בכבוד שלהם

איך אומר מושיק עפיה? שימי תבורי הוא איש מאוד מיוחד. בניגוד לשלושת נערי השער האחרים שלנו, תבורי הוא היחיד שהגיע אל סט צילומי השער לבדו, בלי פמליה ומנהל אישי - אבל זה לא מפריע לו לקטוף את תואר הדיווה המצטיינת.

"אני מבקש שתתקדמו, אני צריך להגיע הביתה לשחרר שלושה פועלים", סונט בנו מר טווילי לשעבר מהרגע שהגיע, וזאת על אף שאיחר בעצמו בחצי שעה סמלית. "זה לא בשבילי הדברים האלה, אני איש העולם הגדול", הוא מסביר כשהסיגריה מתנדנדת מפיו והוא מתדיין עם המלבישה על החליפה שנבחרה לו, "קמתי היום מוקדם, אני כבר לא צעיר שהולך לישון לפנות בוקר. פעם לא היינו נרדמים לפני שהיינו מוצאים זיון, היום זה אחרת".

צילום: רועי גזית

נדמה לנו שתבורי רוצה שנרגיש שהוא סובל, אבל אנחנו לא לגמרי מאמינים לו - ובכל מקרה, האנרגיות העליזות של מושיק עפיה ודודו אהרון מצליחות לרכך אותו עד לכדי ג'אם סשן פורה עם גיטרה, בנג'ו ומפוחית. שלושתם הגיעו לכאן כדי לעשות כבוד לירון אילן, לכבוד תוכניתו החדשה "שמח" בערוץ המוזיקה - וכמות החיבוקים והנשיקות על הסט מרמזת כי מילת היום תהיה "סולידריות".

בגטו של "פסטיבל הזמר המזרחי"

בשנה שהוכתרה כפורייה ביותר למוזיקה המזרחית, החלטנו לכנס את נציגי שלושת הדורות האחרונים בז'אנר, לשם סיכום והפקת לקחים - וגילינו שבכל מה שקשור לעמידה מול התקשורת, החזית מאוחדת מתמיד. תבורי (57), נציג דור המייסדים, חוגג כבר קרוב לשנה את הקאמבק שלו מאז יצא מבית "האח הגדול "VIP, עם סינגלים חדשים ותוכניות לשואו משלו בערוץ 24.

תבורי מצטרף לגל קאמבקים, שכולל גם את ישי לוי, עופר לוי ויואב יצחק. מושיק עפיה (35), נציג דור הביניים, כבר 15 שנה מסלסל בסגנונו המעושן, אבל גם אחרי שפרץ עם שלומי סרנגה בדואט "חלום מתוק" והמשיך ללהיט הרינגטונים "אני לא זמין", לא הצליח לחדור למיינסטרים.

השנה, עת הוציא את אלבומו ה־11, "מבט שנוגע", ויחד עם הצלחותיהם של בני דורו, אייל גולן, ליאור נרקיס, שלומי סרנגה וקובי פרץ - זה סוף סוף קורה, והסינגל האחרון שלו, "בשבילי", הוא אחד השירים המושמעים בישראל בחודש האחרון. דודו אהרון (24) יושב כאן על תקן הבחור החדש בשכונה. בשנה שעברה לא ידענו מי הוא, בחודש שעבר הוא מילא את היכל התרבות במעריצים שמשננים את מילות השירים משני אלבומיו.

ירון אילן (39) מביט בשלושתם כאבא גאה. לפני כמעט 20 שנה הוא חדר את גלי האתר עם הרדיו הפיראטי; כעת הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר בסצנת המוזיקה המזרחית, ובמציאות של היום זה אומר שהוא אחד האנשים המשפיעים ביותר במוזיקה בכלל. איך זה קרה? קוהלת ושימי תבורי מסכימים כי "לכל זמן ועת לכל חפץ".

"אני עוד זוכר את המלחמות שלנו", משחזר תבורי. "הקבוצה הבוגרת, אביהו מדינה ואני, היינו בגטו של 'פסטיבל הזמר המזרחי', או שהיו משמיעים אותנו רק שעה אחת ברדיו, אבל היום זה שולט ברחוב וכולם אוהבים את אייל גולן ומושיק וכל החבר'ה האלה".

מושיק: "זה היה חייב להתפוצץ מתישהו".

