שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פפואה: איזוהי כלה ראויה? אחת עם מעלות אירוח
    המשך מסעה של אפרת נקש בפפואה גינאה החדשה הביא אותה אל הכפר פולגה, שבו חזתה בטקס המוהר שניתן בעבור הכלה, וגם למדה מה חשוב כשבוחרים אשה לחיים. פרק רביעי בסדרה

    בפפואה גינאה החדשה מאות שבטים, יש הסופרים 850. לאנשים נאמנות שבטית חזקה, עם מחוייבות לבית האב, לחמולה. נאמנות זו נקראת בשפה המקומית Wantok (בפיג'ין, wan=one tok=talk ומשמעו שפה אחת).

     

    זוהי נאמנות לאנשים שהם מאותו מקום הדוברים אותה שפה, דהיינו, משתייכים לאותה חמולה (Clan, שהיא תת קבוצה של כפר, שהוא תת קבוצה של שבט). כל אחד נולד לתוך החובות והזכויות של החמולה. בתוך החמולה האחד דואג לשני, כל אחד יכול להתארח ולהתכבד בארוחה בביתם של בני החמולה, וכל אחד שותף שווה זכויות לנכסי הקהילה.

     

    לא חשוב באיזה מקום נמצאים בני החמולה, הם תמיד יתקבלו כבני בית אצל קרובי משפחתם עד שיוכלו לעבור לבית קבוע יותר. זוהי שיטה של אחווה שבטית, שיתוף וערבות הדדית. הכפר והחמולה מספקים תמיכה כלכלית בסיסית כמו גם תחושה של שייכות. אין אפשרות להגיד "לא" בתוך החמולה; חוסר נאמנות גורר נקמה. האנשים מכנים אחי ואחותי גם חצאי אחים, חצאי אחיות, ובני דודים; כשאומרים על מישהו שהוא הבן של, אין הכוונה רק לבן ביולוגי, אלא גם לאחיין, אחיינית, או בן של קרוב משפחה אחר.


    שבט בכפר פולגה. החמולה מספקת תחושת שייכות (צילומים: אפרת נקש)

     

    המראתי ממורסבי במטוס קטן ובו 18 מושבים, אך הרבה פחות נוסעים. המטוס נחת בשלוש תחנות ביניים, שאת משטח הנחיתה שלהן יכולתי לראות רק כשהנמכנו. קרחת יער בלב הג'ונגל, מכוסה עשב ובוץ. נותרנו שני נוסעים כשנחתנו בהאגן (קיצור של מאונט האגן בפי המקומיים, Mount Hagen). מאונט האגן היא בירת מחוז Western Highlands, ונקראת על שם הר האגן שגובהו כ-4,000 מטרים. העיר היא הגדולה באזור הרמה, ומשמשת מקום מפגש לכפריים המתכנסים אל השוק המקומי, הגדול ביותר במדינה.

     

    יעקב, בעלה של ורוניקה (אותם הזכרתי בפרק הראשון), ואחיו מתיו, הגיעו לפגוש אותי בשדה התעופה של האגן. מחוץ לשדה עמדו טנדרים פתוחים, בתוכם עמדו אנשים. אחד המטוסים הביא ארון של תושב המקום שנפטר, ומקבלי הארון האבלים כיסו את הפנים והידיים בבוץ, וקוננו.

     

    אירוח מלבב בכפר פולגה

    נסעתי עם יעקב ומתיו בתחבורה ציבורית לכפרם פולגה (Polga). בכפר זה גרים בני השבט קופי (Kopi Ketaka). האנשים במחוז Western Highlands הם בעלי נאמנות שבטית חזקה, עם מחוייבות לחמולה.

     

    במרבית השבטים בפפואה גינאה החדשה המשפחות הן פטריארכליות (סיפרו לי שבאיים ישנו שבט בו המשפחות מטריארכליות). הגברים קונים את נשותיהם, וחוגגים את התשלום עבור הכלה (Bride Price Ceremony). במורסבי המוהר מגיע ל-60 אלף דולר AU ברמה ההררית כ- 5,000 דולר AU ובאיים הרבה פחות.

     

    דוידסון (המדריך שלי בטרק הקוקודה) סיפר לי שהורי החתן מחפשים עבורו כלה ראויה, בעלת מעלות אירוח. דוידסון אמר שבכל מקרה נישואין מחייבים אישור של ההורים. אם הוא יכיר מישהי וההורים לא יאשרו, הוא לא יתחתן איתה.

