הכלב לבד בבית – שוב חוזר הסיוט
אלפי כלבים סובלים מבעיות פרידה, חרדות נטישה הגורמות לפגיעה ברכוש, לבעיות התנהגות המובילות לנטישת החיה. ד"ר נועה הראל מסבירה על הדרכים לאבחון כלב חרדתי, על סימני האזהרה ועל הסיכוי להעניק עצמאות מחודשת לכלב
מאמרים וכתבות בנושא של חרדת נטישה מופיעים מדי פעם בכתבי עת הנוגעים לבעלי חיים, ובעצם הדיון בנושא אין חידוש מיוחד. עם זאת, עד לפני כעשור וחצי היה מקובל לקבץ את כל ההתנהגויות הבעייתיות של כלבים הנשארים לבד לקבוצה אחת של "חרדת נטישה", בין אם מדובר היה בבעיית חרדה או בבעיה שונה לגמרי.
הפעם נציג גישה חדשה יותר, שקיבלה לאחרונה הכרה נוספת בקהילה הרפואית, ושייחודה בהבחנה בין אוכלוסיית ה"חרדים" וחלוקתה לתת-אוכלוסיות, באופן המאפשר התמודדות ממוקדת ומותאמת יותר לבעיות הפרידה.
חרדת נטישה - מגיפה בקרב כלבים בארה"ב
התנהגות חריגה של כלבים כאשר הם נשארים לבדם כוללת נביחות ויללות תכופות או ממושכות, עשיית צרכים בבית והרסנות. הסיבות להתנהגות בעייתית זו במהלך השהייה לבד בבית הן רבות ומגוונות, ונעות בין התנהגות משחק הרסנית של גורים צעירים, חוסר חינוך לעשיית צרכים בחוץ, לבין "שעמום" (מחסור בגירויים או בפעילות גופנית) או תגובה מוגזמת לרעשים חיצוניים, ועד לחרדות שונות הכרוכות בעצם השהייה לבד.
איך מאבחנים אם הכלב חרדתי?
קבוצה שנייה מורכבת מכלבים המרגישים בנוח בנוכחות אדם כלשהו (עדיף אדם מוכר ואהוב, אך אין הכרח בכך), אך נוכחות זו היא תנאי הכרחי לתחושת הביטחון שלהם – כלב מקבוצה זו נלחץ מאד כאשר הוא נשאר ללא נוכחות אנושית (במקרים מסוימים אך מעטים – גם נוכחות של כלב או חתול אחר).
(צילום: AP)
לקבוצה השלישית שייכים כלבים שהיו מסוגלים להישאר לבדם מבלי להיכנס ללחץ מכך, אך עברו חוויה קשה או מפחידה בזמן שהותם לבד (אירוע זיקוקים, פריצה לבית, סופת רעמים, רעשי שיפוץ בסביבה). כתוצאה מכך, נוצר הקשר בין החוויה הבלתי נעימה לבין עצם השהייה לבד, אשר הופכת לאירוע מלחיץ בפני עצמה.
התחושה הקשה (הן פיזית והן נפשית) המלווה את ההכנות להישארות לבד בבית ולעיתים קרובות מתבטאת בהיצמדות לבני הבית, רעד, נשימות מהירות וסימני פחד נוספים מתחילה אף לפני ה"נטישה", ואינה מאפשרת לכלב הסובל להתרגל לחוויית השהייה לבד, למרות שהיא חוזרת על עצמה באופן יומיומי. כך נוצר מעגל קסמים אשר לרוב אינו נפתר מעצמו.
טיפול משפחתי: בדרך לעצמאות מחודשת
הטיפול בנלה, אם כן, מתחיל בתהליך המיועד לעזור לה לפתח עצמאות יחסית, בעיקר מגב' יעקב.
רק לאחר שלב זה, שתחילתו עידוד לעצמאות כאשר גב' יעקב נוכחת בבית, ניתן להתחיל ולהרגיל את נלה להישאר לבדה בבית מבלי לחוות זאת כחוויה טראומטית, שוב ושוב.
כך, גם לכלבים השייכים לשתי קבוצות הסיכון האחרות יש להתאים את הטיפול לפי ההשתייכות לקבוצה: לקבוצת הסיכון השנייה מצמידים מערכת שתכליתה להוות גורם מרגיעה המחליף במידה רבה את נוכחותם של בני-אדם; בקבוצת הסיכון השלישית יש לטפל קודם-כל בגירוי הראשוני המפחיד (כלומר – הסתגלות לרעשים מסוימים וכו').
לבסוף, מעבר לטיפול הפרטני בכל מקרה לגופו, חשוב לי להדגיש מספר נקודות מפתח שאותן יש ליישם תמיד, בכל טיפול בכלבים הסובלים מבעיות פרידה: אל תכעסו על כלבכם כאשר אתם חוזרים הביתה ומוצאים הרס או צרכים בבית. אם הדבר נעשה מתוך מצוקה, כלבכם נענש פעמיים: תחילה כאשר הוא "ננטש", ולאחר מכן כאשר אתם חוזרים הביתה ומענישים אותו. ענישה במקרה זה רק תורמת להחמרת המצוקה לפעמים הבאות, ולכן מזיקה לכלב ומחבלת בטיפול בבעיה. גם במקרים בהם ההרס או עשיית הצרכים נעשו על רקע שונה, הטיפול יתמקד במניעה של ההתנהגות ולא בהענשתה.
(צילום: ויז'ואל / פוטוס)
טקסים המתבצעים סביב היציאה מהבית והחזרה הביתה עלולים להחמיר את המצב. פעולות כגון ניסיון להסביר לכלב שאתם, כבכל יום, חוזרים בקרוב ושיתנהג יפה, או ניסיון לפצות אותו על ה"נטישה" באמצעות הרעפת אהבה ותשומת לב עם חזרתכם הביתה מגבירים את המתח והציפייה במקום להרגיע, ולכן עדיף לצאת מהבית ולחזור אליו בשקט וללא "דרמה".
בעיות פרידה הן גורם נפוץ לסבל אצל כלבי בית ולנטישתם של כלבים רבים. זיהוי נכון של בעיות פרידה ותהליך איבחון אישי, מאפשרים לטפל בבעיה קשה וכואבת ולהציל כלבים רבים הסובלים ממנה.
ד"ר נועה הראל, רופאה וטרינרית. מרצה לרפואה וטרינרית התנהגותית בבית הספר לרפואה וטרינרית, האוניברסיטה העברית. עוסקת בתחום ב-11 השנים האחרונות. למאמרים נוספים מכתב העת החדש של "חיות וחברה "
לפנייה לכתב/ת 
