בריכת המריבה במזרח י-ם: דתיים רוחצים ומגַרשים
כל יום שישי זה קורה: הגברים הופכים את בריכת השילוח הציבורית בסילוואן למקווה - נכנסים בעירום ומסלקים את מי שמתקרב. כך נראה היום מוקד סכסוך בן 3,000 שנה
כיצד הפכה בריכה פסטורלית למוקד מאבק נוסף במזרח ירושלים המסוכסכת? שכונת סילוואן (או בשמה העברי - כפר השילוח), הממוקמת בדרום-מזרח ירושלים וגובלת בחומות העיר העתיקה, היא אחד מהמקומות הטעונים ביותר בבירה. בשנים האחרונות מתנהל במקום מאבק טריטוריאלי ואידיאולוגי עיקש בין תושבי השכונה הערבים, למספר עמותות יהודיות הרוכשות אדמות במקום במטרה "לייהד" את הקרקע, הסמוכה לעיר דוד המקראית.
דגלי ישראל המבצבצים לסירוגין בין הבנייה הערבית הצפופה, מעידים על הקרב הנדל"ני-לאומני. דגל אחד אשר מייצג את הסיפור, משתרע לכל אורך "בית יהונתן" - מבנה לא-חוקי בן שבע קומות שהוקם על-ידי מתיישבים יהודים מעמותת "עטרת כהנים", נטע זר ומטופח במרקם השכונה הענייה. מסביב לבית, כמו גם ליד יתר הבתים היהודיים המבודדים בשכונה, עומדים שומרים צמודים וחמושים. גם מצלמות אבטחה מפוזרות בשפע.
לאחרונה נוסף עוד מוקד מריבה שמקפל בחובו היסטוריה, לאומיות וביורוקרטיה: בריכת השילוח, מאגר מים חיים בקצה עיר דוד ובמרכז סילוואן. הבריכה, ששימשה כמקור מים ליהודים, פלסטינים, ועמים רבים נוספים במהלך אלפי שנים בירושלים, נמצאת ביציאה מנקבת השילוח - אתר שהכניסה אליו באחריות עמותת אלע"ד היהודית, והיציאה ממנו באחריות הווקף של ירושלים. על אף שהבריכה נמצאת בתחום אחריות הווקף, היא פתוחה בימי השבוע ומשמשת כאתר תיירותי לכלל הציבור. אבל לקראת כניסת השבת, הסיפור שונה.
שישי חם
מדי יום שישי בשעות אחר הצהריים מגיעים עשרות יהודים דתיים וחרדים, מצוידים במגבות וסבונים, לרחוץ בבריכה. כך הפך המקום למעשה למקווה טהרה לגברים. משום שהרחצה מתבצעת בעירום מלא, הכניסה לנשים, תיירים ותושבי השכונה הערבים מטורפדת על-ידי הרוחצים, למרות שהמקום מוגדר כציבורי. כשצעירים ערבים מהשכונה מתקרבים, מתפתח לעתים עימות חריף בין הצדדים. המתיחות הקבועה רק מתלהטת.
יונתן מזרחי, ארכיאולוג בעמותת "עמק השווה" העורך סיורים מודרכים בעיר דוד, מגיע לעתים קרובות לאזור הבריכה. "בימי שישי, תמיד יש עימות בין החבר'ה במקווה לקבוצות. הם צועקים לנו - 'נשים אל תכנסו, יש פה גברים ערומים'. גם לילדים פלסטינים לא נותנים להיכנס", הוא מעיד. "כל שבוע יש פה מאבק על המים - האם מדובר במקווה ליהודים או במאגר מים של הכפר".
לכל צד, הסבר משלו כמובן. "המקום שייך לעם ישראל - עם התורה והתנ"ך", אמר ל-ynet יהונתן, צעיר חרדי מצויד בכלי רחצה, תפילין לראשו.
מנגד, גם התושבים הערבים מתלוננים על הטרדות. "זה מקום ציבורי, לא בית", מעיד איברהים, בעל חנות סמוכה לבריכה. "באים דתיים, מורידים את הבגדים שלהם ונכנסים למים. זה מפריע. באים תיירים נוצרים, באות גברות... זה דבר פלילי. לפעמים הם גם צועקים. אם הם רוצים לטבול שיבואו בלילה, לא בשעה הזו. זה לא יפה".
"האלימות בבריכה קשורה לתקרית הירי"
ביום שישי לפני כשלושה שבועות, סמוך ל-18:00, מטלפן למשטרת ירושלים דיווח על אירוע ירי באיזור חניון גבעתי בסילוואן. כוחות המשטרה וההצלה שהגיעו למקום נתקלו בשני פצועים קל - ילד בן 13 ואחמד קארעין (40), תושב השכונה שנפגע מקליע ברגלו. היורה, צעיר יהודי בן 21, נעצר בקרבת מקום, וסיפר בחקירתו כי חש מאוים לאחר שהותקף על-ידי ערבים תושבי השכונה, ולכן ירה. צילומי האבטחה מהחניון אף תיעדו חלק מהתקרית האלימה.
תושבים בסילוואן טוענים שהסיבה לירי היא ויכוח שהחל מוקדם יותר, בבריכת השילוח. "הייתי פה בסיור באותו יום שישי", מספר הארכיאולוג מזרחי. "ב-16:00 באו נער ועוד שני ילדים פלסטינים, והם גורשו בצעקות. לפי מה שהבנתי, לקראת 18:00 הייתה אלימות בין התושבים ליהודים שבאו לרחוץ, ומעט מאוחר יותר היה הירי. מה שהתחיל בבריכה כאלימות מינורית, הסתיים באלימות משמעותית - ירי על בנאדם", הוא מתאר.
הסיבה האמיתית לתקרית עדיין לא ברורה, אבל על כך שהמאבק מלהיט את הרוחות הסוערות ממילא בסילוואן - אין עוררין. "הבריכה, כמו כל מקור מים, היא סיבה למאבק", מציין מזרחי. "כך גם אומרים שהסיבה שבאו לגור בעיר דוד מלכתחילה היא השליטה על מקור המים, שהוא בסופו של דבר מקור הכוח של כל האזור".
לפנייה לכתב/ת 
