מסע לארץ העוני: מבט מקרוב על ישראל האחרת

אריאנה מלמד עם עניי צפון הארץ: העתיד מסתתר בפחי הזבל

באסיפת ההורים האחרונה אחת האימהות התפעלה משריר הזרוע של תמי ושאלה לאיזה מכון כושר היא הולכת. שנייה אחת של בלק אאוט, ותמי שלפה את השם מתוך השלט הגדול והמנצנץ שהיא רואה בדרך הביתה מדוכני הירקנים הזולים ליד התחנה המרכזית. לפחות פעמיים בשבוע היא עוברת על פני השלט בסוף היום, אז קל יותר לירקנים להוריד את המחיר. משם היא חוזרת הביתה ברגל, נושאת את משקלן המכביד של שקיות הניילון בכפות ידיים אדומות וצבות. היא בכלל לא שמה לב שהעוני הצמיח לה שרירים.

בסוף אסיפת ההורים חמקה למשרדה של המנהלת, סגרה את הדלת מאחוריה וגימגמה קצת כשביקשה לקבל את המלגה שהמנהלת הציעה קודם לכן, בדיסקרטיות מלאה. "מלגה" היא שם נקי ומכובד להפחתה בתשלומי הורים. מה עדיף, שאלה את עצמה: הבושה להתוודות על הצורך או הצ'ק שיחזור?

לפעמים היא פוגשת בלשכת הרווחה את סווטה, שלעולם כבר לא תנסוק אל מעבר לקו הדמיוני מתחתיו היא חיה. לסווטה נגמרה הבושה מזמן. בחמש ושלושים, באור ראשון, היא כבר ליד הצפרדע הירוקה, ממיינת בקבוקים ואוספת בשקיות ענקיות בענייניות מוחלטת, ואם מזדמן שכן היא לא תסתיר את פניה אלא תברך אותו לשלום בחיוך גדול, רווי קמטים שהרוויחה ביושר ב-85- שנותיה.

סווטה אומרת שהיא ענייה בטעות. הטעות הייתה לעשות עלייה בגיל מאוחר, ולא להבין ש"פנסיה" במקום הזה פירושה קיום דל לזקנים, קיום בלתי אפשרי לזקנים שעוד סוחבים על הגב משכנתה רק בגלל שאיחרו להגיע. נו מה לעשות, היא מושכת כתפיים. זה ככה, חיים.

פעם הייתה אגרונומית וניהלה חוות מחקר גדולה באוקראינה, היום היא פסיק קטנטנן, בלתי נראה, בסטטיסטיקה שמשום מה לא מבהילה איש, רק את העניים עצמם. כל מה שנשאר מן החיים הקודמים הוא רגע אחד של גאווה בשנה, כשהיא מצחצחת את המדליות שלה ויוצאת לצעדה המאולתרת של הווטרנים, ותיקי מלחמת העולם השנייה יוצאי ברית המועצות, ב-9 במאי, יום הניצחון על הנאצים. "תשע מאי אין בקבוקים", היא מסכמת בסיפוק.

פסיק קטן, בלתי נראה, בסטטיסטיקה (ארכיון)

יגאל סרנה עם העובדים הזרים בת"א: להיות עבד או למות

בחדר מדרגות בקצה שכונת התקווה הקיש ההודי על דלת ונכנסנו להול קטנטן בו נחה על מיטה צרה אישה עייפה ממשמרת לילה בבית אבות. חיפשתי סביבי את החדר ובנאנס אמר: "זהו". ספרתי שבעה מ"ר כולל כיור, חלון מסורג ודלת למקלחת-שירותים. זו הדירה שבנאנס ושלושת חבריו הקוצ'ינים חולקים ומשלמים עבורה 1,500 שקל לחודש. ארבעה מזרנים אסופים כי אין מקום לפרשם. מיטה אחת. שינת משמרות. טלוויזיה ענקית מהזבל של השכונה. על מסמר בודד על הקיר תלויה קשת השיער של האישה הגרה איתם, כקישוט יחיד. גם המעט הזה נתון לפשיטות, והוא טוב מגן לוינסקי בו ישן במשך כמה שבועות או ממזרן תא כלא אילון, בו כמעט שלח יד בנפשו.

אם לצורך הדיבור על העוני, ישראל היא מין טיטאניק, ספינת נוסעים ענקית, הרי שבקומותיה העליונות, בסוויטותיה המפוארות עם המרפסות הצופות לים והמשרתים והטייק-אווי קוויאר רוסי, גרים בכירי השקשוקות ואוליגרכי הון-שלטון ועשירים גדולים מהבית. תחתיהם כרישי השוק האפור והנפקות נמלים וסכרים ואוניות וכלום, ותחתיהם מנפיקי ההיי-טק ובורגנים אמידים ותחתיהם, במחלקה מצטמקת, שכירים במצב טוב שחלקם נושרים לאיטם למחלקת שכירים קשי יום, שתחתיהם אולמות עובדי קבלן ותחתיהם בדיוטה נמוכה וחסרת חלונות, מתקיימים בקושי הישראלים העניים, עובדים קשה ובטלני הלכה, עובדים זרים שמצאו קשיש ואוספי בקבוקים. מתחת לכל אלה, במדור הכי נמוך, במרתף האימים של העוני, בין שסתומי מנוע ועכברים - גרים בדלות ובצפיפות איומה העובדים הזרים המרומים. אלפים. כמו בנאנס פנקראס.

