זמן סליחה לעצמי. ואתה יכול כבר לבוא עכשיו
סליחה שלא הקשבתי לאינטואיציה שלי, סליחה שהכאבתי לעצמי מדי, סליחה שעצרתי את הכאב וניסיתי להתגבר עליו מהר מדי. יש כמה דברים שכדאי שתדע, שקיפות מלאה. זה הולך ככה: אני לא אתן לך לפקפק באיכויות שלי, מפני שלא אתן לעצמי לפקפק בהן
אני מבקשת סליחה על ההלקאה העצמית והכאב, על שלא הקשבתי לבטן המדברת. סליחה שהאמנתי, סליחה שחשבתי שלהאמין זה לא בסדר, שזה תמים. סליחה שחשבתי שתמימות טעונה תיקון. סליחה שחשבתי שאני מקולקלת. ובעיקר, סליחה שנתתי לעצמי לאהוב עד עיוורון. שראיתי בהיר וחד, ובכל זאת הרכבתי משקפיים ורודים כדי לראות טוב יותר דרך עוצמת הכאב והאיבוד, אולי. סליחה שחשבתי שוורוד אופטימי שמור לילדות. סליחה שחשבתי שאני צריכה לשכוח את הילדה שבי, שרצתה בסך הכל להאמין באגדות. סליחה שהכאבתי לעצמי מדי, סליחה שעצרתי את הכאב וניסיתי להתגבר עליו מהר מדי, ואיך שהתעורר בי כעס שהרעיל בי כל חלקה טובה, סליחה שאני קצת שונאת אותך, אתה בטח יודע שזה רק מאהבה.
לילות של ירח מלא, למשל, הם הכי קשים
זמן סליחות, לעצמי בעיקר. לא יכולה לכאוב, להלקות עצמי עד בלי די. לילות של ירח מלא, למשל, הם הכי קשים שיש. באור כחול של ירח עצום, השֵדים שלי יוצאים לשוטט. תכף, אני מבטיחה לעצמי, אני חוזרת. עבר קצת זמן, זה מרגיש אחרת. נראה שיעבור עוד קצת זמן עד שאחזור באמת, עד שאהיה מסוגלת לגעת באחר, עד שאהיה מסוגלת לתת למישהו לגעת בי שוב בבטן. אבל אני אחזור, כי אני לא יכולה להכיל את הלבד לאורך זמן, זה לא הוגן כלפיי.
אז אני חוזרת, אבל לאט לאט. קודם כל להתמודד עם המחשבה של מישהו אחר בחיים שלי, מישהו אחר שהוא לא ההוא. קודם כל במחשבה, אחר כך במילה. בינתיים הגרון עוד מלא דמעות שחנקתי בתוכי עם זעקת כאב כבושה. לדמיין ידיים אחרות, לדמיין מבט אחר, לדמיין. קודם שאצליח לדמיין. אחר כך אני מבטיחה, הבטחה שקטה - אני חוזרת. עוד מעט. ממקום אחר. מקום בועט.
אני חוזרת. מי שאתה, אתה יכול לבוא, אבל יש כמה דברים שכדאי שתדע. שקיפות מלאה. זה הולך ככה... אני לא אתן לך לפקפק באיכויות שלי, מפני שלא אתן לעצמי לפקפק בהן מלכתחילה. לא אתן לך להרים את שבט הביקורת שלך על הרוך שבי ועל השקט, לא אתן לעצמי להישאר עם מי שחושב שהשקט שלי לא בסדר. גם לא אתן לך להשקיט לי את הרעש, אפילו אם הוא בא ממקום מקולקל, זה עדיין המקום שלי. ואני מכורה למחמאות, כדאי שתדע. זה לא כמו להיות מכורה לסקס, לצערך, וזו גם התמכרות שאני לא החלטתי עדיין על גמילה מוחלטת ממנה. התמכרות שתצטרך לחיות איתה, אם תרצה לחיות איתי. אני דורשת מהעולם מנות סם קבועות, לפעמים מספקת אותן לעצמי. אולי זה "לא בסדר", אולי זה עושה אותי לפחות שלמה, ליותר לא מושלמת, אבל אני אוסף של הפגמים שבי, וגם זה מה שיפה. אם זה מכוער בעיניך, אל תתקרב. אל תתקרב גם אם רעש של עקבים צורם לאוזניך, אני בחורה קטנה שתובעת את מקומי, לפעמים בצחוק רועם, בתקתוק סנדלים, לפעמים בצרחות בחדר חשוך של ספינינג. מלכלכת שקט עד שנרגעת. זה לא חסרון, זה צד אחר שבי, ואני חיה איתו טוב. אתה יכול להצטרף, בלי הביקורת. תרשום: שלישיות זו לא אני.