דודו: "מוזיקה מזרחית זה מה שעושה לאנשים שמח. כשהייתי בלהקה צבאית והגעתי לחיילים שחייבים לשמח אותם כי הם מבואסים, התחלתי עם 'הבטחתם יונה' וכלום לא קרה. רק כשהתחלתי את 'הפרח בגני', אנשים התחילו לעשות שמח".

ירון: "פעם היה יותר אין להגיד שאני שומע שלמה ארצי משימי תבורי".

שימי: "היום זה השתנה, שלמה מופיע בפלקה ואנחנו בקיסריה. סתם, אני צוחק, אני מאוד מעריך את שלמה".

מה גרם לפריחה הזו?

ירון: "יש ריבוי תחנות רדיו אזוריות ששינו את מצב המוזיקה. פעם היתה רק תחנת רדיו אחת ומי שהיה שומע לא היה מתגאה בזה, אבל היום הדור שלנו כבר לא מתבייש לנסוע במכוניות ולשמוע. בקורס קצינים הייתי שומע בלילה את 'על הדבש ועל הכיפאק' וזה היה משהו שעשיתי בפינה שלי. כשהתחלתי לשדר מוזיקה מזרחית ברדיו אמרו לי שהשתגעתי".

שימי: "היום זה הרבה קומפיוטרים, הפקה אחרת".

ירון: "אתניקס ואייל גולן התחילו את הצליל החדש הזה, הם הקדימו את זמנם. ההפקות הן מהמושקעות שיש במדינה היום".

עפיה, אילן, תבורי ואהרון. חזית מאוחדת מתמיד (צילומים: אוהד רומנו)

שימי: "יש היום גם שיווק באינטרנט. אני אישית לא מתחבר לאינטרנט, למרות שיש לי אתר ונכנסו אליו 42 אלף איש בשנה האחרונה".

ירון: "שימי היה צריך לחזור לתודעה דרך 'האח הגדול'. הוא היה סופרסטאר באמצע שנות ה־70, אבל לא חזר לתודעה דרך דברים עם ערך תרבותי למעט תוכניות כמו 'ריח מנטה'. הוא חזר דרך הריאליטי ואז הבינו כמה הוא זמר ענק".

שימי: "במשך השנים הקלטתי 200 שירים על גבי דיסקים, אני חושב שזו כמות אדירה. גרתי באולפנים. אבל היום יש דור שלא הכיר אותי, ו'האח הגדול' הוציא אותי מחדש. זה נהדר מבחינתי".

מושיק: "לדעתי זה קצת דבילי שהוא צריך לקבל הכרה דרך 'האח הגדול'. עם כל הכבוד לתוכנית, שאני מרותק אליה, היא כזו קטנה לעומת מה שהוא עשה. אני למשל גדלתי על המוזיקה שלו".

ערוץ 24 - הבית של המוזיקה המזרחית

תבורי עדיין לא סיים את הרומן שלו עם טלוויזיית המציאות. בימים אלה מצטלם בווילה שלו פיילוט לתוכנית חדשה בערוץ המוזיקה, בשיתוף בניו, עימם יחפש זמרת נולדת חדשה. מיתוגו החדש של הערוץ הופך אותו רשמית לבית של המוזיקה המזרחית, עם אילן בתור טאלנט קבוע, מעמד שהושק כאשר הנחה לצד גל אוחובסקי את "מופע העשור".

אחר כך הגיעו היכל התרבות בתל אביב והאמפי בקיסריה, שלוח ההופעות שלהם נראה לאחרונה כמו זה של מועדון הפלקה. קיסריה מארחת את אייל גולן ושרית חדד כבר שנים, השנה הצטרפו אליהם איציק קלה וקובי פרץ. בהיכל התרבות, מלבד אהרון, הופיעו לאחרונה ליאור נרקיס, קובי פרץ, יואב יצחק, משה פרץ, עופר לוי ואיציק קלה.

מושיק: "היכל התרבות יותר מכובד ונוח מקיסריה. להכניס קהל דרך כורכר ושיושבים על כיסאות מאבן, זה פחות טוב בעיניי. אני עוד לא עשיתי היכל התרבות ולא קיסריה, ואני לא מאמין שאעשה".

תבורי. עדיין לא סיים את הרומן שלו עם טלוויזיית המציאות 

אילן: "הקהל שלנו מתורבת"

יש היום ביקורת על כך שהקהל של המזרחי מבזה את ההיכל. דיווחים שבהופעות של עופר לוי וליאור נרקיס אנשים מעשנים, שותים, רוקדים על הכיסאות ומורידים חולצות.

