יועץ משפטי כל יכול?

מרוב הבעת דעות, דיונים וחילופי האשמות בעניין פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, דומה כי נשתכחה מרובנו העובדה כי מדובר במחלוקת לגיטימית ועקרונית מן המעלה הראשונה, אשר יש מקום לדון בה ביישוב הדעת ובתבונה, תחת לירות מן המותן לכל עבר.

זכותו המלאה של שר המשפטים לשקול ולדון בסוגייה המועלית מדי פעם בפעם מחדש, ואין מקום לפטור את ההצעה "בשיקולים פוליטיים" גרידא, או בניסיון "להחליש" את מעמדו של היועץ המשפטי על-מנת שלא יתנכל לשועי הארץ.

מאידך, זכותם המלאה של היועץ המשפטי מזוז ושל פרקליט המדינה לדור – ושמא אף חובתם – להביע דעתם בנושא כה חשוב ועקרוני. יש אולי מקום לוויכוח על הסגנון, שכן מיטיב היה לדור אילו הביע דעתו במכתב אישי לשר או בפגישה עמו פנים אל פנים, תחת שיגור מכתב בהול ממקום חופשתו בערבות טקסס, ועוד בתפוצה כה רחבה, מעשה שנודף ממנו ריח של פופוליזם עכשווי.

ומן הסגנון אל המהות. תפקיד יועץ המשפטי לממשלה הוא מהתפקידים הקשים, הסבוכים והאחראים ביותר הקיימים בשירות הציבורי.

בפועל נחלק תפקידו לשניים: האחד – מתן ייעוץ משפטי לממשלה וליתר גופי השלטון; השני – בחינת תיקים פליליים ומתן החלטות על הגשת כתבי אישום, בעיקר נגד נושאי משרה ובעלי תפקידים בכירים בשרות הציבורי, וזאת בתוקף תפקידו כראש התביעה הכללית.

הפקדת שני תפקידים סבוכים וקשים אלה בידי אדם אחד, מטילים עליו עומס עבודה נפשי ופיסי בלתי רגילים וחסרי תקדים, שבן-תמותה יתקשה לעמוד בו, ובפועל איננו עומד בו.

עם כל הכבוד לעמדתם הנחרצת של יועצים משפטיים בעבר נגד פיצול התפקיד, הכיצד ניתן להשוות את עומס העבודה ומספר התיקים הפליליים שהונחו לפתחם של היועצים המשפטיים בשנות ה-70 וה-80 עם אלה שיש לטפל בהם בראשית המאה ה-21?

היועץ המשפטי הנוכחי, כמו גם קודמיו, לא עמדו בלחץ העבודה וגרמו לא מעט עינויי דין ועיכובים בהליכים השונים, גם אם לא תמיד באשמתם. כך, לדוגמא, הימשכות ההליכים היתרה והמיותרת בפרשת הנשיא קצב, כאשר כתב האישום כנגדו הוגש שלוש שנים לאחר שנפתחה החקירה, ובחלוף שנה תמימה מאז דחה קצב את עסקת הטעון המפוקפקת;

כך, העמדתו לדין עתה של חבר כנסת בגין עבירות של הפרת הסדר הציבורי ותקיפת שוטר, אותן עבר, לכאורה, לפני ארבע שנים - בשנת 2005. כך החלטות היועץ המשפטי בבקשות לעיכוב הליכים ניתנות לאחר חדשים רבים וגורמות להשהיית ההליכים בבתי המשפט.

מאידך, לא ברור מדוע תהליך שינוי הנחייה של היועץ המשפטי בדבר הסכמת המדינה ליטול חלק בבוררויות נמשך למעלה משנה.

זאת ועוד, עיקר תפקידו של היועץ הוא לייעץ ולתת חוות דעת לממשלה וליתר הארגונים השלטוניים, ובכובעו זה עליו להיות בקיא ואמון על המשפט האזרחי, החוקתי והמנהלי. מאידך, עיקר תפקידו של ראש התביעה הכללית הוא לבדוק ולבחון תיקים פליליים, להורות על העמדה לדין או על סגירת התיק, ומשום כך תחום המומחיות שלו בה"א הידיעה חייב להיות התחום הפלילי.

למרבה הצער, היועצים המשפטיים האחרונים לא היו בקיאים די הצורך בתחום המשפט הפלילי, ולכן הגיעו לא אחת להחלטות תמוהות ובלתי קבילות, שגרמו לפגיעה קשה באמון הציבור בדרך קבלת החלטות על ידי גורמי אכיפת החוק.

אין לשכוח כי בכל תחומי החיים עברנו זה מכבר להתמקצעות ולמומחיות בתחומי המדע השונים – משפט, רפואה, הנדסה ועוד. הניסיון למצוא יועץ משפטי אמון על כל תחומי המשפט או על מרביתם נועד מראש לכישלון, ודומה בעיניי לאיתור רופא שיהיה מומחה באורתופדיה, גניקולוגיה ואורולוגיה בעת ובעונה אחת.

אמנון סטרשנוב, שופט בדימוס, נשיא המוסד לבוררות עסקית