות גורמים לאלימות, דרכי מניעה, ופעילויות שניתן לקיים עם התלמידים, אך בסופו של דבר המנחים בונה את השיעורים בעצמם.

בבית ספר רוגוזין בתל אביב  למשל, המנחים, חיילת בשירות סדיר בצה"ל וסטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה, קיימו עם התלמידים, ברובם עולים חדשים מאתיופיה ורוסיה, סדנאות מיוחדות, התלמידים למדו שיעורים בסיסיים בקראטה והתנסו במתן חיבוק אחד לשני במסגרת סדנאות מגע. מנחי הקבוצה מעידים שבני הנוער למדו לדבר על מה שמטריד אותם,  ושהסדנאות עזרו להם להיפתח לבני גילם למרות השוני הרדיקלי ביניהם.

עדי דביר סטודנטית לפסיכולוגיה, שהנחתה את הקבוצה בתלמה ילין לימדה את התלמידים

על גורם האלימות בתת-מודע, על פי התיאוריות של זיגמונד פרויד. לתלמידים הוצגו ציורים של ילדים שנחשפו לאלימות בבית, והם למדו כיצד מפענחים פסיכולוגים ציורים אלו. בנוסף, דיברו התלמידים על מקרי אלימות שראו או חוו וחשבו על דרכים בהן ניתן למנוע אלימות.

"בגלל שרוב המנהיגים הצעירים בקבוצת תלמה ילין השתייכו למגמת קולנוע או משחק, הוחלט לצלם סרטון קצר המעביר את מה שהם למדו במהלך השנה", מסבירה דביר. "הסרטון הוקרן בפני שכבת ט', ממנה הגיעו התלמידים בקבוצה. אחרי שראו את הסרטון התלמידים התבקשו לשתף את בני שכבתם במקרי אלימות בהם הם צפו או השתתפו. התגובות היו רבות ומגוונות" היא מוסיפה. "היו תלמידים שהיו עדים לאלימות פיזית בחטיבה בה למדו לפני שהגיעו לבית-הספר, והיו כאלה שסיפרו שהיו קורבנות לאלימות פיזית או מילולית והעלו על פני השטח דברים שאחרת היו נשארים קבורים". 

שיר בן דוד ( 16) בימאית הסרט מסבירה "מהפרויקט למדנו שאלימות קיימת בכל מקום, גם אם היא לא גלויה לעין, ויש לחנך את החברה לשים לב למקרים כאלה של אלימות מוסווית כדי לשפר את המצב. הסרט מנסה להביע את הנקודה הזאת, ולהזכיר לכולם לצאת מהאדישות ולשים לב, אחרת התופעה הזו אף פעם לא תעלם".

• לפרטים והצטרפות לפרויקט לחצו כאן .