מושיק: "זה חלק מהמוזיקה שלנו, מה לעשות, אי אפשר לעצור אנשים מהנאה. מתחילים לחפש אז מתחילים להמציא", אומר עפיה בזמן שהוא מדליק עוד סיגריה, למרות תחינות אינסופיות מצוות הסטודיו שיעשן בחוץ, "הכי חשוב שליאור מילא את ההיכל ונתן את החותמת".

דודו: "אני לא מאמין שזה קרה. אני חושב שצריך להתמקד בדברים הטובים ולפרגן".

מושיק: "אם הם רוצים, שיוסיפו עוד מאבטחים".

דודו: "אולי הקהל קם מהשיר השלישי, לזה אני אאמין".

אבל אם המוזיקה התפתחה, אולי גם הקהל צריך להתפתח?

ירון: "הקהל שלנו מתורבת, הדיבורים האלה זה לנסות להנציח סטיגמות בכוח".

מושיק: "צריך להבין, זה לא קהל שבא ויושב כמו בסרט, הוא שומע וקורה לו משהו בגוף והוא צריך לזוז עם זה".

ירון: "זו התעסקות מאוד תפלה בדבר לא חשוב. אנשים מתעסקים עם שתייה או עישון, אבל גם מי שהולכים לפילהרמונית שותים יין ומעשנים סיגריות בבית, ורק אצלנו מסתכלים על זה. יש כאן ניצחון של הקהל. יש אנשים שעד היום לא היה להם מה לראות בהיכל התרבות, הם לא מתחברים לפילהרמונית של זובין מהטה, אבל הם רוצים לראות הופעה על כיסא מרופד, ועכשיו יש להם ההזדמנות".

מושיק: "יאללה, מה זה משנה כן מעשנים או לא מעשנים, תכף יבדקו לנו גם את התחתון. יאללה, עזבו אותנו ותפרגנו".

שימי, אתה מגיע לקיסריה לראשונה במאי. מתרגש?

שימי: "מאוד. זה אולם יפה, אבל לא נראה לי שנוח שם".

מושיק: "אולם? אני רוצה להגיד לך, שימי, אתה אדם מאוד מיוחד. הוא מדבר על קיסריה כאילו זה איזה מתנ"ס".

אהרון. "צריך להתמקד בדברים הטובים ולפרגן" 

ירון: "אדם כמו שימי תבורי הופיע באולימפיה ובלאס וגאס ובמיאמי, אז זה קטן עליו".

שימי: "קיסריה נהיה אופנה ואני מאמין שהיא תרד".

אירועים אתה עושה?

שימי: "בטח. אני לא רוצה לפגוע, אבל לא תשמעי שיר של אריק איינשטיין בחתונה. המחירים שלי עלו מאוד, כי הגעתי למסקנה שאם כולם עולים גם אני אעלה. אני לוקח 30-20 אלף שקל לאירוע, זו תקופה משגשגת ואני לוקח בה חלק".

כן, העסק עדיין נשען ברובו על אירועים פרטיים. ועדי עובדים, בר מצוות, ימי הולדת - וכמובן חתונות - הם הגביע הקדוש של המוזיקה המזרחית. לא משנה כמה נדבר על קיסריה, הכסף הגדול של תעשיית האירועים מגיע ליד אחרי הרבה פחות תיווך. כאן לא צריך למכור כרטיסים, לשלם על במה והגברה או לשריין חינמים לעיתונאים. צריך פשוט להגיע, לעשות שמח, לזרוק כמה מילים לחתן־כלה ולבורא עולם - ולצאת עם עשרות אלפי שקלים בכיס.

הזמרים מתרחקים מהקהל המקורי שלהם

בראש הטבלה עומדים היום שרית חדד, אייל גולן, שלומי שבת, קובי פרץ ומשה פרץ, עם תעריף שמגיע עד 50 אלף שקל לאירוע. השאר, כולל עפיה ואהרון, נעים בין 20 ל־40 אלף שקל, ממוצע שהוא כפול מהמחיר שהיה מקובל אך לפני שנתיים. גורמים בתעשיית החתונות מדברים על בועה: נטען כי המחירים הפכו למופרזים ולא פרופורציונליים למוצר, כי הזמרים מתרחקים מהקהל המקורי שלהם וכי הפריחה הזו תגיע לסיומה בפיצוץ גדול.