את שמו של בנאנס קיבלתי ממוקד הסיוע לעובדים זרים, ובשובי לביתי מחדרו ומסיפורו, חשתי בחילה של ממש וחשבתי על סדום. חוץ מן המוקד לסיוע, יכול האל הטוב להמטיר חופשית אש וגפרית פה על הכל. אין מי שלא רימה אותו פה, עצרו, שפטו, ניסה לגרשו, או ניצלו, והוא מקלל בעדינות רבה של שבטו את היום שבו התפתה לשלם עשרת אלפי דולרים שאסף בהלוואות מכל שכניו וחבריו, כדי לבוא לעבוד בישראל. כמו רבים הוא רומה בשיטה שלצורך ביצועה יש צורך בכמה רמאים בהודו, כמה רמאים פה, קשרים למשרד הפנים ואסון שם.

בנאנס פנקראס שרד את אסון הצונמי שפגע גם בחופי קוצ'ין שבהודו, השמיד את כפר הדייגים שבו חיו אבות אבותיו דורות, ודחף רבים מהם, (יש בארץ כ-300 מהם, 200 מהם מרומים בשיטת הוויזה המעופפת), לחפש פה פרנסה. הוא שילם בקוצ'ין עשרת אלפים דולר לאחד, סוכן ג'וזף קסביאר, וקיבל בתמורה ויזה בקונסוליה הישראלית ומספר נייד של אחד, סם, שיחכה לו בנתב"ג.

"יש לציין," נכתב בעתירה שהגיש עו"ד יונתן ברמן ממוקד הסיוע לעובדים זרים כדי למנוע את גירושו, "כי תרמית זו, הידועה גם בשם 'ויזה מעופפת,' שמשמעותה הזמנת עובד סיעוד לצורך גביית דמי תיווך ממנו, נטישתו על ידי הלשכה הפרטית שהזמינה אותו ודיווח עליו כעל מי ש'ברח' או לא התייצב - היא תרמית נפוצה, שגם משרד הפנים הכיר בקיומה ובהיותה נפוצה ביותר".

אלוהי התמימים והפראיירים ליווהו בשמיים עד נתב"ג, ושם התברר לו כי הוויזה תקפה אך לזמן קצר ואין תשובה בנייד של סם. שלוש שעות בכה בנאנס לבדו בשדה התעופה עם 60 דולר בכיס ואחר כך הצטרף לשלושה קוצ'ינים אחרים וישן שבועיים בחדרם. כשביקשהו לחפש מקום אחר, ישן בגן ליד המרכזית ואכל משאריות השוק והחל עובר בין עשרות לשכות פרטיות לחפש עבודה. עכשיו הוא עני ומובטל ישראלי, בודד, לא חוקי, נרדף, ממוצא זר, שחייו פה החלו במינוס 40 אלף שקל. חובו שם. בעת שקסביאר וחבר מרעיו ופקידיו ודומיהם עשו מיליוני דולרים רבים על גבו וגב דומיו הרבים.

זה סיפור ארוך מאוד ולא אפרטו פה, אך על פי הכרעת אחת הערכאות המשפטיות הישראליות דרכן זחל פה, נקבע כי בנאנס, "העותר למרות ניצולו הקשה, אינו נופל לגדרם של המונחים סחר בבני אדם, עבדות או עבודת כפייה". אם כן נשאירו בגדר עובד זר.

ארבעה חודשים טיפל 24 שעות ביממה בזקן אחד בשם לחיאני, שהיה נחמד, אבל אשתו שילמה לו 2,700 שקל לחודש והתעללה בו ומנעה ממנו מקלחת, אוכל וחשמל עד שעזב. חודשיים אחרים טיפל בבחור משותק מתאונה עד שזה נפטר, ובשאר הזמן חיפש ורעב. הוא נעצר, נואש, בכה, רצה למות. נושיו בהודו מאיימים על משפחתו.

אלינה (ביבי) אנטוני, באת כוחו של קסביאר, שאמורה היתה להושיעו, נעלמה גם היא. שותפה ריצ'רד נעלם. ביולי ישב בנאנס 23 ימים בכלא רמלה עד שחבריו שילמו אלף שקל ערבות ויצא. לפני שבוע מצא עבודה זמנית בפינוי אשפת בית אבות ענקי. תשע בבוקר עד תשע בערב, מפוצל. שם פגשתי אותו ומשם הלכנו לכוך שלו, לדבר.

חלקו על הנחת מזרנו בכוך הוא 375 שקל בחודש. הוא קונה מעט אוכל, ושאר הכסף נשלח לביתו בהודו שם חיות אשתו רוזמרי וביסמי, בתו בת הארבע. מעל ראשו נותרה תלויה גיליוטינת ההלוואה של 10 אלפים דולר. תופחת מריבית אפורה. אם ישוב לשם, ייענש או יירצח. פה מחפשת אותו משטרת ההגירה, שהייתה אמורה לחפש וללכוד את הכנופיות המייבאות עבדים ב'וויזה מעופפת.' מתחתיו רק מזרן דק ותהום עצומה. כשהצעתי לו אוכל או עזרה, סירב. דייג בן דייגים עם כבוד, שהטבע השליכו לחוף לא מבטחים, רק בגד לבשרו ובלבו רצון עז לפרנס.

הכתבה המלאה התפרסמה הבוקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"

ארגון לתת שואף לגייס 200 אלף ארוחות חג לנזקקים לקראת החג (שיחולקו באמצעות עמותות ברחבי הארץ). להצטרפות לארוחת חג וירטואלית לחצו כאן . בנוסף ניתן לתרום ארוחה באמצעות שליחת המילה 'לתת' בהודעת אס.אם.אס למספר 2255.