     

    ביום בו הגעתי לפולגה נערכה חגיגת תשלום עבור כלה, ואני הצטרפתי בשמחה. הטקס התקיים במגרש פתוח ואורחים רבים הצטופפו סביב. בחלק הראשון של הטקס הועלו התרומות, כאשר כל נציג משפחה מחמולת החתן, שהוא בן פולגה, עמד במרכז מעגל האנשים והציג את התרומה של משפחתו: חזירים, תרנגולות, עיזים, קאסווארי (Cassowary), אשכולות פרי כגון בננות ופנדאנאס (Pandanus, בשפה המקומית Marita), ירקות כגון כרוב, תארו (Taro), כסף מזומן ועוד.

     

    מתיו תרם 50 קינה בשם משפחתו. בסיום הטקס נאספו כ-20 חזירים, חמש תרנגולות, שתי עיזים, שני קאסווארי, ו-30 אלף קינה. בחלק השני התכנסה משפחת הכלה להתייעצות, ובחלק השלישי הציגה הכלה את האופן שבו יחולק התשלום בין חמולת הכלה.


    חגיגת תשלום עבור כלה שהיא עצמה טקס החתונה, בכפר פולגה

     

    האדם הלבן הראשון שנשאר ללון בכפר פולגה

    הטקס נמשך שעות ארוכות, ובצד הוכן מוּמוּ (Mumu), מאכל מיוחד אותו מכינים לכבוד אירועים מיוחדים. המוּמוּ מוכן בתהליך בישול מסורתי בתנור אדמה. מחממים אבני נחל גדולות באש פתוחה, וכשהן לוהטות, מכינים את בור הבישול.

     

    את הבור מרפדים עלי בננה, עליהם מניחים את האבנים החמות. עליהן מניחים ירקות מקולפים כגון בטטות ותארו. עליהם מניחים חלקי חזיר או תרנגולת, כשהמרכיבים העדינים, מתוקים ושומניים מונחים למעלה. מכיוון שבטרק הקוקודה יש מחסור בחלבונים, מגדלים במחנה תרנגולות, ומפנקים את האורחים בבשר עוף. מכסים את האוכל בעלי בננות, מניחים עוד אבנים חמות, ומכסים בגחלים. האוכל מתבשל מספר שעות, בדומה לקורנטו (Curanto) בצ'ילה וארגנטינה, והפאצ'אמאנקה (Pachamanca) בפרו.

     

    הנשים לבשו Meri Blouse, הגברים והילדים היו לבושים בבגדים מערביים. שאלתי מתי ייערך טקס החתונה. בטיולי בעולם השתתפתי בחגיגות חתונה, ותמיד החתן והכלה היו לבושים בצורה מיוחדת. כיוון שכאן החתן והכלה היו לבושים בלבוש יומיומי, חשבתי שזו חגיגה הקודמת לטקס החתונה. אנשים לא השיבו לשאלתי, ורק לקראת סוף טיולי הבנתי שהם לא מבינים מה אני שואלת, משום שחגיגת התשלום עבור הכלה היא טקס החתונה.

     

    החגיגה עבורי היתה כפולה. בנוסף לחווייה של טקס מכירת כלה מסורתי, נהניתי מכל האנשים שהתכנסו למקום. אמא החזיקה את בנה הישן בבילום (Bilum), שהוא תיק סרוג עם רצועה. כל מקומי נושא עימו בילום בגדלים שונים. הבילום לתינוקות הוא גדול יותר, ומרופד בשמיכה. התינוק ישן מכורבל בתנוחה עוברית בתוך הבילום, ואמא אחת סיפרה לי שהם ישנים הרבה יותר זמן בתוכו. ילדים קטנים מעדיפים לישון בבילום, אותו לפעמים תולים על ענף עץ, כמו ערסל.

     

    תושבי הכפר קיבלו אותי במאור פנים ובחום. כולם ידעו על בואי, ואמרו לי שאני האדם הלבן הראשון שנשאר ללון בכפר פולגה. המקומיים נוצרים לחצו את ידי ואמרו בהתרגשות שהם מרגישים כבוד גדול לארח מישהו מישראל, ארץ הקודש, ארצו של ישו.


    אורח בטקס החתונה בכפר פולגה - קנגרו העצים

     

    האנשים אמרו שהם מייחסים חשיבות לכך שהאורח הלבן הראשון שלהם בכפר הוא מישראל. רבים התקהלו סביבי בבקשה שאספר סיפורים. הם הביאו לי כסא, בקשו ממני לשבת, הביאו לי קנקן מים ושתו בצמא את דברי. סיפרתי על ההבדלים בין יהדות לנצרות; ההבדלים בין התרבות המקומית לתרבות הישראלית; מנהגי נישואין וקבורה (באזור קוברים אנשים בשטח של המשפחה, בתוך ארון קבורה, מעליו בונים מבנה קטן צבעוני מעץ); הסכסוך הישראלי פלסטינאי; תיארתי את העיר העתיקה של ירושלים, הויה דולורוזה, החיים בעיר והיותה קדושה לשלושת הדתות.