האם קיסריה הפכה את הזמרים המזרחיים לפריבילגיה לעשירים בלבד?

דודו: "אנחנו לוקחים מחירים גבוהים, כי זה לא רק קלידן וזמר כמו פעם. אנחנו רוצים להשקיע במה שאנחנו נותנים".

מושיק: "נכון, לא כל אחד יכול להזמין אותנו, אבל גם לא כל אחד יכול לנהוג במרצדס או להביא את קובי או את דודו או את מושיק, ככה זה ואין מה לעשות. לפני כמה שנים היו אומרים שאנחנו זמרי חתונות כאילו אתה מופיע באיילון על אי תנועה, אבל גם אם מישהו כמו שלום חנוך יוריד את המחיר שלו מתחת לאלף אני לא אקח אותו לאירוע, כי הוא לא מתאים.

"אם את עושה חתונה ב־200 אלף דולר, למה לא לקחת זמר בעשרת אלפים דולר? המנה עולה 200 שקל והאולם עשרות אלפים, למה שהזמר לא יקבל חלק מזה? יש גם כאלה שלוקחים 80 ו־200 אלף, אבל אני מתאים את עצמי לקהל, אני זמר עממי. כל עוד אני מתפרנס בכבוד אני לא חייב לאף אחד כלום, רק לשלם מיסים ולהוציא חשבונית".

שימי, אתה שומע זמרים חדשים כמו דודו?

שימי: "אני לא שומע רדיו ולא מסתכל בטלוויזיה, הראש שלי עסוק בשבעה ילדים. אני מאמין שאסתכל קצת ב'האח הגדול'. אבל ברור שאני יודע מי הוא, הבן שלי חולה עליו".

לא כולם כמוך, עופר לוי, למשל, לא מפרגן למשה ולקובי פרץ, הוא אמר בראיון לגל אוחובסקי שהם מזכירם לו קבלני בניין.

שימי: "יש אנשים שמותר להם להגיד הכל. אני בעד דור חדש, זה תהליך טבעי. אני כבר בן קרוב ל־60, עסוק יותר בעסקים ופחות במוזיקה, ואני כבר לא מקליט כמו פעם. אני בכלל לא יודע אם אתעסק במוזיקה בגיל 65, אני מבין שאני כבר לא אליל נוער. לפעמים פוגשות אותי נשים מבוגרות ואומרות לי שהן זוכרות אותי משהן היו בנות 30. גם זו שהתחתנתי איתה היא כזאת".

אולי באמת תספר לנו על הנישואין הרביעיים שלך?

שימי: "זה לא עניינכם".

שמענו שהיא מבוגרת ממך. אתה יודע מה זה קוגרית?

שימי: "אני לא יודע איזה שפה אתם מדברים, אבל אל תיכנסו לעניינים שלי. זה לא עניינו של אף אחד". 

עפיה. "לא כל אחד יכול להזמין אותנו"

ירון: "לדייוויד בקהאם משלמים 200 מיליון דולר לחמש שנים, למה שלזמר מזרחי לא ישלמו?"

תביעה על סך ארבעה מיליון שקל נגד אילן

אז תבורי לא מוכן לנדב אינפורמציה על החתונה, שלפי הדיווחים נערכה עם חברת עבר בארצות הברית בחודש שעבר - אבל בכל מקרה, אילן תפס לו היום את משבצת השערוריות. בימים אלה מעיבה על חגיגתו תביעת ענק ממנהליו לשעבר, המפיק המוזיקלי רובי בן שמעון והאמרגן יובל ניסני, שלדבריהם החזירו אותו לטלוויזיה אחרי תקופה קשה.

אילן פרץ לראשונה ב־1994 דרך רדיו ירושלים (בו הוא עדיין משדר) עם התוכנית "מנטה", שהפכה ברבות הימים לתוכנית בערוץ 33 ובערוץ הראשון. אחרי שבע שנים שמנות, התוכנית הורדה מלוח השידורים הממלכתי ואילן הידרדר למשבר נפשי, להימורים ולחובות כבדים. בעבר סיפר כי הוא בגמילה מהימורים - והקאמבק נעשה רשמי כאשר הוקמה חברת יו בי מנטה, עם בן שמעון וניסני, שהפיקה עבורו את התוכנית "ריח מנטה" בערוץ 10 ביום שישי, וספיישלים לאולפן השקוף בערוץ 24.

