אז לאן אתה בורח לקראת השבת הבאה?
ההתנתקות הכפויה ל-25 שעות מהורגי הזמן הקבועים - ה-DVD, הסלולרי והעבודה - דורשת התארגנות מיוחדת. ככל שעובר הזמן וחבריך המקומיים מתחילים להיעלם/להתחתן, המשימה הופכת קשה יותר. גירסת הקיגל והצ'ולנט לטור של ג'סטין
בגיל 24, או אפילו לפני, אתה מתחיל להבין שאין לך בדיוק מה לחפש בבית. ההתנתקות הכפויה ל-25 שעות מהורגי הזמן הקבועים – ה-DVD, הסלולרי והעבודה החונקת ותובענית (שלצד השכר המתגמל גם כוללת בונוס – חוסר זמן לחשוב על חייך האישיים) - דורשת התארגנות מיוחדת, וככל שעובר הזמן, וחבריך המקומיים מתחילים להיעלם (או להתחתן, שזה בעצם אותו הדבר) המשימה הופכת יותר ויותר קשה.
אז מה עושים? בורחים. כבר ביום שני, מספיק מאוחר אחרי השבת שהיתה והרבה לפני השבת שתבוא, מתחילים בסבב הבירורים מול החברים ו"הידידות" בעלי האמצעים שזכו ויש להם כבר דירה שכורה (חדר וחצי עם עוד שני שותפים בגבול בני ברק-רמת גן, אבל גם זה משהו) .
זה מתחיל בשאלות תמימות יותר כמו "איך היתה השבת שעברה ואיפה היית?", ממשיך בשאלות כמו "מתי רואים אותך בקרוב?" ואם התשובה חיובית באה מכת המחץ – "תגידי, יש לך דירה ריקה בשבת?".
מצאנו בית לישון, עכשיו צריכים להשיג משהו לאכול
יום שישי הגיע, מצאנו בית לישון בו, עכשיו צריכים להשיג משהו לאכול. בכל קבוצת חברים תמיד יימצאו שני הטיפוסים, הבשלן והשרלטן. הבשלן יטרח ויגיע עם סירים עמוסים כל טוב (לא כדי שלחבר'ה יהיה מה לאכול חלילה, אלא כדי להרוויח נקודות רושם אצל בחורה חדשה שתגיע לארוחה), ואילו השרלטן יילך לחנות המוכרת אוכל ביתי ויקנה משם אוכל מוכן. בזכות העובדה שהוא הוסיף כמה תבלינים באוכל, הוא יוכל כבר לציין שהכל מעשה ידיו להתפאר.
מי שלא היה בשבת שכזו, לא יודע מה הוא מפסיד. בין שיר אחד למשנהו (עד כמה שנרצה, אי אפשר להתפטר מהחיוך הדבילי כשמגיעים למילים "ולשדך הבנות.." באחד מהשירים) ובין רבע עוף לסלט ביצים, אי אפשר שלא לצחוק למראה הסיטואציות המוזרות שלעיתים קורות. למשל, כשפתאום נכנסת לבית אקסית של אחד המשתתפים ומתיישבת בטבעיות ליד חברו הטוב תוך החלפת מבטי חיבה (וקצת יותר), או אפילו בחורה חדשה, "בשר טרי", הזוכה למבטים שלא היו מביישים להקת נמרים בטבע שמבחינה בארוחת הצהריים שלה. פתאום, כל השדים יוצאים ממחבואם, ובדומה לסרט מערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק, בו רואים את המרדף אחרי הטרף עד לתפיסתו, תמיד בסוף החזק (והחתיך) יזכה.
אם מהתיאור של ג'סטין משתמע שה"לבד" משחק תפקיד עמוק בחייה כרווקה, החוויה שלי ושל עוד רבים שכמותי היא ה"ביחד". מצד אחד זה נחמד ונעים לדעת שאתה נמצא באותה סירה יחד עם עוד כמה חברים, אבל עד כמה שזה נשמע חם ומחבק, זה מעיק. בסופו של תהליך, הזמן עובר, ומבלי לשים לב אנחנו מוצאים את עצמנו לאחר שנים, תקועים באותו המצב כמו ספינה בלב ים החותרת להגיע ליעדה, מפעילה מנועים בשיא הכוח, אבל מבלי להרים עוגן.
הזדמנות פז לבלות את החג בחיק סלבריטאי המגזר הרווקים
במקרה או שלא, הטור של ג'סטין פורסם בדיוק כשוויתרתי על הזדמנות פז לבלות את החג האחרון בחיק סלבריטאי המגזר הרווקים. עם כל הכבוד שזכיתי לו בעצם ההזמנה, נראה לי שאני לא רוצה להיות כמוהם. מתאים לי לעשות מה שבא לי, מבלי לדפוק חשבון לחבורה מגזרית כזו או אחרת. והכי חשוב – מתאים לי להתקדם בחיים ואיני רוצה להפוך את עצם היותי רווק לקרדום לחפור בו.
אז נכון שהפסדתי את האוכל הטוב, את החוויה האנתרופולוגית המעניינת, ולמרות ההערות המציקות שספגתי בבית כנסת השכונתי, בחג הזה הסתפקתי בצ'ולנט של אמא.
האימייל של דניאל
