חנות קצרה אבל ממש לא מטריפה

בכל הקשור לייצוא רעיונות חדשים בתחומים כמו מדע או כלכלה, הישראלים נמצאים במקום לא רע בדירוג העולמי. אבל בהתנהלות היומיומית שלנו, אנחנו יכולים לא פעם לזכות בפרסים רבים בעיקר ביחס ליכולת ההעתקה החסרת בושה שלנו. כך נפתחות כאן תמיד כמה וכמה מסעדות מאותו סוג בנשימה אחת, וכך מועתקים רעיונות עיצוביים ומהלכים שיווקיים כאילו היו מטבע עובר לסוחר.

דוגמה נוכחית לכך נפתחה בתחילת החודש עם חנות הפופ אפ של רשת סטורי. אם נחזור לשנת 2004, בה נפתחה חנות הפופ אפ הראשונה של קום דה גרסון,

 נוכל לאתר את ההבדלים בין החנות של סטורי לבין חלוצת בתחום. במקום חנות פופ אפ, ריי קוואקובו מקום דה גרסון קראה לחנויות הזמניות שלה חנויות גרילה. כך הצביעה על הזמניות שלהן, אבל גם על אופיין המחוספס. רובן ככולן מוקמו מחוץ לשדרות המכירה הרגילות, והתאפיינו בקו אנטי-עיצובי, מינימליסטי וחכם. אל מול הזמניות החתרנית הזו, שדרשה מחובבי אופנה למיניהם לדדות לאזורים שהם לא מגיעים אליהם על בסיס קבוע, חנות הפופ אפ של פראדה טשטשה כמעט לחלוטין את ההבדלים בין חנות הדגל של המותג בפריז לבין החנות הזמנית שנפתחה לחמישה חודשים בלבד. החנות, שמוקמה במרכז העיר והשתרעה על לא פחות מ-570 מ"ר ראוותניים, הבהירה שמיוצ'יה פראדה מפנה את מלוא תשומת הלב גם לדברים זמניים. 

הרעיונות שעומדים מאחורי החנויות הזמניות הם חיזוק הקשר בין המותג ללקוח וכן קידום של רעיונות שלא יכולים לקבל את מלוא הבמה בחנויות הדגל הרגילות. יתר על כן, אורך החיים הקצר של החנויות הללו הופך אותן במקרים רבים לאתר עלייה לרגל. בדומה למהדורות מוגבלות שעלולות להיעלם מהמדפים באותה מהירות שבה הגיעו, כך גם חנויות אלה, עלולות להיעלם לפני שנספיק להציץ בהן.

חנות הפופ אפ של סטורי מתהדרת בשם חמוד מאוד – שורט סטורי – שממשיך

 בחינניות את שם הרשת וגם מצביע על אורך חייה הקצרצר (חודש אחד). אבל מעבר לזה, החנות דומה פחות לחנות זמנית של ממש ויותר לחלל מכירה אלטרנטיבי לעודפים. בסטורי לא הצליחו להיות חתרניים כמו קום דה גרסון או ראוותניים ומושכים כמו פראדה. המיקום – ברחוב דיזנגוף 131 בתל אביב – לא פונה לקהל שונה מהרגיל, וגם העיצוב לא שונה כלל מזה שאפיין את חנות קוקאי שהייתה שם קודם. בקיצור, לא נראה שבסטורי הבינו שחנות פופ אפ אמורה לספק סוג של ערך מוסף.

החנות מציעה סמפלים של המותגים השונים שמיובאים על ידי הרשת בהנחה של 50% ומעלה. אבל כמו עם השימוש במושג "פופ אפ", גם בכל הקשור לסמפלים ברשת מפספסים משהו. המונח "סמפל" אמור להעיד על חד פעמיות ועל אמירה עיצובית מיוחדת, אבל כאן הפריטים אינם מצליחים להוות מוקד משיכה. רובם מוגזמים ונראים כאילו הם מחפשים קורבנות אופנה או חולי אקסטרווגנטיות, אחרים פשוט לא נראים שונה מההיצע חנויות אחרות. נקודת אור יחסית נמצאה בבגדי הגברים. הם לא זולים, אבל חביבים, בעיקר לחובבי המותגים. לסיכום, לא נראה שהחנות בונה על לקוחות חכמים אופנתית, אלא בעיקר על מי שנמשך אחרי אחוזי ההנחה.

בגדים של פורנרינה. יהיו בהנחה (צילומים: Francesco Musati, Valentina Aimone)

מחירים: ג'ינסים 450-250 שקל; חולצות 350-100 שקל; סריגים 400-200 שקל; מעילים 750-300 שקל; אקססוריז 200-50 שקל