עם הצעה לחוזה טאלנט מערוץ המוזיקה, אילן עזב לאחרונה את ערוץ 10 המקרטע, ולדברי שותפיו לשעבר נטש גם אותם, מה שנגמר בתביעה על סך ארבעה מיליון שקל, שעומדת מולו ומול ערוץ המוזיקה.

ירון: "בית המשפט יחליט בעניין הזה, אני מתעסק בלעשות טלוויזיה ורדיו".

מי שתובע אותך היו פעם חברים טובים שלך, הם סיפרו שהגנו עליך מנושים כשהיית בחובות מהימורים.

ירון: "הם היו שותפים שלי, נכון. איפה שיש כסף גדול וכוח, דברים מתפוררים בדרך וזה כנראה חלק מהעניין. כל אחד והרגשות שלו, גם לי יש את הרגשות שלי, אבל אני מניח אותם בצד. אני לא מתנצח איתם דרך העיתון".

אילן. הידרדר למשבר נפשי, להימורים ולחובות כבדים

לתביעה יש קשר לכך ששם התוכנית הוא כבר לא "מנטה", אלא "שמח"?

ירון: "אין שום קשר, החלטנו לעשות לתוכנית מיתוג חדש ולקחת אותה למקום חדש. המיתוג זה ירון אילן ולא רק מנטה. אין לאף אחד זכויות על השם, 'מנטה' שייך לחלל, זה צומח, זה לא של אף אחד. ברדיו עדיין קוראים לתוכנית שלי 'מנטה'".

דודו: "'שמח' היא תוכנית לעניין, מושקעת. ירון בא ומדבר על הזמר נטו, כמו שצריך. אני גדלתי עליו. הייתי רואה את התוכניות שלו כילד בן 13-12, ישבתי מרותק מול 'ריח מנטה' בערוץ 33, ולשם רציתי להגיע".

מושיק: "אם ערוץ המוזיקה היה ממשיך לשדר את הקליפים שהוא שידר פעם, זה היה נסגר לפני שנה".

ירון: "הערוץ הבין איך צריך להיראות אולפן, אין אולפן בארץ ברמה כזאת של יופי. זה אולפן מושקע ברמות מטורפות, שמו מאות אלפי שקלים כדי לתת כבוד לז'אנר הזה".

אולי זה טרנד שיעבור?

ירון: "יכול להיות. אולי עוד שנה או שנתיים יעשו את הכתבה שמתים לעשות, וההתחלה של זה תהיה 'מותה של המוזיקה המזרחית'. אבל צריך להבין שאנחנו לא ניעלם לעולם. בשנות ה־60 היה את פסטיבל הזמר, ב־80 את פוליקר וב־90 את הטברנות בטלוויזיה, טרנד שאני הייתי חלק ממנו. ותמיד חיפשו מתי זה נופל ומת. אבל ישמעו אותנו בעתיד, יותר ויותר ויותר. זה כבר לא גטו והבושה נמחקה. ובכל זאת, תמיד ישאלו את האמנים אם הם לא מתביישים לשיר מול אדם שאוכל רבע עוף".

מושיק: "לא כותבים על האלף שרוקדים, אלא על האחד שיושב בסוף האולם ואוכל".

דודו: "יש טירוף בחתונות שאנחנו מופיעים. לפעמים אני עולה לשיר רק בשתיים בלילה וזה נמשך עד הבוקר".

למה נשמע שאתם עדיין כועסים?

מושיק: "אני כועס כשאני מתחיל להיכנס להגדרות וצריך להתנצל על הטקסט שלי כי מישהו חושב שהוא נמוך. והשיר יכול להוריד 560 אלף בסלולר. כשאני קורא כתבה על שלמה ארצי, שהוא זמר ענק, מדברים איתו שם על המוזיקה. אבל איתי, בשביל כתבה רוצים שאגיד שאני משתמש בכדורים וסמים ושוק אפור. התבטלו לי כתבות בעבר בגלל דברים כאלה".

מעניין שדודו לא מדבר ככה. היה לו קל יותר?

דודו: "אני לא הרגשתי קיפוח, כנראה שאנשים כמו ירון ומושיק פתחו לי דלתות".

