ונדרס: "הקולנוע הישראלי הוא כוח עולה"

"שמעתי שמועה שהקולנוע הישראלי הוא בינוני, אבל בשנים האחרונות הרושם שלי הוא אחר לגמרי", אמר הבמאי הגרמני, וים ונדרס במסיבת עיתונאים שנערכה הבוקר בבית הספר סם שפיגל בירושלים. אמירתו של ונדרס באה כקונטרה לדבריו של הבמאי דובר קוסאשווילי שהיה בין משתתפי כנס חזון הקולנוע הישראלי שפתח בשבוע שעבר את חגיגות 20 השנה לבית הספר הירושלמי לקולנוע ולטלוויזיה. "אני חושב שבשנים האחרונות יצאו מישראל סרטים מצוינים, וללא ספק אתם סוג של כוח עולה", הדגיש ונדרס.

על התמודדות הקולנוע העולמי עם בעיות תקציביות וריבוי ערוצים אמר ונדרס כי קשיים, במידה מסוימת, הם קטליזטור יצירתי. "אני חושב שהתמודדות עם קשיים טובה ליצירה", אמר והוסיף, "כשזה קל, המיצים היצירתיים לא עובדים כל כך טוב. לקולנוע, כמו לכל יצירה, עדיף להיאבק על מקומה, להילחם כדי להמציא את עצמה מחדש, לא להרגיש נינוח. כמו שאתם רואים מהוליווד לא באמת יצא שום דבר טוב בזמן האחרון".

כנשיא האקדמיה האירופית לקולנוע ומי שלמעשה הביא לכניסתם של ישראל והרשות הפלסטינית כחברות בה אמר ונדרס: "תפקידנו באקדמיה באירופה הוא לקדם קולנוע טוב. בישראל וגם ברשות הפלסטינית יש סרטים ויוצרים שיש להם מה לומר". כשנשאל לגבי הרוח המנשבת באירופה וקוראת לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל אמר: "אני מחרים חרמות". בהתייחסו לקן לואץ, ממובילי החרם באנגליה, אמר: "לואץ' הוא בחור מוזר. אני זוכר שבאחד הפסטיבלים הוא ניגש לדלפק הקבלה כעוס והתלונן על כך שקיבל חדר גדול מדי. הוא איש כזה, מה יש לומר. בכל הנוגע לחרם, לדעתי כמעט תמיד החרמה משיגה את המטרה ההפוכה".

על השאלה האם  חשב לעשות סרט בישראל, אמר: "ישראל היא אחד המקומות הכי מורכבים בעולם. באתי לכאן ללא מטרה מוגדרת, אהיה פה כמה ימים, פגשתי הרבה אנשים שאני אוהב ולך תדע למה זה יוביל". ונדרס הוסיף כי הוא מקווה שישראל תהפוך למקום טוב יותר. "המצב הפוליטי הוא בלתי נסבל ויש ביכולתו להשתפר. יש לי הרבה חברים פה, כך שאינני יכול להיות אדיש".

ונדרס נשמע נעים, נינוח ומבודח לאורך כל מסיבת העיתונאים. כשנשאל האם יש דרך מוסרית לצלם אלימות, ענה: "צריך לעשות מאמץ משמעותי כדי להראות אלימות באופן שיקשה על הצופה לקבל אותה. אחד הסרטים שעשה את זה נהדר הוא 'ואלס עם בשיר' - הוא הצליח להתרחק מהמלכודת של סרט מלחמה. אולי כיוון שמדובר בסרט אנימציה נוצר מרחק שגורם לך להרגיש כעס ודחייה מכל מלחמה באשר היא". ונדרס חלק מחמאות גם לסרטם של ירון שני וסכנדר קובטי, "עג'מי" בו צפה והוסיף כי הוא מצפה לסרטו החדש של ניר ברגמן. 

מצב הקולנוע העולמי

ונדרס נשאל כיצד הוא רואה את עתיד הקולנוע כאמנות איכותית והאם לא רחוק היום בו תקוטלג כל תעשיית הקולנוע תחת "בידור המוני. "זו שאלה טובה. כיום הקולנוע מראה את אותו הזבל בכל העולם, ואתה חייב לחפור לעומק כדי למצוא קולנוע מסוג אחר", אמר.

"התקציבים הולכים וקטנים וההפצה נחנקת, וצריך להיות אופטימיסט מוחלט כדי להכחיש את זה. מנגד, כשאתה רואה אנשים שיוצאים מסרט שאינו רק בידור, אלא נותן להם משהו באמת - אתה רואה את הסיפוק העצום. הרבה סרטים הם ג'אנק פוד במקום מזון מזין שיכול לייצר זכרונות אמיתיים".