אתה תצטרך לדאוג, לשמור, לתמוך, לגונן
אה, ושתדע, אני אוהבת שדואגים לי, אני צריכה שידאגו לי, אני לא מצפה מבן הזוג שלי לפחות ממה שמעניקים לי כולם, כל הזמן. אתה תצטרך לדאוג, לשמור, לתמוך, לגונן. אם זה לא הקטע שלך - אני מוותרת. אתה מבין, אני יהלום שכזה, לא מושלם, ספק מלוטש, אבל כזה שתרצה לשמור עליו שלא יינזק, ושיישאר, שרק יישאר. אם זה שחצני בעיניך, אתה לא מתאים לי, אין טעם, פשוט אל תתקרב אליי.
ואני מלאת שטויות. יש לי נטייה לקשקש, חלק מהרעש הזה, אבל בסוף מגיעה לאמת, הכי עמוקה שיש. אני לא שומרת בבטן, אני מפרסמת ב-ynet, תצטרך להתמודד. אני אגיד הכל. זאת אומרת, את כל מה שאבחר לחשוף. אתה מבין? זו נקודה חשובה, תתרכז, אני בוחרת את המלחמות שלי. אם אתה בנאדם של סצינות, של לשבור את הכלים, של לריב בשביל המייק-אפ סקס, של זוגיות קשה - זו לא אני. איתי האתגר הוא אחר, אתגר שקט. לא יודעת אם יותר קל, לא מבטיחה שיותר קשה.
אני לא אצעק או אבכה. הסחטנות הרגשית שלי פועלת אחרת. אני גם לא "אעמיד אותך במקום". זה לא אומר שאני פחות אסרטיבית, שאני יותר מדי קלה. שלא תעז לקחת אותי כמובנת מאליה. לאפשר לך חופש לא עושה אותי חלשה, זה עושה אותי בטוחה בעצמי.
אני ארצה שתוביל, ולבשל עוד לא למדתי, אם כי רק אם תבקש לנוח אני כנראה אוריד בשבילך את הירח ואקשקש ביצים, למרות שאעדיף להזמין טייק-אווי. במילה אחת - סושי.
אני צריכה אותך ג'נטלמן, תבין. מעז, אמיץ מספיק להתמודד גם עם הפחדים שלי. תבוא בשל. אל תבוא אם אתה לא מוכן להיחשף, להראות לי את מה שמתחת לקליפה האמיצה שלך, כי זה האומץ באמת. אני לא אוהבת משחקים.
ואתה, אתה צריך לדעת לאהוב אשה. האשה היא אני, נעים להכיר, אל תיגע בבקשה אם אתה עדיין כבול בשרשראותיו של האגו, קללה עתיקת יומין.
תבוא מוכן לכל אלה. אם אתה לא מוכן, אל תבוא.
תבין, זה לא שיש סביבי חומה. אפילו על השריון ויתרתי, השארתי אותו בחלקת הקבר של הקשר הקודם, ולמען האמת לא כל כך בא לי לעטות אותו שוב. זה אפילו לא החום שאשתמש בו כתירוץ לכסות על אמת פשוטה, שהכי נעים בעצם זה להסתובב ערומה. אבל דווקא בגלל זה, אל תשחק. אל תבוא אם אתה לא מוכן להתייחס אלי כאל אחת ויחידה בחייך, למשל זו שתרים לה טלפון בשנייה שיקרה לך משהו טוב או משהו רע, כשוות ערך אליך, כאשה. שלך. הדבר הכי יקר לך, ואיזה מזל שפגשת.
והכי חשוב - אל תבוא אם אני נשמעת לך פרינססה קטנה. אם זה מה שאתה שומע - אתה לא מתאים לי. אני בחורה קיצונית, תתייחס אליי כאל נסיכה, או שלא תתייחס אליי בכלל, כל קצה הוא לגיטימי, זה האמצע שלא אתפשר עליו יותר, אף פעם. אסור לי, תרופת נצח לחיי אושר, אמר הרופא (לפעמים אני מקשיבה לרופאים).
אם לא תרצה לבוא אגב, בכל מקרה, אני אבין. הרי אחרי הכל, לא אמרתי לך מה אני אתן לך כשתגיע. אותי?