     

    מרבית השומעים לא הבינו את דבריי, אולם עקבו אחרי השפתיים שלי והיו מרותקים. בכל פעם שאמרתי ישו, ירושלים או ישראל, נצצו עיניהם. היו בקהל אנשים שידעו מעט אנגלית, והם נרתמו לתרגם חלק מדברי, עד כמה שיכלו. לא הבנתי את שפתם, אבל ידעתי שהם לא מתרגמים הכל.

     

    כולם ביקשו עוד ועוד סיפורים מארץ הקודש

    ישנתי בבקתת הקונאי של המשפחה. הבקתה העגולה עשויה עץ וקש וקוטרה כשבעה מטרים. בתוכה חלל גדול ובו פרושה מחצלת ושלושה חדרים מוגבהים מעט. על המחצלת היתה פרושה שמיכה ועליה ישנתי. נוסף על כך הייתה לי שמיכה סינטטית לכיסוי. מתיו הסביר לי שורוניקה ויעקב ישנים בחדר זה כשהם מגיעים לבקר.

     

    בקתת הקונאי נבנתה לפני חמש שנים, וכיסוי עשב הקונאי הוחלף כבר פעמיים. ליד הבקתה המיועדת רק לשינה, היתה בקתת מטבח קטנה. בערבים ישבנו שם יחד עם ההורים של מתיו, ואכלנו בטטות ועלים ירוקים מאודים. אמו של מתיו רצתה לבשל את הבטטות בסיר, ואני ציינתי שהבישול באפר הגחלים הרבה יותר טעים לי. הם לא כל כך הבינו את ההעדפה שלי, כי היו גאים בכך שיש להם סיר.


    בקתת קונאי. הבקתה העגולה עשויה עץ וקש וקוטרה כשבעה מטרים

     

    אכלנו ישובים על הרצפה והשתמשנו בידיים. מתיו ניסה למצוא עבורי צלחת ומזלג, אולם העדפתי לאכול כמו כולם. בכפרים אין ארונות, לא לבגדים ולא במטבח. כלי המטבח מונחים באחת הפינות של בקתת המטבח או על שולחן בחוץ. "המזווה" מכיל רק מלח, ולעיתים תה וסוכר. בפולגה הנשים ישנות באותה בקתה עם הגברים, אם זה הבן או הבעל, וההורים של מתיו נוהגים לישון בבקתת המטבח ליד האש המחממת. בבוקר אמא חיממה את הבטטות שנותרו מארוחת הערב.

     

    לאן שהלכתי, התקבצו סביבי המון אנשים שליוו אותי וביקשו עוד ועוד סיפורים מארץ הקודש. כולם התרגשו מכך שלבשתי Meri Blouse ואמרו לי שאני חלק מהם. מתיו העיר שכל הנשים מסתכלות עלי וצוחקות בהנאה מכך שאני לובשת את החולצה המקומית. אני כל כך שמחה שפעלתי לפי הטיפ שמצאתי בלונלי פלנט, טיפ נהדר.

     

    החל משעת הצהריים ועד לערב, אנשים מברכים Happy Noon. אהבתי את הצליל של הברכה ואימצתי אותה. כאשר מישהו ראה אותי יוצאת מהבית בלילה, מיד נצמד אלי וליווה אותי. איזו דאגה, איזו תחושת אחריות.

     

    אחר הצהריים הגיעו לשדה התעופה של האגן, עמרי (בן של חברים שלי) וחבריו. נסעתי עם מתיו לפגוש אותם. אחרי שביקשתי רשות ממתיו, הצעתי לעמרי, גבע ואיתי להצטרף לכפר. הם שמחו לרעיון, ונסענו יחד. היה כיף לבלות איתם ושמחתי מאוד כשאיתי לקח ממני חלק מהתפקיד של מספר הסיפורים.

      

    טקס הסינגסינג: 11 מערכות של הקמת משפחה

    נסענו לטפס על הר וילהלם (Wilhelm) ארבעה ימים, וכשחזרנו לפולגה ביום חמישי, ה-13 באוגוסט, התקבלנו בשמחה. ירדנו לנהר לכבס את הבגדים, והיה כיף. גבע ואני עמדנו על גדת הנהר, כיבסנו את הבגדים המלוכלכים בדלי עם הרבה סבון. גבע זרק את הבגדים המסובנים לאיתי, שעמד במרכז הנהר. זרם המים עזר בשטיפת הסבון. לאחר שאיתי סחט היטב את הבגד הוא זרק אותו לעמרי, שעמד מעל לגדה, ותלה את הבגדים עם ענף. כשחזרנו לבקתה פרשנו חבלים בחלל הכניסה הרחב, ותלינו את הבגדים לייבוש.