ירון: "כשזמר כמו מושיק עפיה רצה להופיע בטלוויזיה, הוא היה צריך לשלם כדי שדודו טופז יזמין אותו להופיע. אצל דודו אהרון המציאות אחרת".

מושיק: "זה פצע של למעלה מעשר שנים. בחודשיים טובים לא נשכח הכל, גם לא בשנה וחצי. ברור שאני עדיין מרגיש את הדברים האלה".

ירון: "רציתי הרבה פעמים לבוא ולהגיד, הנה תראו, ניצחנו. אבל אי אפשר להתעלם ממה שהיה פעם. צריך לדבר על זה ולהזכיר לאלה שמאחור שיש מי שלקח את זה על הכתפיים. יש אנשים שלא מדברים עליהם, כמו אשר ראובני ומאיר ראובני וישראל בונדק (אמרגנים ותיקים, שבין מיוצגיהם היו זוהר ארגוב ז"ל ואתי לוי, ה.ב, י.ו), האחים שהיו באים לתחנה המרכזית עם קלטות בקרטונים ומביאים לחנויות בשוק מחנה יהודה, ואנחנו לא שוכחים את זה.

אדם שאין לו עבר אין לו הווה ואין לו עתיד. את רואה איך דודו כיבד את שימי היום, הוא מתנהג ככה כי הוא יודע שבלי שימי הוא לא היה בעולם הזה. לא התייחסו כשהבאתי את 'ריח מנטה' לנקודות שידור ברחבי הארץ, מי התייחס אלינו? עשו לנו אירייז".

קראתם את כתבת הנגד למוזיקה מזרחית ב"7 לילות" לפני מספר שבועות?

מושיק: "לא, אבל שמעתי שמישהו אמר שם שהוא מפחד שילמדו את הטקסטים שלי בבית ספר. הבנתי שמרגול ענתה על זה בשמי, אז אני לא אתייחס".

זה היה רוני בראון, מנכ"ל הליקון.

ירון: "זה מי שהחתים עכשיו את רז חדד".

מושיק: "אז למה הוא מדבר ככה עליי? אני לא יודע מי זה ולא רוצה לדעת. אז הוא אמר, אז מה? ואם הוא אמר שקפצתי מעזריאלי, קפצתי?".

ירון: "בעבר הטקסטים היו תירוץ לא לשדר מזרחית, למרות שצלילי הכרם שרו אלתרמן ובועז שרעבי ושימי וזוהר ארגוב, היו להם טקסטים מעולים. אבל מי הזמר ששר, 'הזין שלי נמתח כמו הקפיץ של המדינה?'. זה רמי קלינשטיין".

אתה מתכוון, "הארץ מתפתחת כמו הזין שלי", מתוך השיר "אין לי חוץ ממך" מאת איתן נחמיאס גלס?

מושיק: "יש שורה כזו בשיר שלו? הנה, את זה אני לא הייתי מסכים שהילדים שלי ישמעו. אם אני אומר, 'אני לא זמין, כן פנוי, לא זמין', זה הרבה יותר טוב מזין, סליחה על הביטוי".

ירון: "ומה עם 'ז'ה טם איי לאב יו טרמינל' של מאיר אריאל? זה נחשב קלאסיקה ישראלית. אבל כשמושיק עפיה שר "שובר שתיקה" על כאב פנימי של אנשים, זה שיר שאני שומע ובוכה".

אתה מתייחס לכל הטקסטים כאל מקשה אחת, אבל אתה יודע שלא כולם טובים. יש המון "את יפה, את טובה, את נחמדה".

ירון: "נכון שיש טקסטים שהם ג'ינגלים. אני לא בעד לרדת מתחת לשולחן, אבל אייל גולן, כשהוא שר 'הייתי כה רגוע, עכשיו הלב פצוע', מה הבעיה עם זה? ככה אנשים מדברים. הלוואי שטקסטים של אייל גולן יילמדו בבית ספר'.

מושיק: "לא מתווכחים עם הצלחה, אנחנו בנקודה שהגיע הזמן שהתקשורת תסתום את הפה שלה כבר עם כל הבלבולי ביצים האלה על טקסטים".

• עוד על ארבעת זמרי המוזיקה המזרחית, הטענות על קיפוח ברדיו ומה יש למושיק עפיה נגד חוה אלברשטיין - בגיליון פנאי פלוס החדש