גיבורי שמשון
"נכון, החיילים הסרבנים מימין אינם מייצגים את השקפתי הפוליטית. אבל אני מתבוננת בהם מגוייסים לטובת מטרה לאומית חשובה בעיניהם, וגאה". יעל משאלי צופה במחאת לוחמי שמשון ונחשון וסבורה שעוד לא אבדה תקוותנו
תחושת שמחה בלתי מרוסנת הציפה אותי למראה קבוצות החיילים המניפים שלטים אידיאולוגיים.
"שמשון לא מפנים את חומש" ו"נחשון גם לא מפנים" הם אחלה פרוזאק בימים שכל מה שאנחנו שומעים על צעירים בישראל מתחיל ונגמר באלכוהול, סמים ורצח ברחובות.
אלה שדופקים חיילות. יכול להיות שכדאי לכם לסמוך עליהם, כי הם נאמנים לרוח צה"ל והמסורות המפוארות שלו. אני אמשיך להמר על הסרבנים האלה. כשתישמע אזעקת אמת, אני רוצה להיות במקום שהם יגנו עליו.
תקראו להם סרבנים, תגנו אותם, תגלגלו עיניים ותאיימו עלינו בחורבן צה"ל, המדינה והעם, ואני אמשיך לשמוח בהם, להתנחם באיכותם, לסמוך עליהם.
אולי אתם חושבים שיותר בטוח לכם עם החיילים המסורים לצבא, אלה שהתעללו בצעירים מהם כמסורת בשריון, או מפקדים שדופקים מכות רצח לחיילים מעצבנים בגולני, או
דעה נגדית
לא שמשון ולא גיבור
מאיר בן מאיר
"מניפי השלט בכותל 'שמשון לא מפנים את חומש' בוודאי זכו בשבת לטפיחות על השכם משכניהם וחבריהם. ואיך היו התומכים מתייחסים לאלה שהיו מניפים בהשבעתם את השלט: "הצנחנים לא שומרים על מאחזים"?
מאז ומתמיד כתבתי בעד סרבנות. משמאל ומימין. יש משהו בסרבנים הצעירים שהוא בדיוק הדבר שאני מייחלת אליו בדור צעיר. משהו חושב, מתלבט, בוחר, מחליט, אמיץ, משלם את המחיר. אני פשוט לא רואה איך אפשר אחרת. לא הייתם רוצים לשמוע שחייל אחד הניף שלט בחטיבת השריון "גדוד 74 לא מתעלל"? לא הייתם רוצים שהחייל ההוא שצולם יורה ברגל של הפלסטיני, סתם כי זה מה שהוא חשב שהמג"ד שלו אמר, יניף שלט "גדוד 71 לא יורים באנשים סתם" או לא מרביצים סתם, לא הופכים בית סתם, לא לוקחים סמים ולא שותים אלכוהול...? לא הייתם רוצים לראות את הסרבנות הזאת? אני כן, וכך גם אמרתי לבניי ערב גיוסם "יותר חשוב לדעת מתי לסרב מאשר מתי לציית" והתפללתי שהם יעמדו בנסיונות האלה בעת שירותם הצבאי.
לא חסרים לנו חיילים צייתנים בצה"ל. גם אדישות היא לא רגש נדיר בצבא, שלא לומר שתיקת משתפי הפעולה עם כל עוול. מה שבאמת חסר לנו בין המתגייסים בעדרים שלמים, הם אותם סרבנים. כאלה שיודעים שהם ישלמו מחיר כבד על בחירותיהם לצאת נגד (משהו או מישהו), אבל עושים את זה למרות הכל.
והצבא מה יהיה עליו? והמדינה? אין מה לדאוג. אל תאמינו לאלופים במיל, הנקראים להגן על המערכת, על המסורת ההירארכית, על ה"אין ברירה" האוטומאטי שלהם. יש ברירה. תלמדו אותה, קחו אותה בחשבון. הצבא צריך לרענן את נהליו. ומה יקרה אם כל חיילי ההסדר או חובשי הכיפה ימרדו? ובכן, זה יהיה יום חשוב בתולדות המדינה וצבא הגנתה. זאת המדינה וזה הצבא שאני רוצה. צבא שסירוב פקודה על רקע מצפוני ואידיאולוגי הוא חלק מהערכים שלו.
נכון, החיילים הסרבנים מימין אינם מייצגים את השקפתי הפוליטית. ההיפך הגמור. אבל אני מתבוננת בהם, רואה אותם מגוייסים לגמרי לטובת מטרה לאומית חשובה בעיניהם, ומתמלאת גאווה. זה ייתכן, זה אפשרי. עוד לא אבדה תקוותנו.
מחאת חיילי שמשון
צילום: מירי צחי, באדיבות "חומש תחילה"
מומלצים
