קלאסיקות לכל הרוחות

כשהבמאי רוברט זמקיס קרא בילדותו בשיקגו את "מזמור לחג המולד" של הסופר הבריטי צ'רלס דיקנס על סקורג', המיזנטרופ הקשיש והקמצן שמשתנה בעקבות מפגש עם רוחות חג המולד, הוא התאהב ממבט ראשון. "במיוחד התרשמתי מהעובדה שהסיפור עובר מסע בזמן, מהדימויים המקאבריים של רוחות הרפאים, ועד כמה הסיפור היה מותח", גילה זמקיס בן ה-57 כשנפגשנו בפסטיבל קאן האחרון.

מאז אותה התאהבות, נדרשו 50 שנה עד שזמקיס, מספר הסיפורים המיומן ועתיר הדמיון, יהפוך את יצירתו של דיקנס בן המאה ה-19 לסרט המסתמך על מיטב חידושי הטכנולוגיה. בינתיים זמקיס, בן טיפוחיו של סטיבן שפילברג, הנפיק להיטים כמו סדרת הסרטים "בחזרה לעתיד" ("אולפני דיסני סירבו להפיק את 'בחזרה לעתיד' בגלל רמיזות על גילוי עריות", מגלה כעת זמקיס), בה מייקל ג' פוקס התרוצץ במכונת הדלוריאן במרחבי הזמן, ו"פורסט גאמפ" (1994) שזכה בשישה אוסקרים (כולל פרסי הבימוי והסרט), בו נטען שהחיים הם כמו קופסת שוקולד.

ראוי לציין כי הקריירה של זמקיס לא אחידה ברמתה, והוא חתום גם על סרטים מביכים כמו "להתחיל מחדש". בשנים האחרונות, זמקיס מתמקד בסרטי אנימציה ("רכבת לקוטב", "בייוולף"), העושים שימוש בטכניקת לכידת תמונה. לדברי זמקיס, הטכנולוגיה הזאת משחררת אותו כקולנוען. היא גם אפשרה לו ולאולפני דיסני לעבד את "מזמור לחג המולד" בהתאם לחזונו של דיקנס.

"כשאתה קורא את הספר, אתה קולט שהוא מאוד חזותי, כאילו דיקנס כתב אותו לקולנוע", מסביר זמקיס. "זה מדהים כמה הדמיון של דיקנס היה קולנועי. בעבר נעשו המון עיבודים לספר, עוד בעידן הסרט האילם, אבל למעשה לא היה לקולנוענים את הכלים להציג את הסיפור בדרך שבה הוא נכתב.

"רוחות חג המולד". כמו דיקנס דמיין

"למשל בסרטים המוקדמים שנעשו על פי הספר, הרוח של חג המולד של העבר היא אישה שלובשת שמלת כלה לבנה או היה לה סדין על הראש, אבל כשאתה קורא מה שדיקנס כתב, זאת דמות סוריאליסטית וביזארית, שאור בוקע מהראשה, וככה הצגתי אותה בסרט שלי. רציתי להשתמש במיטב חידושי הטכנולוגיה לספר את הסיפור שאני חושב שדיקנס ראה במוחו. חשתי השראה והרגשתי שהמצאתי מחדש את הקלאסיקה".

נעשו לסיפור של דיקנס כל כך הרבה עיבודים. למה צריך עוד אחד?

"אני חושב שסיפור טוב אפשר לספר מחדש שוב ושוב, באינספור דרכים שונות. דיקנס עשה כאן שימוש ברוחות ובפנטזיה כדי לספר סיפור יפהפה, אנושי ומדהים על גאולה. בעיניי זה הפך לסיפור חג המולד הקלאסי של כל הזמנים. הוא אוניברסלי ונטול זמן. עדיין יש לו משהו להגיד לנו. וזה כאמור הזמן המתאים לעשות גרסה חדשה, לאור הטכנולוגיה המתקדמת".

צפית בגרסאות קודמות כדי לקבל השראה?

"מובן שלא ראיתי את כל הגרסאות. אני זוכר את זאת הראשונה שראיתי בחיי - כשהייתי ילד קטן צפיתי בטלוויזיה ונתקלתי בגרסה מ-1951 בה כיכב אליסטר סים. כשמישהו מהשחקנים או העובדים שאל אותי איזו גרסה קולנועית של 'מזמור לחג המולד' עליו לראות, הפניתי אותו לעיבוד ההוא".

ליהוק ממבט ראשון

ב"רוחות חג המולד" (כך ייקרא הסרט במחוזותינו), שיתייצב בבתי הקולנוע בישראל ביום חמישי הקרוב, הקומיקאי ג'ים קארי מגלם את סקרוג' הנרגן, הזעוף, המריר, שמעדיף להיות לבד בערב חג המולד. קארי לא הסתפק בכך, ומגלם בסרט דמויות נוספות - רוחות חג המולד.