ונדרס. "הקולנוע האיכותי לא ייעלם"

"לדעתי הקולנוע האיכותי לא ייעלם, אבל עידן הצריכה, דחף הכל לשוליים. זה הקהל שצריך להחליט אם הוא מעדיף לחיות מג'אנק פוד או רוצה מזון לנשמה. חלק מהסרטים הטובים ביותר שראיתי כמו 'ואלס עם בשיר', הגיעו לצערי למעט מדי אנשים. את ואלס צריכים היו לראות מיליונים, אבל הוא נשאר סרט לחובבי ארט האוס וחבל. במציאות הנוכחית, אם 'מלאכים בשמי ברלין' היה יוצא לאקרנים היום, היה לו קהל מצומצם".

הבעיה העיקרית לדעתו של ונדרס בעולם הקולנוע כיום אינה טמונה בהיעדר כשרון אלא בבעיות הפצה. "יש גרעין גדול של יוצרי קולנוע מתחילים נהדרים, אנשים שעם מעט כסף עושים קולנוע נפלא, אבל הבעיה העיקרית היא שההפצה כיום פותחת שער צר מדי ומשאירה רבים מחוץ לחומה. אני מקווה שדרכי ההפצה בעתיד ישתנו ויאפשרו דרכים שונות ליוצרים מתחילים לפרוץ. הקולנוע המסורתי כבר לא יכול או מוכן לפתוח את שעריו. אני חושב שצריך למצוא דרכים חדשות לחשוף יצירות ראויות שלא זוכות לחשיפה מספקת בפני קהל. זו בעיה שקיימת לא רק בישראל אלא בכל העולם".

על השחקנים שהכי נהנה לעבוד איתם, ענה ונדרס: "תמיד רציתי לעשות סרט עם ג'ינה רולינס, אבל זה לא קרה. היה נפלא לעבוד עם ז'אן מורו וצילמתי שני סרטים עם ברונו גנץ וזו היתה אחת ההתנסויות הנפלאות שהיו לי. גם העבודה עם דניס הופר היתה נהדרת".

בין מחול וקולנוע

ונדרס, שנמצא בימים אלה בעריכת סרט תלת מימד על יצירתה של הרקדנית והכוריאוגרפית פינה באוש, שהלכה לעולמה בחודש יוני האחרון, אמר: "ההכרות שלי עם פינה החלה לפני 25 שנים. הפכנו לחברים טובים, כמעט משפחה ולמדתי להכיר אותה מקרוב. דיברנו על עשיית סרט משותף במשך שנים. היא כל פעם שאלה 'מתי תעשה אותו?" ואני עניתי 'אינני יודע איך לעשות אותו. כשאדע, אעשה'".

"זמן רב תהיתי איך אפשר לצלם מחול. ראיתי המון עבודות שנעשו על יצירותיה, אבל חשבתי ששום דבר לא תפס באמת את המחול שלה.

במובן מסוים חשבתי שלצלם מחול זו משימה כמעט בלתי אפשרית, כי מחול בהגדרתו משתמש בחלל ולא יכול להיתפס על ידי כלי שהוא דו מימדי בהוויתו".

לפני שנתיים בעקבות צפייה בסרט תלת מימד פתאום התברר לו כיצד יוכל באמצעים קולנועיים לדבר על תנועה ומחול. באוש אפשרה לו לצלם לא רק במופעי הלהקה אלא גם בסטודיו במהלך החזרות עם רקדניה בוופרטל. את הסרט חשבו לערוך ביחד. מותה הפתאומי הוביל את ונדרס למחשבות על גניזת הסרט אך בעקבות שיחות עם הרקדנים ומשפחתה, החליט להמשיך בפרויקט. "זה פרויקט שרצינו לעשות ביחד ולכן חשבתי שאי אפשר להמשיך אותו אבל הרקדנים ביקשו ממני שאמשיך בכל זאת. עכשיו אני חושב שעשיתי טוב שהמשכתי. אגב, פינה אהבה את ירושלים. היא דיברה איתי הרבה מאד פעמים על המקום הזה".

במהלך ביקורו של ונדרס בישראל, יוקרן בנוכחותו בסינמטקים בתל אביב ובירושלים סרטו האחרון, "לצלם את פלרמו", שהשתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל הסרטים האחרון בקאן.