    גברי השבט צופים בטקס מכירת הכלה בכפר פולגה

     

    תושבי הכפר הכינו לכבודנו סינגסינג (Singsing) ברחבת ההתכנסות של הכפר. בנוסף להתרגשות מהיותנו ישראלים, המארחים שלנו חשבו שאיתי דומה מאד לישו, וביקשו ממנו להצטרף ולהופיע איתם. איתי נענה בהתלהבות.

     

    ההכנות לסינגסינג התחילו שעות רבות לפני הטקס. הגברים יצאו לג'ונגל לקטוף עלים, ובחרו אותם בקפידה: עלים שלמים ללא חתכים ובצבעים רעננים, ירוקים ואדומים. אל הרחבה הביאו המשתתפים את העלים, הנוצות, גרזיני אבן ורמחים, חגורות ורצועות לזרועות, אריגים, כובעים ועוד.

     

    הגברים לבשו חגורות רחבות מקליפת עץ, כאשר מלפנים תלו סריג כך שיכסה את אזור החלציים, ואת צרור ענפים תקעו בחגורה מאחור. על הזרועות ענדו חבקים, בהם השחילו עלים ירוקים. לראשם חבשו כובע, אליו נעצו את הנוצות. המשתתפים התחלקו לשתי קבוצות: קבוצה אחת עיטרה את הכובע בנוצות ציפור גן עדן, והקבוצה השנייה הצמידה לכובע נוצות של קאסווארי.

     

    אבקות צבע שהוכנו מחומרים טבעיים עורבבו עם מים, והמבוגרים יותר הנחו את הצעירים כיצד להתאפר: בסיס שחור, ועליו דוגמא בלבן, אדום וצהוב. כאשר המכחול סטה מהקו, בוצע תיקון צבע. את רגליהם וידיהם משחו בחומר לבן, לצווארם ענדו שרשראות, ובידיהם אחזו רמחים וגרזינים. ההכנות והאיפור נעשו בחרדת קודש, תוך הקפדה על הפרטים.


    בן פולגה מתאפר לקראת הסינגסינג

     

    הכפר הציג לכבודנו 11 מערכות של הקמת משפחה. המופע החל בריקוד רוחות, ריקוד גברים. במערכה הבאה הנערה המיועדת בחרה לעצמה גבר, והצטרפה לרקוד לידו בריקוד השני. לאחר מכן הוצגה חגיגת התשלום עבור הכלה, שהחל בהעלאת תרומות, כאשר נציגי משפחה מחמולת החתן הציגו את תרומתם. הכלה ואמה התייעצו וקיבלו את המחיר. המופע כלל ריקודים ושירה. המראה היה צבעוני ומלבב, וכל בני הכפר התאספו לצפות בטקס. המופע הסתיים בהבערת אש באמצעות חיכוך של גזרי עץ, ללא גפרורים, מצית או אבנים.

     

    שקלנו את המשך המסע. איתי רצה מאד להצטרף אלי אל ההולים, אנשי הפאות. איתי גם רצה מאד להגיע לספיק. ניסינו להתקשר לסוזן כדי לברר פרטים לגבי הצטרפות שלהם לשייט, אולם לא הצלחנו ליצור קשר טלפוני.

     

    נסענו למלון Highlander, שבו מחשב המחובר לאינטרנט, ובדקנו מחירי טיסות. עמרי, איתי וגבע הגיעו למסקנה שבכל מקרה זו הרפתקה יקרה מדי עבורם, והחליטו להתגלגל מזרחה לגורוקה. נפרדנו תוך תקווה שנפגש בהמשך ונטייל יחד. אני ברכתי את יונתן ניר על הטיפ שלו לסגור פרטים מהארץ, שכן גיליתי שאי אפשר לסמוך על התקשורת בפפואה גינאה החדשה, לא על סוכני נסיעות, פשוט בלתי אפשרי לברר ולתאם.

     

    נפרדתי מהגברים הישראלים בחיבוקים ונשיקות, מבני המשפחה המארחת בברכות וחיוכים, ועליתי על ה-PMV להמשך המסע.

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "פפואה: איזוהי כלה ראויה? אחת עם מעלות אירוח"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אשה מפולגה עם כובע ורצועת תיק לראשה
    צילום: אפרת נקש
    תינוק מכורבל בתיק סרוג (בילום)
    צילום: אפרת נקש
    מומלצים