זמקיס וקארי. "ידעתי שהוא יזרום" (צילום: Kristian Dowling)

"ג'ים היה הבחירה הראשונה שלי לגלם את סקרוג'", מתעקש זמקיס. "ידעתי שהוא יזרום וישתנה בצורה שלא תאמן. הוא כזה פרפקציוניסט והייתי משוכנע שהוא יתמודד עם הדמות הזאת עם הרבה תשומת לב לפרטים, קרוב לוודאי יותר מכל שחקן אחר. הוא בפירוש נפלא בתור סקרוג'. הוא לא רק עושה קולות או מבטא, אלא יוצר דמות שלמה, שיוצאת מכל תא ושריר בגוף שלו".

כיוצר אמריקני, לא חששת לגעת בקלאסיקה בריטית?

"כיוון שאנחנו אמריקאים, הקדשנו תשומת לב רבה לפרטים, במיוחד למבטא. רצינו שהכל יהיה אמין ומדויק. היו לנו מומחים בריטיים על הסט במשך כל היום. כשבמאים בריטיים עושים סרט על אמריקה, יש להם דרך מיוחדת לראות את הדברים, שאולי אין לבמאי אמריקני. אני חושב שזה עובד בשני הכיוונים".

עוד מימד לחוויה

ב"רוחות חג המולד", זמקיס מצרף לטרנד ההיסטרי של השימוש בתלת מימד, וגם בישראל תינתן אופציה להרכיב את המשקפיים המיוחדים. במקרה שלפנינו, אין ספק שהשימוש בתלת מימד מוסיף רבות לחוויית הצפייה.

מתוך הסרט. הטכנולוגיה משרתת את הסיפור או להפך?

"כשאתה עושה סרט תלת מימד בצורה הנכונה, הצופה יכול להיטמע בעולם שמוצג על המסך", אומר זמקיס. "טכנולוגיית התלת מימד מעצימה את החוויה ובזכותה אתה יכול לראות את לונדון ממש כפי שדיקנס תיאר וחווה אותה. כי במציאות, לונדון של דיקנס כבר לא קיימת יותר. עיצבתי את הסרט כך שהוא יהיה מוצג בתלת מימד. לראות את הסרט בעותק רגיל לא יהיה מרגש באותו מידה".

לא מעט במאים נחשבים מנפיקים כעת סרטים בתלת מימד. אתה חש שיש תחרות ביניכם?

"הטבע האנושי דורש מאיתנו להתמודד ולהתחרות, וזה נכון גם לגבי במאים. אנשים כמוני וכמו ג'יימס קמרון ופיטר ג'קסון נמצאים בעסק הזה ביחד. אנחנו נעזרים בטכנולוגיות שנוצרות בכל מיני תעשיות אחרות, כמו האפקטים המיוחדים ומשחקי המחשב, ואנחנו שמים את כל הדברים האלו בתוך הסרטים שלנו. כולנו מאמינים שלראות סרט בתלת מימד היא חוויה מעניינת.

"אני חושב שהתחרות בינינו היא דבר גדול וחשוב, כיוון שאם כל הסרטים יהיו טובים, כמו שאני מקווה שהם יהיו, כל האנשים יחיו בקולנוע. זה עדיף על כך שמישהו הולך לקולנוע פעם בשנה, כמו שהוא קונה מקרר אחד פעם בשנה. התחרות מאוד חשובה כיוון שאם אתה רואה סרט טוב ביום שלישי, תרצה ללכת לראות עוד אחד גם ברביעי. אגב, אם לכל אחד יהיה בבית מכשיר טלוויזיה בתלת מימד, זה יהיה מגניב".

לעתים נדמה שהטכנולוגיה בסרטים באה על חשבון הסיפור.

"אצלי הטכנולוגיה משרתת את הסיפור, ולא להיפך. יש לי תשוקה לקולנוע דיגיטלי, ולדעתי בעתיד נתאים את הדרך בה אנחנו מספרים סיפור לדימויים קולנועיים חדשים ולשיטה הדיגיטלית החדשה. הקולנוע קיים כבר יותר ממאה שנה, וזה מרגש לחשוב מה צפון העתיד לתחום הזה. אני חושב שזה שד שיצא מהבקבוק, אנחנו עדיין לא יודעים איזו השפעה תהיה לזה בעתיד. אם ננסה לנבא את זה, רק נמעיט בערכו".

"מי הפליל את רוג'ר ראביט". בקרוב הקאמבק?

ואם מדברים על העתיד, השמועות טוענות שזמקיס זומם על סרט המשך ל"מי הפליל את רוג'ר ראביט?", סרטו המקסים מ-1988 שהתרחש בעיר המצוירים

וסיפר על ארנב ששוכר בלשי פרטי (בוב הוסקינס) לעקוב אחר רעייתו, ג'סיקה הסקסית.

"ההמשכון הוא אכן משהו שמעסיק אותי כעת", הוא מודה. "כיום יש לנו את הכלים הטכנולוגים לבצע את החזון שלי בקשר לסרט ההמשך, והתסריט כבר נמצא בעבודה. על התסריט עמלים הכותבים של הסרט המקורי". חברי מועדון המעריצים של ג'סיקה ראביט השופעת עוצרים את נשימתם.