לחובבי המקסי - המיני בישראל

התרבות המוטורית בישראל מעולם לא היתה כזו שחרתה על דגלה מינימליזם, המצאה או יעילות, ולגודל תמיד נודעה כאן חשיבות גדולה, שעיקרה כמה שיותר. כמה שיותר מטר פח לשקל וכמה שיותר להרשים את השכנים. הישראלים תמיד יעדיפו מקסי על מיני, ולכן מכונית שעיקר גאוותה על מידותיה הקטנות משולה בעיני רובם לראש ממשלה שמדבר על איכות הסביבה.
יחד עם זאת, בתחילת דרכה, כאשר מחירה היה זול ומבחר הדגמים בארץ היה מצומצם, זכתה כאן המיני להצלחה נאה. היא אפילו זכתה להילה מסוימת, ומשום מה גם נחשבה לאמינה - תכונה שאף פעם אינה מקושרת למוצרים בריטיים. לארץ יובאה המכונית על ידי ליאו גולדברג מתחילת שנות ה-60 ועד סוף 1979. לאחר היעדרות של שנתיים, שבמהלכן עבר ייצוג אוסטין/מוריס לחברת המזרח, חזרה המיני לישראל ב-1982 ושווקה כאן עד 1985. בשנים האחרונות, בגלל מחירה הגבוה יחסית, מתחרות חדשות מיפן וחוסר החיבה האופייני שלנו למידות קטנות, לא זכתה המיני להצלחה גדולה.
מטבע הדברים ובשל אופי השוק בימים ההם, הגיעה לכאן המיני באופן סדיר רק בגרסאות הבסיסיות, כלומר 850 ו-1,000 סמ"ק. בתחילת שנות ה-70 הגיעו ארצה גם דגמי הקלאבמן עם החזית הרבועה (חלקם עם מנוע 1,100 סמ"ק). גם גרסאות אוטומטיות מעטות יובאו ארצה וגם הן בנות ארבעה הילוכים. דגמי קופר ו-GT מעטים הגיעו ארצה בצורה לא סדירה ולא מסודרת. בכל מקרה לרוכש הפוטנציאלי מומלץ לבדוק אם ה'קופר' שלו היתה כזו גם בלידתה. בנוסף נחתו בישראל מספר דוגמאות מהאינוצ'נטי, המיני שיוצרה באיטליה, כולל הקופר.
בכל מקרה, בקרב חובבי ההגה בישראל יש גם מספר לא מבוטל של אוהדי מיני, ולמושבעים שבהם יש בדרך-כלל קופרים משופרות. כיוון שהמכונית כבר מיוצרת זמן רב, הוצעו לקופר מאות ערכות שיפורים טובות יותר או פחות. יש כאן גם כמה קופרים ששופצו באנגליה. כדאי לדעת שעלות שיפוץ ושיפור ברמה גבוהה יכולה להגיע לאלפי דולרים, הרבה אלפים.