שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    האח הגדול בעקבותיכם / דעה

    האם אזרחי ישראל נרדמו בשמירה על פרטיותם וזכויותיהם? האם מי שמתנגד לביומטרי מחפש להסתיר דבר-מה?

    חוק מאגר המידע הביומטרי שעבר בכנסת תפס את האזרחים רדומים ולא מוכנים. הצעת חוק זה עוררה התנגדות ציבורית רחבה, ובצדק. מתנגדי הצעת החוק טענו כי אין לאפשר את חוק המאגר הביומטרי, הן בגין הפגיעה האנושה בפרטיות, והן בגין החשש המאד מבוסס כי מאגר המידע ייפרץ על ידי גורמים עבריינים אשר יוכלו לעשות שימוש פלילי במידע.

     

     

    הציבור ישן

    אלא שמה שקרה בפועל הוא שהצעת החוק, שעברה ריכוך קוסמטי, עברה בכנסת, והיא עכשיו חוק מחייב. על פי החוק החדש אמנם אזרחים יוכלו
    לסרב למסור את המידע הביומטרי שלהם, אך בגין סירוב זה תישלל מהם היכולת לקבל תעודת זהות מתקדמת, דרכון, וכד'. "סרבני המאגר" גם לא יקבלו שירות שווה במשרדים ממשלתיים ומוסדות אחרים המעניקים שירותיים נחוצים, ולכן בפועל, לא באמת ניתן לסרב למסור את המידע הפיזיולוגי.

     

    יחד עם זאת, ברמה הציבורית, הטענה כי הצעת החוק רוככה הרדימה את הציבור, ויוזמי החוק הצליחו להעביר בכנסת חוק דרקוני, פולשני, וחודרני, מבלי שהציבור שם לב לכך.

     

    המדינה יודעת הכל

    את חוק המידע הביומטרי צריך לראות בהקשרו הרחב יותר. החוק הוא למעשה שלב נוסף בהשתלטות האח הגדול על הפרטיות של כולנו. בשנים האחרונות, כמעט מבלי ששמנו לב, השתלט האח הגדול על כל פינה, ואנו איבדנו את היכולת לשמור על פרטיותנו.

     

    הצעד הקודם היה חוק נתוני תקשורת, אשר התיר למשטרה לקבל מהרשתות הסלולוריות את מיקומנו המדוייק בכל שעה של היום והלילה, לעקוב אחר שיחותינו (עם מי דיברנו ומתי), וגם לעקוב אחרי הרגלי הגלישה שלנו באינטרנט. יודעים עלינו הכל, בין אם ביצענו פשע, ובין אם אנו נחשדים ביחס לעבירה קלה אחרת.

     

    הצעת חוק הטוקבקים, של ישראל חסון, דרשה כי לא נוכל לכתוב טוקבקים בצורה אנונימית, אלא תחול עלינו חובה להירשם ולהזדהות בטרם נוכל לכתוב תגובה כלשהי. הצעת חוק נוספת מנסה להתיר למשטרה לערוך חיפוש סמוי בביתנו, מבלי שנדע על כך. כעת, הגיע הצעד הבא, והאח הגדול רוצה להחזיק מאגר מידע עם כל הפרטים הביומטריים שלנו.

     

    כולנו חשודים

    מעניין לציין כי את החוקים הפולשניים האלה ניתן לקשר לעובדה שבמדינת ישראל אנשי השב"כ אינם פורשים לפנסיה. הם עוברים לכנסת. אבי דיכטר, גדעון עזרא וישראל חסון הם דוגמאות לאנשים אשר בילו את מרבית חייהם בשירות הביטחון הכללי, עד שהסבו את מקצועם לחברי כנסת. מה לנו להתפלא, אם כן, שהכנסת מחוקקת חדשות לבקרים, חוקים אשר מטרתם להפוך את כולנו לחשודים, אשר השב"כ ויתר הרשויות רשאים לעקוב אחרי כל שעל שלהם.

     

    עצוב לראות שכנגד כוחות אלה, אין מספיק כוחות הפוכים שמאזנים אותם. במדינות דמוקרטיות נורמליות ארגונים חברתיים, הציבור, וחברי פרלמנט עסוקים מאד בלהגן על חירויות הפרט ועל פרטיותו. ואילו בארץ הצליחו להרדים את הציבור באצמעות אותו "ריכוך" של החוק. חוק המאגר הביומטרי עבר, וחוקים פולשניים נוספים עומדים בפתח, ואנשים אדישים. מתנהגים כאילו אין הדבר נוגע אליהם.

     

    זה נוגע גם אליך, כן אליך.

     אז זהו, שזה כן נוגע אלינו. אל כל אחד ואחת מאיתנו. אני לא רוצה שאנשי משטרה יחטטו לי בבית מבלי שאני יודע על כך. אני גם לא רוצה ששוטרים יסתכלו באיכון הסלולרי שלי וידעו היכן בדיוק הייתי, עם מי, ומתי. אני רוצה שהאימיילים ושיחות הטלפון שלי יהיה פרטיים, ושאוכל לכתוב טוקבקים מבלי להזדהות. ואני לא רוצה שהמדינה תדע לזהות אותי על פי טביעת האצבע או הרוק שלי. ולא כי יש לי משהו להסתיר.

     

    פרטיות = ערך יסוד

    אני לא רוצה שהמדינה תיכנס לכל המקומות האלה כיוון שפרטיות היא ערך יסוד במשטרים דמוקרטיים. פרטיות היא הזכות של אדם לא לחשוף דברים שהוא לא מעוניין לחשוף, כל עוד הוא לא פוגע באף אחד אחר. מה אדם שומר במגירה בחדר השינה שלו יכול להיות עניין פרטי מאד, כמו גם היכן אדם מסתובב בשעות הלילה (או לאיזה גיחות הוא יוצא במהלך העבודה). ובוודאי שהפרופיל הביומטרי שלנו הוא עניין פרטי מאד.

     

    לכן, יותר משאני מזועזע ממציעי הצעות החוק האיומות האלה, אני מאוכזב מהכמות המצומצמת, והבלתי מספקת של חברי כנסת שניסו למנוע את החוק, ומאוכזב גם מאיתנו, האזרחים, שאיננו עולים על משכן הכנסת להביע את מחאתנו הפרטית, לפני שמושג הפרטיות יאבד את משמעותו.

     

    ד"ר עו"ד יואב מזא"ה, מומחה לקניין רוחני ולדיני משפחה ומרצה למשפטים בקריה האקדמית אונו, ועמית מחקר באוניברסיטת אוקספורד

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים